בושה

[עונג אישה]

בושה ../images/Emo5.gif

איך אתן עם בושה, מהגוף שלכן, מדברים מסויימים שאתן עושות במין, מהפרטנר שלכן, מלרצות משהו, מלהתגרות? גם אם זה בקטן. האם בושה היא אלמנט משמעותי בקשרים שלכן? האם אתן מרגישות שהיא מעכבת אתכן מלהיפתח ולהשתחרר? אולי היא שומרת עליכן בעצם? מה נראה לכן המקור של הבושה הזאת, והאם ואיך הצלחתם להניח לחלקים ממנה ופשוט להיפתח ולהרגיש ראויות?

 

[talushy]

לא משפיע.

לי זה לא משפיע. אין לי גוף של דוגמנית מצד שני אני לא שמנה. יש לי רוטטים בכול מיני מקומות (בטן, רגליים, ידיים...) אבל זה לא מפריע לי להשתחרר. זה ממש לא מפריע ואפילו לא נמצא בתור גורם כלשהו. אולי למעט החזה שלי. שבהתחלה הפריע לי שהוא יראה אותו (כי הוא קטן ולא כ"כ שווה) אבל עכשיו לא מפריע לי.

 

[גלית35]

כיום יותר נכון כבר כמעט 6 שנים../images/Emo20.gif

שאין לי שום בושה-ברגע שלמדתי לאהוב את עצמי ואת הגוף שלי הלכה הבושה. ומאיפה זה בא? מזה שכל חיי היתי שמנה-ולא קיבלתי את הגוף שלי ואת עצמי. עם הרבה עבודה הצלחתי להשיל את חוסר הביטחון והבושה.

 

[בילבולונט]

בושה לא, אבל לפעמים מבוכה

מכיוון שיש לי בנזוג שכנראה התברך בעיוורון מקסים לחסרונות שלי (דמייני מצב כזה: אני קמה משינה, שיער פרוע ופרצוף אדום ומעוך, לבושה בטרניניג דוחה. והוא כולו זורח אלי עם כוס קפה שהכין אומר לי "התעוררת יפיפיה?". זה כ"כ מצחיק!) אני מצליחה להידבק ממנו ולראות ק מה שיפה אצלי, ויש דברים יפים לא מעט. מה שכן, יש עניין של מבוכה לגבי החשקים או הפנטזיות שלי. בעבר היתה בינינו המון מבוכה, ואז נוצר מצב שבטעות גיליתי פנטזיה שלו, ונראה לי כ"כ דבילי שהוא חשב שאני אובך מזה! ואז הבנתי שאולי הוא יחשבו שזה דבילי שאני נבוכה לספר לו על פנטזיות שלי. אז נכון, כשאני מספרת לו משהו חדש אני לפעמים אדומה עד קצות האוזניים ולוחשת תוך כדי צחקוקים, אבל עוד אף פעם לא קרה שהוא נרתע ממשהו שאני הצעתי או שאני נרתעתי ממנו. מקסימום שקרה זה שניסינו וגילינו שזה לא מתאים. אולי המבוכה הזו גורמת לי "לשחרר" רצונות לאט לאט, אחד כל כמה זמן, וככה שומרת על עיניין לאורך זמן בזוגיות? אולי היא שומרת על הייחוד שביחסים עם בנזוג לטווח זמן ארוך - כי ככל שהקשר נבנה ומתבסס כך המבוכה פוחתת והסקס הופך להיות כ"כ הרבה יותר נפלא משהיה בהתחלה.

 

[מסקינטייפ]

לא כל כך משפיע...

כשאני קצת מתביישת (או לחילופין, כשהוא) אז אנחנו דווקא צוחקים מזה, וזה משחרר מהבושה. הייתי אומרת שזה יותר הרגשה של נבוכים מאשר מבוישים. בהתחלה מאוד התביישתי, בעיקר בגוף שלי ובשיערות שיש לי בכל מיני מקומות לא קונבנציונלים. למשל, התביישתי ללכת לפניו ערומה באור, או להתקלח איתו. אבל אני חושבת שתוך חודשיים זה כבר עבר והכי כייף זה כשאפשר לטייל ערומים בבית (בקיץ, לא בחורף כשקופאים מקור!). מבחינה מינית יותר, כל פעם כשהוא מסתכל על האיברים האינטימיים שלי באור במבט בוחן, אני מתביישת קצת. אבל אז נזכרת שאפילו את הפלוצים והרגפסים שלי הוא אוהב, אז למה שלא יאהב את השאר? ואם לא היה אוהב, הוא לא היה מסתכל כל כך בעיון...

 

[אלינור כוכב]

אני מתביישת בהרבה דברים

כלומר, לא בדיוק מתביישת, אבל מעדיפה לא להבליט כמה דברים - קפלון מתחת לישבן, נקודות אדומות מהשעווה, וכאלה. חוץ מזה באופן כללי זה תלוי במצב הרוח - לפעמים אני מרגישה סקסית ורוצה להראות בערום כמה שיותר, ולפעמים דווקא נופל עלי מצב רוח שבא לי אור עמום מאד ולהתכסות כמה שיותר. אה, ואני שונאת שהוא מסתכל על אבר המין שלי... זה מביך אותי.

 

[מסקינטייפ]

האמת שזה במיוחד (כשהוא מסתכל על

איבר המין שלי) הכי מביך אותי, כי אני לא יודעת איך באותה שנייה הוא נראה... אבל לפני כמה ימים לקחתי מראה ופשוט בחנתי לעומק את איך שכל הנושא שם נראה, ודי נרגעתי. אם הוא מסתכל כל כך בעניין, סימן שזה יפה בעיניו