יש כאלה שמורידות אותי על זה
זכותן. לפי דעתי כדאי קודם לבדוק איך זה השפיע. יש כאלה שזה ריסק אותם, אלה הבעייתים. מצד שני יש כאלה, כמוני, שזה בנה אותם. מכל הבחינות זה שינה אותי. היה קטע של שבירה, אבל זה יותר מגעגוע. זה לא עובר בחיים, אבל זה לא פגע לי לא בשמחת חיים ולא בשום דבר אחר. אבל אמרתי לעצמי זה או להילחם על החיים או להתרסק (יש כאלה שנכנסו לסמים או אלכוהול פשוט נהיו סמרטוטים). בחרתי להילחם. אני מאחל לאף אחד/ת מכאן שלא שלא יתקרב בכלל למחלקה האונקולוגית יש חולים שזאת היתה התחנה הסופית, שם זרקתי את כל השטויות והזבל שהיה לי בראש, אמי ז``ל היתה בטיפולים שם. היום אני חזק יותר רוחנית, תורנית וגם רגשית. מה שאני אומר זה שצריך לבדוק מה היתה ההשפעה על הצד השני. לא צריך ישר לשלול