secretname
New member
בחרדה מתמדת
שלום לכולם, כתבתי בפורום לא ממש מזמן (ב- 6.5), לגבי הבעיה שנוצרה ביני ובין זוגתי. (להזכירכם, אנחנו זוג לסביות, זוגתי היתה במערכת יחסים עם מורה, ובגדה בי איתה..., תוכלו לראות את מה שכתבתי תחת אותו השם... ואשמח לפרט למי שאין כוח לחפש ולהסתכל). קיבלתי מכם תגובות מאוד מחזקות. ותודה לכם על כך. מה שמציק לי מאוד זה שככל שעובר הזמן אני מתחילה לחשוב שזוגתי התנתקה מאותה המורה שלא מהסיבות הנכונות. אני חוששת שרק בגלל שאותה המורה "מכרה" אותה (באה וגילתה לי הכל), ורק בגלל שהיא אפילו התחילה איתי (מה שגרם לזוגתי למכה גדולה), בעצם מכל אלה היא נפגעה ולכן החליטה שהיא אינה רוצה איתה בקשר עוד. עצם העובדה שלא זוגתי היא זו שבאה ופתחה את הכל מתוך רצון שהדברים יסתדרו, והחשש שהניתוק מבחינתה הוא לא מהסיבות הנכונות, גורם לי לחשוב שאולי אין עתיד. כן, כבר הבנתם מההודעות הקודמות כי אני מאוד אוהבת את זוגתי. אבל עדיין, האם עלי להישאר עם בחורה צעירה, שאף פעם בחייה לא היתה לבד, ושאולי נמצאת איתי מהסיבות הלא נכונות? אני מפחדת כל הזמן. אני לא מצליחה להתגבר על זה. ומה אם בעוד כמה שנים היא תכיר מישהי אחרת ותלך איתה? אני עלולה להרגיש מאוד טיפשה שנתתי את ההזדמנות הנוספת, הזדמנות שדרשה ממני כל כך הרבה מאמצים. ומה אם היא תחזור להיות בקשר עם אותה המורה? אין לי ספק כי עדיין יש למורה הזו כוח מסויים על זוגתי. למרות שהיא טוענת שהיא ממש לא מעונינת בקשר איתה, שהיא פשוט לא מתגעגעת ושהיא מרגישה שהיא "יצאה לחופשי", עדיין מתוך החשש שכל זה לא נובע מהסיבות הנכונות, אין לי אלא לתהות ולפחד כל הזמן... אני חייבת להוסיף עוד נקודה חשובה: אני כל הזמן אומרת לזוגתי שזה פשוט לא הגיוני שאחרי קשר כזה, קשר של כוח ושליטה, עם אדם שהיה לו עמדת כוח עליה, קשר של כמה שנים, לא ייתכן שכך בשניה היא כבר לא מתגעגעת, לא חושבת וכו'. היא טוענת שהיא כועסת אבל זה הכל. כשהיה את המשבר הגדול היא הבטיחה ללכת לפסיכולוג ולנסות לסדר את זה. עדיין, עברו כמה חודשים מאז היא לא עשתה זאת (ויש לה האפשרות והאמצעים). לאחר שאמרתי לה כי זה רק אנושי וטבעי להתגעגע, לחשוב, לנתח, לכעוס וכו' והיא בכל זאת טענה כי היא לא חשה בזה, אמרתי לה כי אני בטוחה שזה עוד יגיע. ואני מאוד חוששת שזה יגיע ב"בום" אחד גדול. האם אתם חושבים שזה אומר משהו, עצם זה שהיא פשוט דוחה ודוחה את ההתמודדות עם הענין? האם זה אומר משהו על הכוונות שלה כלפי? אותה המורה, שבאה ביוזמתה ודיברה איתי, ניהלה שיחה עם זוגתי (בנוכחותי) ואמרה לה שבזאת הסתיימה דרכן המשותפת. כמו כן, היא אמרה לה לידי כי כל טלפון, כל הודעה וכיוצ"ב היא מיד תתקשר ותעדכן אותי. כל זאת כמובן כדי לעצור את התלות שהובילה את זוגתי ליצור איתה קשר כל פעם מחדש. יחד עם זאת, אותה המורה לא פחות תלויה בזוגתי. רק לפני יומיים היא שלחה לה הודעה שהיא מתגעגעת. ובכך אני הרגשתי כי לא יעזור דבר, הסיפור הזה לא הסתיים וכנראה גם לא יסתיים בזמן הקרוב. אומנם זוגתי לא יכולה לשלוט בהודעות שאותה המורה שולחת, אבל מתי כבר היא לא תהיה ברקע? אין לי מושג. ואני מפחדת. ואני לא יודעת מה לעשות. ואני כבר לא בטוחה בכלום. אני רק מרגישה שאני רוצה להיות לבד, ולפעמים אני רק מרגישה שאני רוצה שהיא תבוא ותהיה לצידי ותחבק אותי. ואני חוששת שאם אהיה לבד זוגתי תחזור להיות בקשר עם אותה המורה, מה שאומר שלא יהיה יותר כל סיכוי לקשר בנינו. וזה מפחיד אותי. אני מניחה שההודעה מראה עד כמה אני מבולבלת וחוששת, ואני מקווה שהצלחתם להבין מכל ה"סלט" שכתבתי כאן. אני אודה על כל תגובה, התייחסות ועצה שתוכלו לתת לי. תודה וסופ"ש נעים לכולכם, אתם באמת מקסימים
שלום לכולם, כתבתי בפורום לא ממש מזמן (ב- 6.5), לגבי הבעיה שנוצרה ביני ובין זוגתי. (להזכירכם, אנחנו זוג לסביות, זוגתי היתה במערכת יחסים עם מורה, ובגדה בי איתה..., תוכלו לראות את מה שכתבתי תחת אותו השם... ואשמח לפרט למי שאין כוח לחפש ולהסתכל). קיבלתי מכם תגובות מאוד מחזקות. ותודה לכם על כך. מה שמציק לי מאוד זה שככל שעובר הזמן אני מתחילה לחשוב שזוגתי התנתקה מאותה המורה שלא מהסיבות הנכונות. אני חוששת שרק בגלל שאותה המורה "מכרה" אותה (באה וגילתה לי הכל), ורק בגלל שהיא אפילו התחילה איתי (מה שגרם לזוגתי למכה גדולה), בעצם מכל אלה היא נפגעה ולכן החליטה שהיא אינה רוצה איתה בקשר עוד. עצם העובדה שלא זוגתי היא זו שבאה ופתחה את הכל מתוך רצון שהדברים יסתדרו, והחשש שהניתוק מבחינתה הוא לא מהסיבות הנכונות, גורם לי לחשוב שאולי אין עתיד. כן, כבר הבנתם מההודעות הקודמות כי אני מאוד אוהבת את זוגתי. אבל עדיין, האם עלי להישאר עם בחורה צעירה, שאף פעם בחייה לא היתה לבד, ושאולי נמצאת איתי מהסיבות הלא נכונות? אני מפחדת כל הזמן. אני לא מצליחה להתגבר על זה. ומה אם בעוד כמה שנים היא תכיר מישהי אחרת ותלך איתה? אני עלולה להרגיש מאוד טיפשה שנתתי את ההזדמנות הנוספת, הזדמנות שדרשה ממני כל כך הרבה מאמצים. ומה אם היא תחזור להיות בקשר עם אותה המורה? אין לי ספק כי עדיין יש למורה הזו כוח מסויים על זוגתי. למרות שהיא טוענת שהיא ממש לא מעונינת בקשר איתה, שהיא פשוט לא מתגעגעת ושהיא מרגישה שהיא "יצאה לחופשי", עדיין מתוך החשש שכל זה לא נובע מהסיבות הנכונות, אין לי אלא לתהות ולפחד כל הזמן... אני חייבת להוסיף עוד נקודה חשובה: אני כל הזמן אומרת לזוגתי שזה פשוט לא הגיוני שאחרי קשר כזה, קשר של כוח ושליטה, עם אדם שהיה לו עמדת כוח עליה, קשר של כמה שנים, לא ייתכן שכך בשניה היא כבר לא מתגעגעת, לא חושבת וכו'. היא טוענת שהיא כועסת אבל זה הכל. כשהיה את המשבר הגדול היא הבטיחה ללכת לפסיכולוג ולנסות לסדר את זה. עדיין, עברו כמה חודשים מאז היא לא עשתה זאת (ויש לה האפשרות והאמצעים). לאחר שאמרתי לה כי זה רק אנושי וטבעי להתגעגע, לחשוב, לנתח, לכעוס וכו' והיא בכל זאת טענה כי היא לא חשה בזה, אמרתי לה כי אני בטוחה שזה עוד יגיע. ואני מאוד חוששת שזה יגיע ב"בום" אחד גדול. האם אתם חושבים שזה אומר משהו, עצם זה שהיא פשוט דוחה ודוחה את ההתמודדות עם הענין? האם זה אומר משהו על הכוונות שלה כלפי? אותה המורה, שבאה ביוזמתה ודיברה איתי, ניהלה שיחה עם זוגתי (בנוכחותי) ואמרה לה שבזאת הסתיימה דרכן המשותפת. כמו כן, היא אמרה לה לידי כי כל טלפון, כל הודעה וכיוצ"ב היא מיד תתקשר ותעדכן אותי. כל זאת כמובן כדי לעצור את התלות שהובילה את זוגתי ליצור איתה קשר כל פעם מחדש. יחד עם זאת, אותה המורה לא פחות תלויה בזוגתי. רק לפני יומיים היא שלחה לה הודעה שהיא מתגעגעת. ובכך אני הרגשתי כי לא יעזור דבר, הסיפור הזה לא הסתיים וכנראה גם לא יסתיים בזמן הקרוב. אומנם זוגתי לא יכולה לשלוט בהודעות שאותה המורה שולחת, אבל מתי כבר היא לא תהיה ברקע? אין לי מושג. ואני מפחדת. ואני לא יודעת מה לעשות. ואני כבר לא בטוחה בכלום. אני רק מרגישה שאני רוצה להיות לבד, ולפעמים אני רק מרגישה שאני רוצה שהיא תבוא ותהיה לצידי ותחבק אותי. ואני חוששת שאם אהיה לבד זוגתי תחזור להיות בקשר עם אותה המורה, מה שאומר שלא יהיה יותר כל סיכוי לקשר בנינו. וזה מפחיד אותי. אני מניחה שההודעה מראה עד כמה אני מבולבלת וחוששת, ואני מקווה שהצלחתם להבין מכל ה"סלט" שכתבתי כאן. אני אודה על כל תגובה, התייחסות ועצה שתוכלו לתת לי. תודה וסופ"ש נעים לכולכם, אתם באמת מקסימים