בחליפת עסקים (ממוחזר../images/Emo3.gif )
קיבינימט! בשביל מה הייתי צריכה את זה? ועוד להרגיש חנוטה בתוך חליפת העסקים הכחולה הזו. תמיד שנאתי חליפות ולבוש רשמי יותר מדי. תנו לי מכנס מבד רך וגולש, חולצה נשפכת ונעל נוחה ואני בשמיים. גם ג´ינס טוב הולך, במיוחד אם יש מתחתיו איזה סט לבנים "רע" במיוחד... אם הסיטואציה מחייבת לבוש נשי, יש חצאיות רכות ונשפכות, או מיני חצוף ושובב, ובקיץ הכי כיף בשמלת כתפיות רכה ואוורירית. אבל חליפה? לא. שונאת! אבל הנסיעה הזו לחו"ל, לתערוכה, קסמה לי. ולמרות שידעתי שאהיה חייבת להיות חנוטה בחליפה הזו, נשברתי והסכמתי. חליפה מחויטת בצבע כחול כהה, חצאית באורך הברך, צרה ממה שאני רגילה, חולצה לבנה "יבשה", וז´קט כחול, כמעט גברי, באורך הירך. הרגשתי כמו מומיה בתכריכיה. מזל שהלבנים היו מסוג החצוף ו"הרע" ביותר. זה לפחות נתן לי להרגיש נשית. עומדת בדוכן התצוגה של החברה, מחייכת בלועזית חיוך של מליון דולר לסביבה, ומנסה להיות הכי רשמית ומקצועית שאפשר בשפה זרה. אלפי אנשים חולפים במשך היום. אלפי נציגים של מאות מדינות מכל הגלובוס. זו הזדמנות לשפר את האנגלית, לחדד את הצרפתית ואפילו ללמוד מעט מלים חדשות בספרדית ו/או איטלקית. זו הזדמנות פז לראות שאנשים מארצות שנחשבות לארצות אויב, אינם מפלצות והם בעצם אנשי עסקים ככל האדם. חבורה של 4 גברים התקרבה לאיזורי. נעצרו ליד הביתן, הביטו סביב והתלחשו ביניהם בשקט. ביקשתי משותפי לנסיעה לתפוס פיקוד ופניתי לאחורי הביתן להכין לי כוס קפה. הבאתי גם לשותף כוס שתיה, והודעתי לו שאני יוצאת להפסקת עישון בפינה המיועדת לכך. כשחזרתי אחרי כרבע שעה, הוא היה שקוע בהסבר טכני עם חבורת הגברים. השיחה התנהלה באנגלית ושמתי לב שהם דוברים אנגלית במבטא בריטי מובהק. ההסבר הטכני והעסקי כמעט הסתיים, והשיחה עברה יותר לנושאים אישיים וכלליים. חשתי בזוג עיניים יוקדות נעוצות בי, וכשהסתובבתי לאחור פגשתי במבטו של גבר גבוה למדי, חנוט בחליפה עסקית כמוני, וחיוכו החם חשף 2 טורי שיניים לבנות. באנגלית בריטית מהוקצעת מעט יותר מדי, הוא הושיט לי את ידו והציג את עצמו באמצעות כרטיס הביקור שהוגש לידי. האמת, לא הבטתי במה שהיה כתוב בכרטיסו ורק הושטתי את ידי ללחיצה, שהיתה חמה ומלטפת, כמעט ארוטית... "קבענו עם שותפך בבר של המלון בשעות הערב המוקדמות" אמר לי, "אני מקווה שגם את תבואי". הנהנתי בחיוב, על פני מרוח החיוך הלועזי והמקצועי ביותר, אבל בתוך החזיה הרעה החלו לעופף להם אלפי פרפרים, ונחיל קטן ועדין של זעה סובב לו סביב פטמותי שנזדקרו מעצמן. ידו עדיין חופנת את ידי, הוא הרכין את ראשו אלי ולחש באוזני הסמוקה: "את לא צריכה להיות ארוזה בתוך חליפה כזו, זה לא את. את צריכה שמלה רכה ונשפכת, כזו שתחבוק ותלטף את גופך ותתן לו תחושת שחרור". GOD! הוא קורא מחשבות? גלי החום עלו עד אוזני. חייכתי אליו במבוכה, ואמרתי שנפגש לאחר התערוכה, כפי שקבעו. כשהיום הסתיים והיינו בדרך למלון, הבנתי שלא יהיה לי זמן להחליף בגדים, ואצטרך להיות נוכחת בפגישה באותם בגדים, באותה חליפה חונקת וחונטת. הגענו למלון ושמנו פעמינו מייד לבר. הם כבר ישבו שם. ארבעה גברים, אנשי עסקים מארץ זרה ורחוקה. משקאות הוזמנו, והשיחה קלחה בחום, על עסקים, על פוליטיקה ועל הא ודא. מתחת לשולחן הרשיתי לעצמי לחלוץ את נעלי העקב, ולשחרר מעט את רגלי הכואבות. היין ששתיתי גרם לי להשתחרר, להרגיש קלה יותר ונינוחה הרבה יותר... כבר לא ישבתי זקופה כל כך. רגלי היחפות מנעליים נפרשו להן בעונג מתחת לשולחן. פתחתי כפתור בז´קט, וכן כפתור עליון בחולצה הלבנה והתרווחתי. מזל שלא לבשתי גרביון, אלא גרבי בירית מהסוג שנצמד לירכיים בפס לייקרה, ונותן איזושהי תחושת אוורור.... עוד כוס יין נמזגה. עוד פלטת פירות ים הוגשה לשולחן. הייתי עיפה. היין נסך בי מין תחושת נמנום, אבל גם היום הזה היה ארוך. כל מה שרציתי זה להוריד את בגדי, לטבול באמבט חם ולישון, אבל השיחה היתה נעימה והאוירה היתה טובה, ולכן ה"סבל" לא היה נורא כל כך. שותפי קם לשירותים, לרוקן את הבירות ששתה... עוד שניים מהאורחים הצטרפו אליו במין אחוות גברים, והשלישי קם לכיוון הבר לברר משהו. נותרנו רק אני ו"הוא". הוא התיישב לצידי, מחייך חיוך חם ואפל והתחיל לשאול שאלות על ישראל, על משפחתי, על ילדי, על העבודה וכד´. היין בכוסי נגמר, והוא מלא את כוסי מחדש, בחיוך. "שתיתי קצת יותר מדי", אמרתי לו. "עוד כוס או שתיים רק יגרמו לך טוב, לא רע", חייך אלי וידו נעלמה מתחת לשולחן. משהו חם ונעים טייל לאורך רגלי, מלטף, מעורר, מחרמן ומרטיט. ידו חדרה מתחת לבד הנוקשה של החצאית הצרה. בלי מלים זזתי ופשקתי את רגלי ככל שיכולתי. התרווחתי לאחור והתמכרתי. ידו מצאה את חיבור גרבי המשי, ועלתה מעלה מעלה עד לתחתוני התחרה שבאותו רגע נראו לי מיותרים לחלוטין... הוא הסיט אותם הצידה ולטף את ערוותי החמה. קמתי, ביקשתי סליחה, אמרתי שאני חייבת ללכת לשרותים, אך לחשתי באוזנו שלא יזוז כי אני כבר חוזרת. תוך 5 דקות שבתי, כשתחתוני התחרה מוטלים במעמקי תיקי. בדרך קלטתי את הנוכחים האחרים עומדים ומדברים ליד הבר. התישבתי לידו, המשכנו לשוחח את הסמול טוק הטפשי, וידו גילתה חיש קל את מה שעוללתי בשרותי הנשים. אצבעותיו פרצו במחול עליז בתוכי, וחיוך של יותר מדי כוסות יין השתלט על פני. ידי ירדה אף היא אל מתחת לשולחן, ליטפה את ירכו המוצקה, ובדקה היטב את התפיחה האלוהית הזו במכנסיו. רוכסן משוחרר לאיטו, יד נשית חודרת מבעד למכנס הגברי ואוספת לתוכה כלי חם, זקוף ומבטיח... "בוא נפסיק פה", לחשתי לו, "זה יותר מדי מופרע". ידו קפאה בתוכי, אצבעותיו חדלו ממחול האהבה שרקדו בתוך מערתי הלחה, וסימן שאלה גדול הצטייר בעיניו. "תרגע... אני רוצה אותך באמת, לא במשחק מתחת לשולחן, אני בחדר 505, לבד. אני אפרוש מכם עכשיו. תגיע אלי. אני אשאיר דלת פתוחה". נעלתי את נעלי, כפתרתי את הז´קט החונק, נפרדתי מהנוכחים שהיו עדיין ליד הבר, ועליתי לחדר. במהירות כמעט קרעתי מעלי את חליפת העסקים הקשוחה, אבל כנראה שלא במהירות מספקת, מכיוון שכאשר נותרתי בחזיה וגרביים בלבד נפתחה הדלת חרישית וידיים חסונות נשאו אותי לעבר המיטה הרכה והגדולה. אצבעותיו המשיכו במחול האהבה שהופסק קודם לכן. כל חושי רצו אותו בטירוף. הסרתי ממנו את בגדיו וחקרתי בלשוני כל פינה וכל בליטה בגופו. הפורקן הראשון היה מהיר למדי, כצפוי. את המשך הערב העברנו בג´קוזי הענק, ממשיכים ללגום יין, מתפנקים על צלחת הפירות הענקית, ואוכלים אותה זה מגופו של זה. שיא ועד שיא, פורקנים שבאו בטירוף לתוך פיותינו, זיון באנגלית בריטית מהוקצעת, וזיון פרוע בעברית. בשנה הבאה אני בטוח נוסעת שוב לתערוכה, ולעזאזל עם החליפה.
קיבינימט! בשביל מה הייתי צריכה את זה? ועוד להרגיש חנוטה בתוך חליפת העסקים הכחולה הזו. תמיד שנאתי חליפות ולבוש רשמי יותר מדי. תנו לי מכנס מבד רך וגולש, חולצה נשפכת ונעל נוחה ואני בשמיים. גם ג´ינס טוב הולך, במיוחד אם יש מתחתיו איזה סט לבנים "רע" במיוחד... אם הסיטואציה מחייבת לבוש נשי, יש חצאיות רכות ונשפכות, או מיני חצוף ושובב, ובקיץ הכי כיף בשמלת כתפיות רכה ואוורירית. אבל חליפה? לא. שונאת! אבל הנסיעה הזו לחו"ל, לתערוכה, קסמה לי. ולמרות שידעתי שאהיה חייבת להיות חנוטה בחליפה הזו, נשברתי והסכמתי. חליפה מחויטת בצבע כחול כהה, חצאית באורך הברך, צרה ממה שאני רגילה, חולצה לבנה "יבשה", וז´קט כחול, כמעט גברי, באורך הירך. הרגשתי כמו מומיה בתכריכיה. מזל שהלבנים היו מסוג החצוף ו"הרע" ביותר. זה לפחות נתן לי להרגיש נשית. עומדת בדוכן התצוגה של החברה, מחייכת בלועזית חיוך של מליון דולר לסביבה, ומנסה להיות הכי רשמית ומקצועית שאפשר בשפה זרה. אלפי אנשים חולפים במשך היום. אלפי נציגים של מאות מדינות מכל הגלובוס. זו הזדמנות לשפר את האנגלית, לחדד את הצרפתית ואפילו ללמוד מעט מלים חדשות בספרדית ו/או איטלקית. זו הזדמנות פז לראות שאנשים מארצות שנחשבות לארצות אויב, אינם מפלצות והם בעצם אנשי עסקים ככל האדם. חבורה של 4 גברים התקרבה לאיזורי. נעצרו ליד הביתן, הביטו סביב והתלחשו ביניהם בשקט. ביקשתי משותפי לנסיעה לתפוס פיקוד ופניתי לאחורי הביתן להכין לי כוס קפה. הבאתי גם לשותף כוס שתיה, והודעתי לו שאני יוצאת להפסקת עישון בפינה המיועדת לכך. כשחזרתי אחרי כרבע שעה, הוא היה שקוע בהסבר טכני עם חבורת הגברים. השיחה התנהלה באנגלית ושמתי לב שהם דוברים אנגלית במבטא בריטי מובהק. ההסבר הטכני והעסקי כמעט הסתיים, והשיחה עברה יותר לנושאים אישיים וכלליים. חשתי בזוג עיניים יוקדות נעוצות בי, וכשהסתובבתי לאחור פגשתי במבטו של גבר גבוה למדי, חנוט בחליפה עסקית כמוני, וחיוכו החם חשף 2 טורי שיניים לבנות. באנגלית בריטית מהוקצעת מעט יותר מדי, הוא הושיט לי את ידו והציג את עצמו באמצעות כרטיס הביקור שהוגש לידי. האמת, לא הבטתי במה שהיה כתוב בכרטיסו ורק הושטתי את ידי ללחיצה, שהיתה חמה ומלטפת, כמעט ארוטית... "קבענו עם שותפך בבר של המלון בשעות הערב המוקדמות" אמר לי, "אני מקווה שגם את תבואי". הנהנתי בחיוב, על פני מרוח החיוך הלועזי והמקצועי ביותר, אבל בתוך החזיה הרעה החלו לעופף להם אלפי פרפרים, ונחיל קטן ועדין של זעה סובב לו סביב פטמותי שנזדקרו מעצמן. ידו עדיין חופנת את ידי, הוא הרכין את ראשו אלי ולחש באוזני הסמוקה: "את לא צריכה להיות ארוזה בתוך חליפה כזו, זה לא את. את צריכה שמלה רכה ונשפכת, כזו שתחבוק ותלטף את גופך ותתן לו תחושת שחרור". GOD! הוא קורא מחשבות? גלי החום עלו עד אוזני. חייכתי אליו במבוכה, ואמרתי שנפגש לאחר התערוכה, כפי שקבעו. כשהיום הסתיים והיינו בדרך למלון, הבנתי שלא יהיה לי זמן להחליף בגדים, ואצטרך להיות נוכחת בפגישה באותם בגדים, באותה חליפה חונקת וחונטת. הגענו למלון ושמנו פעמינו מייד לבר. הם כבר ישבו שם. ארבעה גברים, אנשי עסקים מארץ זרה ורחוקה. משקאות הוזמנו, והשיחה קלחה בחום, על עסקים, על פוליטיקה ועל הא ודא. מתחת לשולחן הרשיתי לעצמי לחלוץ את נעלי העקב, ולשחרר מעט את רגלי הכואבות. היין ששתיתי גרם לי להשתחרר, להרגיש קלה יותר ונינוחה הרבה יותר... כבר לא ישבתי זקופה כל כך. רגלי היחפות מנעליים נפרשו להן בעונג מתחת לשולחן. פתחתי כפתור בז´קט, וכן כפתור עליון בחולצה הלבנה והתרווחתי. מזל שלא לבשתי גרביון, אלא גרבי בירית מהסוג שנצמד לירכיים בפס לייקרה, ונותן איזושהי תחושת אוורור.... עוד כוס יין נמזגה. עוד פלטת פירות ים הוגשה לשולחן. הייתי עיפה. היין נסך בי מין תחושת נמנום, אבל גם היום הזה היה ארוך. כל מה שרציתי זה להוריד את בגדי, לטבול באמבט חם ולישון, אבל השיחה היתה נעימה והאוירה היתה טובה, ולכן ה"סבל" לא היה נורא כל כך. שותפי קם לשירותים, לרוקן את הבירות ששתה... עוד שניים מהאורחים הצטרפו אליו במין אחוות גברים, והשלישי קם לכיוון הבר לברר משהו. נותרנו רק אני ו"הוא". הוא התיישב לצידי, מחייך חיוך חם ואפל והתחיל לשאול שאלות על ישראל, על משפחתי, על ילדי, על העבודה וכד´. היין בכוסי נגמר, והוא מלא את כוסי מחדש, בחיוך. "שתיתי קצת יותר מדי", אמרתי לו. "עוד כוס או שתיים רק יגרמו לך טוב, לא רע", חייך אלי וידו נעלמה מתחת לשולחן. משהו חם ונעים טייל לאורך רגלי, מלטף, מעורר, מחרמן ומרטיט. ידו חדרה מתחת לבד הנוקשה של החצאית הצרה. בלי מלים זזתי ופשקתי את רגלי ככל שיכולתי. התרווחתי לאחור והתמכרתי. ידו מצאה את חיבור גרבי המשי, ועלתה מעלה מעלה עד לתחתוני התחרה שבאותו רגע נראו לי מיותרים לחלוטין... הוא הסיט אותם הצידה ולטף את ערוותי החמה. קמתי, ביקשתי סליחה, אמרתי שאני חייבת ללכת לשרותים, אך לחשתי באוזנו שלא יזוז כי אני כבר חוזרת. תוך 5 דקות שבתי, כשתחתוני התחרה מוטלים במעמקי תיקי. בדרך קלטתי את הנוכחים האחרים עומדים ומדברים ליד הבר. התישבתי לידו, המשכנו לשוחח את הסמול טוק הטפשי, וידו גילתה חיש קל את מה שעוללתי בשרותי הנשים. אצבעותיו פרצו במחול עליז בתוכי, וחיוך של יותר מדי כוסות יין השתלט על פני. ידי ירדה אף היא אל מתחת לשולחן, ליטפה את ירכו המוצקה, ובדקה היטב את התפיחה האלוהית הזו במכנסיו. רוכסן משוחרר לאיטו, יד נשית חודרת מבעד למכנס הגברי ואוספת לתוכה כלי חם, זקוף ומבטיח... "בוא נפסיק פה", לחשתי לו, "זה יותר מדי מופרע". ידו קפאה בתוכי, אצבעותיו חדלו ממחול האהבה שרקדו בתוך מערתי הלחה, וסימן שאלה גדול הצטייר בעיניו. "תרגע... אני רוצה אותך באמת, לא במשחק מתחת לשולחן, אני בחדר 505, לבד. אני אפרוש מכם עכשיו. תגיע אלי. אני אשאיר דלת פתוחה". נעלתי את נעלי, כפתרתי את הז´קט החונק, נפרדתי מהנוכחים שהיו עדיין ליד הבר, ועליתי לחדר. במהירות כמעט קרעתי מעלי את חליפת העסקים הקשוחה, אבל כנראה שלא במהירות מספקת, מכיוון שכאשר נותרתי בחזיה וגרביים בלבד נפתחה הדלת חרישית וידיים חסונות נשאו אותי לעבר המיטה הרכה והגדולה. אצבעותיו המשיכו במחול האהבה שהופסק קודם לכן. כל חושי רצו אותו בטירוף. הסרתי ממנו את בגדיו וחקרתי בלשוני כל פינה וכל בליטה בגופו. הפורקן הראשון היה מהיר למדי, כצפוי. את המשך הערב העברנו בג´קוזי הענק, ממשיכים ללגום יין, מתפנקים על צלחת הפירות הענקית, ואוכלים אותה זה מגופו של זה. שיא ועד שיא, פורקנים שבאו בטירוף לתוך פיותינו, זיון באנגלית בריטית מהוקצעת, וזיון פרוע בעברית. בשנה הבאה אני בטוח נוסעת שוב לתערוכה, ולעזאזל עם החליפה.
