בחירה בגן ילדים

goolgol

New member
בחירה בגן ילדים

שלום רב! אני אב שמעורב מאוד בגידול הילדה (בת שנתיים ועשרה חדשים) היא הולכת לגן פרטי ובו 6-8 ילדים , אנחנו מאוד מרוצים ומתלבטים אם להשאיר אותה עד בית הספר שם במגרת קטנה. הגילאים מאוד מעורבים משנה ועד שלוש בתודה מראש, אשמח לקבל תגובות
 
להשאיר ילדה בגיל 6 בגן עם בני שנה??

אין ספק שהמסגרת הקטנה והחמה קורצת מאד אבל יש עוד דברים שילד זקוק להם. כבר עכשיו בתך בין הבוגרים בגן ועד סוף השנה יהיה פער מאד גדול מבחינת הצרכים והיכולות בין הצעירים לבוגרים בגן שאתה מתאר. אני לא חושבת שכדאי להמשיך ולהשאיר אותה עם ילדים כל כך קטנים. ילד זקוק לחברת ילדים פחות או יותר בני גילו גם לצרכים חברתיים וגם לצרכים שכליים. עינב, בת 4, התחילה השנה גן עירוני בו רוב הילדים בני חמש, שלושה בני שש ושמונה בני ארבע. מעולם היא לא התפתחה והתקדמה כל כך כמו בכמה החודשים האלו שמתחילת השנה. למשל, עד תחילת שנה זו היא לא הייתה מציירת כמעט בכלל. פתאום במהלך חודש ספטמבר היא התחילה לצייר איש לפרטי פרטים של הגוף, פרחים, עצים ועוד. ויש עוד תחומים רבים שבהם היא התקדמה מאד והכי חשוב הוא שהיא מאד אוהבת ללכת לגן. אז כמובן שמאד מאד חשוב מי הגננת והסייעת (אצלנו הן נהדרות) וכמה ילדים יש בגן (אצלנו 25 שזה נחשב ממש מעט בגן עירוני) וכדאי למצוא את המסגרת הכי אוהבת ותומכת שיש אבל לא נראה לי שכדאי להשאיר ילדה עד גיל בי"ס בפעוטון.
 

לאה_מ

New member
למה להחליט כבר עכשיו?

אני מבינה שהיום היא נמצאת במסגרת שמאד מתאימה לכם ומוצאת חן בעיניכם. זה נהדר. אני גם מאד בעד מסגרות רב-גיליות, אני חושבת שזה תורם הרבה גם לקטנים וגם לגדולים. אבל למה להחליט עכשיו האם להשאיר אותה שם עד כתה א´? אנחנו אפילו לא באמצע השנה. היום היא רק בת 2.10, כלומר, היא נמצאת בטווח הגילאים שהמסגרת הזו מיועדת להם. בספטמבר הבא היא תהיה כבר בת שלוש וחצי - אולי אז תחשבו שהגן הזה כבר לא יכול להעניק לה את כל מה שהיא זקוקה לו? אולי עדיין תחשבו שזה מקום אידאלי עבורה, וגם היא תהייה שם מאד מאושרת, ואז באמת יתכן שזה יהיה נפלא עבור כולם להשאיר אותה שם שנה נוספת, אבל אין טעם בעיני לעשות היום החלטות ארוכות טווח. פשוט מדי כמה חודשים תשקלו את ההתאמה שלה למסגרת ושל המסגרת אליה. אתם כבר תרגישו ותדעו (וגם היא) מתי הזמן המתאים להעביר אותה למסגרת אחרת. ובעניין זה, שירה, בתי, היתה בגן שמאד אהבתי מגיל שנה עד גיל ארבע (3 שנים). הגן היה נהדר, הייתי מאד מרוצה, ושירה הלכה לגן בשמחה ובאושר. לקראת סוף השנה האחרונה היא התחילה להתלונן שמשעמם לה. ולא שהגן הפסיק להיות נהדר, ולא שהגננת הפסיקה להיות נפלאה ואוהבת, ולא שהיא הפסיקה לנסות לעניין את שירה (וכמובן את הילדים האחרים) בדברים נחמדים, אבל שירה פשוט כבר הייתה זקוקה למשהו מעבר. בדיעבד, אני לא בטוחה שאותו "משהו מעבר" היה דוקא גן עירוני, אבל כשהיא סיימה את אותו גן פרטי, כולנו הרגשנו מאד בשלים ללכת הלאה. וזו, אני חושבת, התחושה שצריך ללכת איתה.
 
למעלה