בחירה

[בבת אחת]

בחירה

כל אחת מאיתנו חוותה, אולי חווה כרגע, פרידה ממשהו/מישהי.
תמיד תהיתי אם עדיף שפרידה תהיה בחיתוך או בגסיסה איטית.
האם עדיף שבכל רגע יתווסף עוד ניתוק קטנטן, עוד קרע, עוד משהו שיפחית את החיבור עד הפרידה -
או שבבת אחת ליצור נתק ולהיזרק לסיטואציה חדשה, להתחיל לשחות-לשרוד וללמוד את המציאות החדשה.

ובנוסף, האם זה משנה אם הדבר שנפרדים ממנו ממשיך להתקיים?
האם זה משנה מבחינתכן אם מדובר באדם אהוב שנפטר, בתחביב שזנחנו, במחלה ממארת...
בדרך הטבע יש דוגמאות לשתי הדרכים האלה, של הינתקות מול דעיכה.
מה דעתכן?

 

[מחפשת את האומץ]

בגדול חוויתי שתי סוגי פרידות.

א מורים שמאוד מאוד אהבתי, כמו המורה למחשבים שלי בגיל גן-יסודי. הוא הצחיק אותי ושיעשע אותי וכמובן לימד אותי המון על מחשבים! אני חושבת שהוא לימד אותי עד סוף כיתה ב, אם זכרוני אינו מטעני....
באותו יום שנפרדנו כי הוא גמר את לימודיו וחזר למרכז וכד', מאוד מאוד בכיתי והתגעגעתי. באיזה שהוא שלב הגעגוע חלף עבר לו, אבל הוא נשאר בזכרון ותמיד תהיתי מה שלומו ואיך התפתח. לפני מספר שנים אפילו חיפשתי אותו במדור לחיפוש קרובים. הגעתי לאמא שלו אבל הקשר לא חודש וכך נסגרה הפינה איתו.

עם שאר המורים ביסודי שהייתי בקשר טוב איתם, הקשר התרופף/נחתך. נכון שלעיתים באתי לבקר ביסודי ולהגיד שלום אבל בזה זה נגמר. אני מניחה גם שהצוות השתנה.
מהיסודי נשארתי בקשר רק עם המורה לאנגלית בכיתה ה. גילינו שיש לנו שפה משותפת ותחביבים משותפים. כשהוא עזב לאחר שנה את ההוראה המשכנו להיות בקשר ולהיפגש על בסיס קבוע. בשמחה רבה לקחתי אצלו שיעורי גרפיקה וכד'.
כשהוא עבר לקנדה לפני מספר שנים הקשר מעט התרופף באופן טבעי. אבל תמיד בראש השנה וביום ההולדת שלי וכמובן אם הוא בא לבקר בארץ אני שומעת ממנו והוא לא שוכח אותי. פייסבוק וסקייפ בהחלט עוזרים לנו בנושא הזה.

הייתה לי גם מאמנת ג'ודו שגם ממנה נפרדתי לאחר כשנתיים שלוש כי חזרה לבית הוריה. גם שם עם המעבר הקשר התרופף. בהתחלה קצת דיברנו בפון אבל הבנתי די מהר שאין כל כך על מה לדבר בייחוד כשעזבתי את הענף והיא את האיזור זו פרידה טבעית.

הפרידה מאהבתי הראשונה הייתה הכי כואבת. אולי בגלל שהיא חתכה ממני ברגע הווידוי ומרשה לעצמה להופיע שוב עד היום כשהיא צריכה משהו.

לבסוף הפרידה מעז'יז'תי שהכי כואבת לי אולי. אני יושבת ואוכלת דג חריף ברוטב או שותה כוס קפה שחור חזק עם קצף למעלה וחושבת עליה. התחושות שותפות אותי והגעגוע שורף.

אני רק מתנחמת בעובדה שהיא בגן עדן ולא כואב לה יותר.

אני מניחה אם כך שהפרידה שונה ממקרה למקרה. הכאב הוא שונה ממקרה למקרה.
ויש פרידות שהן טבעיות-קשר שמתרופף כי אין נושאי שיחה.
פרידות כואבות בשל מחלה
ועוד ועוד

 

[pizi33]

אני מעדיפה דעיכה איטית

חיתוך חד צדדי בעיקר אם הוא לא מלווה בשום הסבר הוא כואב מידי מבחינתי.
לי מאוד משנה אם הדבר (אני מעדיפה להתייחס לייצורים חיים)
ממשיך להתקיים אבל מתייחס אליי כאילו אני הפסקתי להתקיים.

כשמישהו מת הרי על פי רוב הוא לא בוחר בזה, כשמישהו מוציא אותך מחייו זאת בחירה שלו וזה עלול להיות מאוד מעליב.

רק במקרה אחד שמחתי שהקשר נגמר בבת אחת ולא במוות של הצד השני.
היה לנו חתול שכנראה לא היה לו טוב בבית שלנו אז יום אחד הוא קם והלך ולא חזר,
הצטערתי שהוא לא איתנו יותר אבל שמחתי שלא מצאתי את הגופה שלו בשום מקום ואני מאמינה עד היום
שהוא מצא לעצמו משפחה שהתאימה לו יותר. הוא היה חתול גזעי יפה ומטופח קשה לי להאמין שנשאר ברחוב יותר משעה.

 

[כלעוד]

אומרים שכדאי למות, ל"ע, לאחר שלושה

ימים: יום אחד להיות חולה, יום שני להיפרד, ויום שלישי - ללכת.
פרידה לדעתי עדיפה באופן של דעיכה, לא ממושכת מדי ורבת ייסורין, אך כזו שתאפשר סגירת מעגלים, הכנה מסויימת, למרות שאף פעם לא מוכנים באמת - תיתן לשני הצדדים הזדמנות לאמר את דברם לפני ניתוק סופי.

במקרה הרומנטי להבדיל מסייגת זאת בכך שאם שיש אלימות פיזית או אפילו נפשית יש לבצע חיתוך מהיר וחד, מיידי. מהר ככל שניתן. אם כי אילו אז יש נשים שלא מסוגלות לעזוב את הבעל המכה אלא לאחר שחטפו עוד והרגישו שבאמת הן באין מוצא. בכל אופן - מהר ככל שניתן.

 

[הקסם שבפשטות]

שאלה ..... שאלה גדולה..

לא יודעת אם זה ככה או ככה...
חושבת שבכל צורה יש את החיובי והשלילי..

אני יודעת עלי ש...
אני לא אוהבת לתת לדברים להתמוסס...
אני מעדיפה להתגעגע לנפלא מאשר לזכור רע ומתסכל וסתמי....
כן
אני יודעת שניתוק ברגע יכאב מאוד.. אבל הכאב יהיה יותר רגעי
כמו עם פלסטר
יותר נוראי וכואב עבורי לראות קסם וחיבור הופכים לסתם עוד משהו "רגיל"

סופ"ש מלא קסם

 

[הקסם שבפשטות]

ודרך אגב

הקושי בפרידה ממשהו אהוב...
במיוחד עם המשהו הזה ממשיך להתקיים
בלעדי.
בלעדי....
ה"בלעדי" הזה כל כך קשה ל"אני" שלי..
ולא צריך אותי....
ואם לא צריך אותי.... מה זה אומר עלי?

אני לא מאמינה שלקושי ב"לשחרר ולתת ללכת" יש קשר חזק לאהבה שלי לאותו אדם...
לרוב הקושי בא מפחד על עצמי...
לדעתי

יום מלא קסם

 

[בבת אחת]

אגו...

אני מודה לך על ההארה הזו.
באמת, האהבה הרי משחררת לחופשי, מיד ובלי תנאי. לא בחתך, לא בפרפורים. באהבה.
אם יש כבלים הם מהאגו שמפחד שהיא תמשיך בלעדי, שאומר שאם היא מוותרת בקלות כנראה שאני לא שווה,
שצופה שהיא תגיד "צדקתי שעדיף לא להיות בקשר רגשי, הנה ההוכחה, גם היא הלכה לי",
ש... יהיה לה טוב בלעדי... שהיא תעז להתגעגע אבל באופן נוסטלגי, כאילו שזה חמק לה מעצמו ולה לא היתה אפשרות להציל את המצב...
והרי היא אפילו לא ניסתה... שהיא תמצא מישהי אחרת... היא והיא והיא, אבל מי היא... אחת ממיליארדים.

המזל הוא שהאגו גם מכיר סיפורים אחרים. וחוץ מ"היא" הוא יודע גם לומר "אני".
אני עוד פה, עם הכל, כלום לא אבד בדרך. נכון שבזבזתי קצת, אבל המאגרים מתמלאים.
איזה מזל שיש אגו

 

[טוליפ סגלגל]

באתי להגיב ופתאום קפאתי

מתמודדת עם פרידה כל כך כואבת לראשונה בחיי
ולדעתי הפרידה הכי קשה היא פרידה ש"לא בגללך" ואין משהו שאת יכולה לעשות בשביל לשנות וכשבזמן הפרידה יש עדיין אהבה הדדית