בחן את עצמך
שלום לכולם. היום הכנתי לכם סדנה חווייתית בלתי שגרתית, בה תוכלו להתבונן על עצמכם מן הצד. אתם עומדים לעבור חוויה רגשית כלשהי, במהלכה תוכלו לנתח את העובר עליכם בזמן אמיתי. במהלך הקריאה נסו להיות מודעים לרגשות שתוכן הדברים יעוררו בכם, ולשאול את עצמכם: מדוע בעצם?... למה אנחנו מרגישים כל כך חזק (מה שתרגישו)?... והאם אכן אנחנו מרגישים כך כלפי האובייקט הנכון?... חלק ראשון (ללא רגשות מיותרים): אני טוען ש: הבכירים מושחתים, השלטון מושחת. כולם מושחתים, כולם דואגים לעצמם. כולם שודדים את הקופה הציבורית. כולם נהנתנים, כולם מנסים לקחת לעצמם ככל יכולתם. זהו. החלק הראשון הוא קצר מאוד (אל דאגה, החלק השני יהיה ארוך מעט יותר)... בשלב הזה מה שאתם צריכים לשאול את עצמכם הוא את השאלה הבאה: האם מה שהחלק הזה עורר בכם הוא את הצורך להגיב: "בוקר טוב אליהו, גילית את אמריקה, כולם יודעים את זה, אין בכך שום חדש"? ברשותכם אני ממשיך את דברי מתוך הנחה שהתשובה שעניתם היא: "כן". אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לחלק השני. השאלה המנחה שתשאלו את עצמכם במהלך קריאתו היא: האם הדברים הנאמרים בחלק השני שונים מן החלק הראשון מהותית או רק בטון? אם תענו לעצמכם שבשורה התחתונה (מבחינה עובדתית) מדובר בדיוק באותו מסר וההבדל הוא רק בלשון ובאופן הצגת הדברים, יהיה לכם מעניין לשאול את עצמכם: איך זה יכול להיות שאותו מסר כשמעבירים בדרך אחת הוא מיותר וטריביאלי, וכשמעבירים אותו בדרך אחרת הוא פתאום בלתי נסבל, נשמע מאיים ומפחיד, ומעורר צורך אדיר לברוח ממנו (או פשוט למחוק אותו)?... חלק שני לפניכם, בהצלחה: מדוע המצב כה קשה? כשאני אומר שהבכירים שלנו (אשר בציפורניהם עושים מאמצים עילאיים כדי לשמור את המדינה מפני התרסקות) הם הם אלו שהורסים אותה, הם טינופות, הם חלאות, הם הסרטן של המדינה, הם אשמים בפשעים איומים ונוראים כנגד הציבור והאנושות... מיד מתייחסים אלי כאל אדם לא תרבותי, אספסוף, פרחח, איש מדון, לא רציני, לא מדבר עניינית, בוכה, מקטר, מקשקש, לא ראוי לתגובה. בסדר, יש לי אליכם רק שאלה קטנה: האם אני טועה?... נכון, הטענה שלי לא נעימה לשמיעה. אין אני מכחיש זאת. אבל האם זה פוטר מישהו מלהתייחס אליה? לפחות בסוגיית משק המים, התשובה כעת ברורה: מדוע המצב כה קשה? בגלל הבצורת? בגלל השרב? בגלל הכינרת? לא - בגלל הבכירים! הירקון זורם ונשפך לים. האם הבכירים גם?... (בשלב זה אתם אמורים לקרוא את המאמר שבקישור). המסקנה שלי מן המאמר: האשמה כולה מוטלת חד משמעית על הבכירים הממונים על משק המים: כל אחד דואג לתחת שלו, ובינתיים, כדי לטפח את עכוזו הענוג הוא עושה את צרכיו הישר לתוך משק המים של המדינה (אנא אל תהססו לתקן אותי אם אני טועה, או אם לא הבנתי נכונה את המאמר המצורף)... ובכן, לא "מוביל טיפשי", לא "מעשה אידיוטי" גם לא "רשלנות". זהו זדון! זוהי פעולה נפשעת כנגד אזרחי מדינת ישראל. וצריך לקרוא לכלב בשמו. הבכירים יודעים טוב מאוד מהי טובת המדינה, אך מעדיפים לפעול לטובת התחת שלהם, תוך כדי הרס המדינה. זהו פשע חמור ממדרגה ראשונה, לדעתי בסדר גודל של בגידה! בכירים שיודעים במודע שבמעשיהם הם מזיקים למדינה, הם פושעים! אז מדוע הם נשארים במקומם? מדוע הם ממשיכים לשרת אותנו? אני לא רוצה שהם ישרתו אותי, ואתם?... אז למה אתם שותקים?... (נכון, כי מה תגידו? ולמי תגידו?)... מדוע הפושעים הללו שהורסים בשיטתיות ובעקביות את משק המים שלנו, ממשיכים להמצא בתפקידי מפתח במקום לאכלס את בתי הכלא בהמוניהם?... למישהו יש הסבר?... לי יש: משום שאין מודעות. משום שאיש לא מדבר על זה, משום שהתקשורת דואגת שהשאלה לא תשאר, תידון, ותלובן על סדר היום. ברשותכם (או בלי רשותכם) הרשו נא לי להכליל קמעא: האם רק בכירי המים הם פושעים מסוכנים? לא. כל המנהיגים שלנו הם חלאות אחד אחד. כולם טינופות. כולם אונסים אותנו, כולם שודדים אותנו, כולם מוצצים אותנו, יונקים אותנו, ומבצעים פשעים איומים ונוראים כלפי הציבור והאנושות. (סליחה על ההכללה. מיד אתנצל על כך). זוהי התרבות בה אנו חיים: תרבות של שחיתות! איך אני יודע? מיד אענה, אך קודם עלי להרגיע אתכם: אל תתביישו חבר'ה... לא אתם אשמים שהבכירים שלנו הם טינופות. מי שהוא טינופת הוא האשם שהוא טינופת, לא זה שמציב את הראי בפניו ואומר לו מי הוא... לא "מושחתים נמאסתם", לא "אנא הורידו משכרכם ותנו דוגמה אישית", וגם לא "אוף די כבר, פליז, אל תהיו כאלה"... אלא: "טינופות נמאסתם", "חלאות נמאסתם", "אנסים נמאסתם", "שודדים נמאסתם", "פושעים לכלא"! האמת צריכה להאמר, ובצורה הבוטה והברורה ביותר. הפושע צריך להמצא והאצבע המאשימה צריכה להיות מופנית אליו בצורה חד משמעית: הבכירים שלנו, שכל כך דואגים לנו וכל כך לא מצליחים, הם הם הפושעים האמיתיים, הם הסרטן של המדינה... למה הם כל הזמן נכשלים? במקרה?... לא בטוח... הם נכשלים משום שהם רוצים להכשל. הם נכשלים משום שהם עסוקים כל הזמן בלאנוס אותנו... ועד שלא נקרא לכלב בשמו, ונמשיך להיעזר בהם כדי להילחם בעזרתם נגד עצמם... אל לנו להתפלא שהתוצאות תמשכנה להיות בדיוק כפי שהן... ==== מה צריך אם כן לעשות? פשוט מאוד: דיון אחד בתקשורת בנושא "איכות השלטון בישראל". איך אני יודע שכל הבכירים הם חלאות (בהכללה)? שאלתי קודם, הגיע הזמן שאענה: לא רק אני יודע, גם אתם יודעים. כולנו יודעים (לחוד) שהשלטון במדינה רקוב ומושחת מיסודו. זה לא רק משק המים, לא רק ענף בניית הגשרים (שפירים, המכביה), התקרות (ורסאי), המטוסים (אמסטרדם), ומעבורות החלל (כן, לא רק ישראל נגועה בנגע הזה)... תרבות ה"סמוך", "יהיה בסדר", בוא נקצץ עוד קצת, בוא ניקח סיכון על חיי אחרים... התרבות הזו היא אנחנו (החברה המערבית המודרנית)! (וכרגיל, קבלו נא את התנצלותי מקרב לב על ההכללה, אבל אני, בניגוד אליכם, בניגוד לנורמה, כן אוהב להכליל)... כל תחומי השלטון שלנו נגועים בנגע השחיתות. הכל רקוב מבסיסו. כולנו יודעים זאת. הבעיה היא, שאנו יודעים זאת לחוד. התופעה הזו כבר ידועה, והיא מכונה בשם: "בגדי המלך החדשים". כולנו יודעים ש"המלך הוא ערום", וערוותו החשופה מכוערת, מסריחה, ונוטפת טינופת, הגם שהיא עטופה במילים מאוד יפות ומכובדות)... כולנו יודעים. כל שנותר כדי להעביר את הידע הזה, שנמצא אצל כל אחד מאיתנו (לחוד), אל המוסכמה הקולקטיבית ולהפוך אותה ל"אמת רלוונטית" רשמית ופומבית (ביחד), הוא פשוט לשאול את השאלה. זה הכל. ברגע שהשאלה תישאל - התשובות מיד תגענה מעצמן. אתם לא צריכים אותי. כל הידע נמצא ברשותכם, הציבור. תפקידי מסתפק בכך שאהיה הטריגר לאותו דיון אחד ויחיד. אותו דיון שממנו ואילך כל חוקי המשק כבר יהיו אחרים לגמרי... הדיון שיפתח את תיבת הפנג'ורה ויגרום לכדור השלג להתחיל להתדרדר במדרון מבלי יכולת לעצרו... כמו צור שיזף ישנם רבים ביננו שיוכלו לאמר דברים רבים על השחיתות מכל פינה וזווית. הידע נמצא. רק צריך לתת לו לגיטימציה, לתת לו פתח, נתיב, לאפשר לו לבוא לידי ביטוי. רק נעלה את השאלה, ומיד יצוצו רבים כמו צור שיזף ויאירו לנו את השחיתות הנוראה בה אנו צפים מכל זווית אפשרית. ולכן נשוב ונכריז: מעולם לא היה פתרון קל יותר לבעיות קשות יותר: דיון אחד בתקשורת בנושא "איכות השלטון בישראל". דרוש אותו מן העיתונאי הקרוב אליך. כי אם לא תדרוש, הוא לעולם לא יהיה... ואל תפחדו מן "הטרור הרוחני של השמאל": אם המצב הוא קשה, תאמרו מילים קשות. אם הבכירים הם פושעים, תגנו אותם במילים חריפות. לא חייבים להיות מנומסים כל הזמן. זה לא כתוב בתורה. התוצאות של תרבות הנימוסים המתחסדת של יפי הנפש, מוטחת אל מול פנינו מדי יום ביומו... אנחנו חברה של טינופות. עד שלא נודה בכך (גם אם לא נעים לנו), נמשיך לבוסס בביצת הביוב של הפרשותנו שלנו עצמנו... יותר נכון: אנחנו האספסוף (הציבור) נמשיך לשכשך בהפרשותיהם של ה"משרתים" שלנו (הבכירים)... עד כאן, מקווה שנהניתם (תקראו שוב ותנסו לרדת לעומקו. המאמר על המים הוא מדהים, לא לחינם הוא עורר בי את כל מה שכתבתי כאן). אם זה בלתי נסבל - אפשר למחוק, אני לא אכעס. ביי.
שלום לכולם. היום הכנתי לכם סדנה חווייתית בלתי שגרתית, בה תוכלו להתבונן על עצמכם מן הצד. אתם עומדים לעבור חוויה רגשית כלשהי, במהלכה תוכלו לנתח את העובר עליכם בזמן אמיתי. במהלך הקריאה נסו להיות מודעים לרגשות שתוכן הדברים יעוררו בכם, ולשאול את עצמכם: מדוע בעצם?... למה אנחנו מרגישים כל כך חזק (מה שתרגישו)?... והאם אכן אנחנו מרגישים כך כלפי האובייקט הנכון?... חלק ראשון (ללא רגשות מיותרים): אני טוען ש: הבכירים מושחתים, השלטון מושחת. כולם מושחתים, כולם דואגים לעצמם. כולם שודדים את הקופה הציבורית. כולם נהנתנים, כולם מנסים לקחת לעצמם ככל יכולתם. זהו. החלק הראשון הוא קצר מאוד (אל דאגה, החלק השני יהיה ארוך מעט יותר)... בשלב הזה מה שאתם צריכים לשאול את עצמכם הוא את השאלה הבאה: האם מה שהחלק הזה עורר בכם הוא את הצורך להגיב: "בוקר טוב אליהו, גילית את אמריקה, כולם יודעים את זה, אין בכך שום חדש"? ברשותכם אני ממשיך את דברי מתוך הנחה שהתשובה שעניתם היא: "כן". אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לחלק השני. השאלה המנחה שתשאלו את עצמכם במהלך קריאתו היא: האם הדברים הנאמרים בחלק השני שונים מן החלק הראשון מהותית או רק בטון? אם תענו לעצמכם שבשורה התחתונה (מבחינה עובדתית) מדובר בדיוק באותו מסר וההבדל הוא רק בלשון ובאופן הצגת הדברים, יהיה לכם מעניין לשאול את עצמכם: איך זה יכול להיות שאותו מסר כשמעבירים בדרך אחת הוא מיותר וטריביאלי, וכשמעבירים אותו בדרך אחרת הוא פתאום בלתי נסבל, נשמע מאיים ומפחיד, ומעורר צורך אדיר לברוח ממנו (או פשוט למחוק אותו)?... חלק שני לפניכם, בהצלחה: מדוע המצב כה קשה? כשאני אומר שהבכירים שלנו (אשר בציפורניהם עושים מאמצים עילאיים כדי לשמור את המדינה מפני התרסקות) הם הם אלו שהורסים אותה, הם טינופות, הם חלאות, הם הסרטן של המדינה, הם אשמים בפשעים איומים ונוראים כנגד הציבור והאנושות... מיד מתייחסים אלי כאל אדם לא תרבותי, אספסוף, פרחח, איש מדון, לא רציני, לא מדבר עניינית, בוכה, מקטר, מקשקש, לא ראוי לתגובה. בסדר, יש לי אליכם רק שאלה קטנה: האם אני טועה?... נכון, הטענה שלי לא נעימה לשמיעה. אין אני מכחיש זאת. אבל האם זה פוטר מישהו מלהתייחס אליה? לפחות בסוגיית משק המים, התשובה כעת ברורה: מדוע המצב כה קשה? בגלל הבצורת? בגלל השרב? בגלל הכינרת? לא - בגלל הבכירים! הירקון זורם ונשפך לים. האם הבכירים גם?... (בשלב זה אתם אמורים לקרוא את המאמר שבקישור). המסקנה שלי מן המאמר: האשמה כולה מוטלת חד משמעית על הבכירים הממונים על משק המים: כל אחד דואג לתחת שלו, ובינתיים, כדי לטפח את עכוזו הענוג הוא עושה את צרכיו הישר לתוך משק המים של המדינה (אנא אל תהססו לתקן אותי אם אני טועה, או אם לא הבנתי נכונה את המאמר המצורף)... ובכן, לא "מוביל טיפשי", לא "מעשה אידיוטי" גם לא "רשלנות". זהו זדון! זוהי פעולה נפשעת כנגד אזרחי מדינת ישראל. וצריך לקרוא לכלב בשמו. הבכירים יודעים טוב מאוד מהי טובת המדינה, אך מעדיפים לפעול לטובת התחת שלהם, תוך כדי הרס המדינה. זהו פשע חמור ממדרגה ראשונה, לדעתי בסדר גודל של בגידה! בכירים שיודעים במודע שבמעשיהם הם מזיקים למדינה, הם פושעים! אז מדוע הם נשארים במקומם? מדוע הם ממשיכים לשרת אותנו? אני לא רוצה שהם ישרתו אותי, ואתם?... אז למה אתם שותקים?... (נכון, כי מה תגידו? ולמי תגידו?)... מדוע הפושעים הללו שהורסים בשיטתיות ובעקביות את משק המים שלנו, ממשיכים להמצא בתפקידי מפתח במקום לאכלס את בתי הכלא בהמוניהם?... למישהו יש הסבר?... לי יש: משום שאין מודעות. משום שאיש לא מדבר על זה, משום שהתקשורת דואגת שהשאלה לא תשאר, תידון, ותלובן על סדר היום. ברשותכם (או בלי רשותכם) הרשו נא לי להכליל קמעא: האם רק בכירי המים הם פושעים מסוכנים? לא. כל המנהיגים שלנו הם חלאות אחד אחד. כולם טינופות. כולם אונסים אותנו, כולם שודדים אותנו, כולם מוצצים אותנו, יונקים אותנו, ומבצעים פשעים איומים ונוראים כלפי הציבור והאנושות. (סליחה על ההכללה. מיד אתנצל על כך). זוהי התרבות בה אנו חיים: תרבות של שחיתות! איך אני יודע? מיד אענה, אך קודם עלי להרגיע אתכם: אל תתביישו חבר'ה... לא אתם אשמים שהבכירים שלנו הם טינופות. מי שהוא טינופת הוא האשם שהוא טינופת, לא זה שמציב את הראי בפניו ואומר לו מי הוא... לא "מושחתים נמאסתם", לא "אנא הורידו משכרכם ותנו דוגמה אישית", וגם לא "אוף די כבר, פליז, אל תהיו כאלה"... אלא: "טינופות נמאסתם", "חלאות נמאסתם", "אנסים נמאסתם", "שודדים נמאסתם", "פושעים לכלא"! האמת צריכה להאמר, ובצורה הבוטה והברורה ביותר. הפושע צריך להמצא והאצבע המאשימה צריכה להיות מופנית אליו בצורה חד משמעית: הבכירים שלנו, שכל כך דואגים לנו וכל כך לא מצליחים, הם הם הפושעים האמיתיים, הם הסרטן של המדינה... למה הם כל הזמן נכשלים? במקרה?... לא בטוח... הם נכשלים משום שהם רוצים להכשל. הם נכשלים משום שהם עסוקים כל הזמן בלאנוס אותנו... ועד שלא נקרא לכלב בשמו, ונמשיך להיעזר בהם כדי להילחם בעזרתם נגד עצמם... אל לנו להתפלא שהתוצאות תמשכנה להיות בדיוק כפי שהן... ==== מה צריך אם כן לעשות? פשוט מאוד: דיון אחד בתקשורת בנושא "איכות השלטון בישראל". איך אני יודע שכל הבכירים הם חלאות (בהכללה)? שאלתי קודם, הגיע הזמן שאענה: לא רק אני יודע, גם אתם יודעים. כולנו יודעים (לחוד) שהשלטון במדינה רקוב ומושחת מיסודו. זה לא רק משק המים, לא רק ענף בניית הגשרים (שפירים, המכביה), התקרות (ורסאי), המטוסים (אמסטרדם), ומעבורות החלל (כן, לא רק ישראל נגועה בנגע הזה)... תרבות ה"סמוך", "יהיה בסדר", בוא נקצץ עוד קצת, בוא ניקח סיכון על חיי אחרים... התרבות הזו היא אנחנו (החברה המערבית המודרנית)! (וכרגיל, קבלו נא את התנצלותי מקרב לב על ההכללה, אבל אני, בניגוד אליכם, בניגוד לנורמה, כן אוהב להכליל)... כל תחומי השלטון שלנו נגועים בנגע השחיתות. הכל רקוב מבסיסו. כולנו יודעים זאת. הבעיה היא, שאנו יודעים זאת לחוד. התופעה הזו כבר ידועה, והיא מכונה בשם: "בגדי המלך החדשים". כולנו יודעים ש"המלך הוא ערום", וערוותו החשופה מכוערת, מסריחה, ונוטפת טינופת, הגם שהיא עטופה במילים מאוד יפות ומכובדות)... כולנו יודעים. כל שנותר כדי להעביר את הידע הזה, שנמצא אצל כל אחד מאיתנו (לחוד), אל המוסכמה הקולקטיבית ולהפוך אותה ל"אמת רלוונטית" רשמית ופומבית (ביחד), הוא פשוט לשאול את השאלה. זה הכל. ברגע שהשאלה תישאל - התשובות מיד תגענה מעצמן. אתם לא צריכים אותי. כל הידע נמצא ברשותכם, הציבור. תפקידי מסתפק בכך שאהיה הטריגר לאותו דיון אחד ויחיד. אותו דיון שממנו ואילך כל חוקי המשק כבר יהיו אחרים לגמרי... הדיון שיפתח את תיבת הפנג'ורה ויגרום לכדור השלג להתחיל להתדרדר במדרון מבלי יכולת לעצרו... כמו צור שיזף ישנם רבים ביננו שיוכלו לאמר דברים רבים על השחיתות מכל פינה וזווית. הידע נמצא. רק צריך לתת לו לגיטימציה, לתת לו פתח, נתיב, לאפשר לו לבוא לידי ביטוי. רק נעלה את השאלה, ומיד יצוצו רבים כמו צור שיזף ויאירו לנו את השחיתות הנוראה בה אנו צפים מכל זווית אפשרית. ולכן נשוב ונכריז: מעולם לא היה פתרון קל יותר לבעיות קשות יותר: דיון אחד בתקשורת בנושא "איכות השלטון בישראל". דרוש אותו מן העיתונאי הקרוב אליך. כי אם לא תדרוש, הוא לעולם לא יהיה... ואל תפחדו מן "הטרור הרוחני של השמאל": אם המצב הוא קשה, תאמרו מילים קשות. אם הבכירים הם פושעים, תגנו אותם במילים חריפות. לא חייבים להיות מנומסים כל הזמן. זה לא כתוב בתורה. התוצאות של תרבות הנימוסים המתחסדת של יפי הנפש, מוטחת אל מול פנינו מדי יום ביומו... אנחנו חברה של טינופות. עד שלא נודה בכך (גם אם לא נעים לנו), נמשיך לבוסס בביצת הביוב של הפרשותנו שלנו עצמנו... יותר נכון: אנחנו האספסוף (הציבור) נמשיך לשכשך בהפרשותיהם של ה"משרתים" שלנו (הבכירים)... עד כאן, מקווה שנהניתם (תקראו שוב ותנסו לרדת לעומקו. המאמר על המים הוא מדהים, לא לחינם הוא עורר בי את כל מה שכתבתי כאן). אם זה בלתי נסבל - אפשר למחוק, אני לא אכעס. ביי.