בורשה בחבל מרמורש רומניה

[חוה3]

בורשה בחבל מרמורש רומניה

העיירה "בורשה" BORSA ,שוכנת בין הרי הקרפטים ביינות לנהרות ונחלים שדות ירוקים ישנן מספר סברות מהיכן מקור השם ואחת מהן אומרת שהמקור הוא משורש גותי. בתקופה קדומה נדדו שבטי הגוטים ממזרח למערב. בדרכם, נתקלו בעמק הנוח למעבר בנדודיהם לכוון ארצות אירופה. בצאתם מערבות רוסיה לעבר מלכות רומא שבתחום הדנובה נתקלו בעמק ה"פיטרוס".בראותם את הפסגות והרכסים המחודדים קראו לעברם "בירשטע" כלומר , מברשת , פסגה המברישה את העננים. מעריכים שבורשה היהודית גילה כ –250 שנה. היהודים הגיעו בנדודם לבורשה ממקומות רבים, בהם : בוקבינה במזרח, גליציה בצפון, אוסטריה וגרמניה במערב ומטרנסילבניה דרום מערב. העיירה התפתחה במרוצת השנים והיהודים נהלו במקום חיי קהילה מפותחים, 12 בתי כנסת, חברה קדישא , תלמודי תורה ועוד. האדמו"ר , מבורשה היה ר' פנחס האגר, דור שביעי למסד החסידות שיסדו הבעש"ט.

 

[חוה3]

משפחת פרל מבורשה

רחל , חיים ויעקב מנדל נולדו לאביגדור יוסף פרל ולאמם ריזל בבורשה. רחל שאיני יודעת מתי נולדה נישאה לירחמיאל דרטלר אב סבי ועברה לגור עמו ברוסקובה לא רחוק מבורשה. חיים היה אחיה של רחל וכך הוא מתואר בספר הזיכרון: "בין נשואי הפנים בבורשה נמנה ר' חיים, אדם בעל צורה , מצויין במעלות, סוחר ממולח ומעורב בדעת בין הבריות. נחשב בין עשירי בורשה. הוא וארבעת בניו שעסקו בסחר עצים , הקימו לעצמם בית חרושת לנסירת עצים ב"פנטינה". עסקנותו לטובת הכלל העלתה אותו לראשות הקהילה. ביתו בית חומה היה, בין הבתים הבודדים בבורשה שבתיה בנויים היו מעץ. וחתנו, לוקח ביתו ר' לייזר שטייפלד היה." מכאן בהמשך הסיפור מתואר מסע הייסורים שלו בדרכו לבוכנוולד. יעקב מנדל אחיה השני של רחל אם סבי. "חיט נשים היה. וכשנישאל אם אינו חושש מפני יצרה , ענה : " דמיין נפי כי הקי חיוור" (לא בטוח שהבנתי נכון את מה שכתוב, האותיות מטושטשות). לימים החליף את מקצועו לחייטות גברים. איש חסיד ודבוק במצוות. היה מעידה עליו בתו בינה, היה מקפיד במצוות קלה כחמורה. ברוח זו חינך את בניו והקדיש עבורם את זמנו. רגיל היה לומר שהעיקר העולם הבא. עולם זה רק חלום הוא וצריך לשכוח את תאוות כל עולם ההבל. הוא פשוט היה אוהב לספר ולשמוע דברי תורה שהשמיעו הרבנים כגון הרבי מוויזניץ או הרבי מאנטנינה. והיה אומר אסור לבן אדם למרה שחורה שתשלוט עליו, להפך צריך האדם להיות תמיד שמח ולשכוח את הרוע והעצבות....." בנו מנחם נולד בבורשה לו ולרבקה לבית וורצברגר. עזב את בורשה והיה פעיל ציוני ברומניה. שרת בצבא הרומני בתור פרש ועלה לארץ בזמן כנס המכבייה הראשונה בשנת 1932. סופם של שלושת האחים : רחל , חיים ויעקב מנדל על הוריהם נשיהם ילדיהם היה במחנות ההשמדה יחד עם רבים רבים בבורשה רוסקובה וכל רחבי מרמורש. לכל המידע הזה הצלחתי להגיע בחודש האחרון . התחלתי בפגישה עם אח סבי וממנו קיבלתי סקירה של כל השמות והדורות לאחור. (יש לו זיכרון מדהים!). לאחר הפגישה הצלחתי לאתר את בן דודה השני של אמי בעזרת פנקס טלפונים ישן שאמי מצאה. נפגשתי איתו וממנו נוספו לי פרטים נוספים והבנתי כיצד הוא קשור למשפחה. אביו היה יעקב מנדל אחיה של רחל. בעזרת דפי העדות של יד ושם שהפכו להיות מקוונים , שרטטי את העץ בצד הזה ,כשאני מחברת בין כל הקצוות ולבסוף היגיע הדובדבן בדמות ספר הזכרון של בורשה ועזר לי סופית להבין ששלושתם היו אחים!

 

[חוה3]

תמונה של האח השני חיים פרל

 

[ענתר]

חבל שכך את מקבלת תמונות והסבר

אבל לפחות קיבלת. הסיפור השלם צריך ללכת למאמרים כי הוא מראה יפה על מחקר המורכב מראינות, אמצעים שלא חשבנו עליהם (לחפש ספר טלפונים ישן) דפי יד ושם, וספרי זיכרון. ממש דוגמת מחקר

 

[עב]

נכון! ../images/Emo45.gif

 

[חוה3]

תודה ענת ועב קשה לתאר

את ההרגשות בכל השלבים של מציאת המידע על המשפחה. כשעלו דפי העד לאוויר, שמחתי, אם אפשר לקרוא לזה בכלל שמחה. ככל שהתקדם הזמן ומצאתי עוד ועוד דפים, התחושות הפכו להיות קשות יותר ויותר. כשעברתי את 150 הדפים פשוט החלטתי שאני הופכת להיות "אטומה", כדי שאוכל להמשיך ולנבור באתר. בכל זאת יש סיפוק מהיכולת להבין איך התנהלו החיים שם ואני לא סיימתי לקרוא את הספר, משום שיש בו מעל 700 עמודים. בנוסף היכולת להוסיף את כל השמות של הניספים לעץ נותנת תחושה טובה של יכולת הנצחה.

 

[לאה טייכר]

אוי לאותה שמחה. עם מציאת הדפים

ככל שעולה מספרם מתבררת לי תמונה כל כך עצובה, שהחלטתי לא לשתף את אבי ודודתי ובטח לא את הדוד הכי קשיש שלי כבן 97. "עליתי" על אח אחד של הסבא רבה שלי לבית יוסט. שמו היה ישראל יוסט וכבר דברתי עליו. אתמול משהבטתי בטבלה שהכנתי ובה כל הניספים והניצולים שהעידו עם כל הפרטים, הבינותי שלסבא רבה היה כנראה עוד אח. בוודאות היו לו 3 ילדים. כולם נשואים עם יותר מילד אחד ושניים ויותר. היו שהעידו על האח ה"חדש" משה יוסט שנשא את מרים לאשה.כלומר במשפחתו נספו ארבעה דורות. לא העזתי לחפש את בני המשפחה של הנשים והגברים שנשאו לבני המשפחה שלי. ניסיתי אולי לחפש מבין המעידים מי מהם יכולים להיות בכל זאת בעלי קשר משפחתי - והשבר עוד יותר גדול המעידים היו: חברים, שכנים, מכרים קרובים. כלומר נגדע העץ. אכן חווה 3 , כמוך בחיפוש הייתי "אטומה", אח"כ בא השבר. בוודאות לחלק מילדיהם ואחיהם האחרים לעולם לא יהיה להם דף.אין פשוט מי שיעד. אני תוהה מה אמצא ב"חפירות" הדפים של בני משפחת סבי, בני משפחת חמותי ובעלה. זוועה.לצד תודה גדולה מאד ל"יד ושם". על אף התקלות. לאה

 

[נאוהג]

../images/Emo7.gif בהשתתפות .

אני חושבת ש"מזלי" שפר עלי במובן שלא יהיו לי הפתעות, ידעתי לפני שהתחלתי שכולם נרצחו בשואה. אבא שלי תמיד סיפר שבבר- מצוה שלו היו לצהריים ( אחרי העליה לתורה) 300 איש מהקרובים ביותר

ולנו אין היום כמעט קרובי משפחה שאנחנו יודעים עליהם בחיים. וגם חלק מאלה הם קרובים רחוקים. צריך הרבה אומץ לחפש בדפי עד תהיי אמיצה

 

[לוטקה]

דפי העד המצטברים כספר עב כרס

לא ספרתי, אך יש בידי עשרות דפים שכל אחד מייצג חיים שלמים. לפתע הכתה בי המחשבה איך מישהו מצליח למלא דפי עד על אבא, אמא, אחים ואחיות, דודים ובני דודים. איך כותבים ביד יציבה את השם של אבא או אמא. וכמובן איך ממשיכים לחיות לאחר שכל המשפחה הקרובה נמחקת לעד. מהיכן שואבים את הכח להמשיך, להקים משפחה חדשה.

 

[עב]

אולי בגלל זה חלק מהאנשים לא מלאו?

הורי מלאו את דפי העד לבקשתי בשנת 1999. עד אז הם לא רצו למלא ולא נכנסתי לשאלות הרגשיות. בחורף שעבר הייתה לי התכתבות עם קרוב מהונגריה שלא הבין בשביל מה טוב למלא דפי עד - "שוב להיזכר בילדים שהייתה להם זכות לחיות, לגדול ולהיות נאהבים" כתב לי (הוא היה ילד בתקופת השואה). בסוף הוא מילא את הטפסים. קרוב אחר שאיבד את הוריו ובני משפחה אחרים מיאן למלא ולא שאלתי אותו למה. הנחתי לו. עד היום גם אני לא מבינה מאיפה אנשים שאבו תעצומות נפש להמשיך לחיות ועוד להקים משפחה! חלק אפילו זכו להקים מדינה... דור מופלא!

 

[חוה3]

ואבי מסרב שאני אמלא, לא הוא,

את דפי העדות על בני הדודים שלו אלוירה וקרולי , שאותם גיליתי בעזרת הפורום ובמיוחד גדעון1. אומר , אולי אולי יש סכוי שניצלו , אז אסור למלא.

 

[wow1]

ישנו איזה מדרש שגורס שהשכינה מפילה

על בני האנוש מבחנים וצרות כמידת יכולתו של כל אחד ואחד. כלומר, אם נפלה עלינו צרה כלשהי, ביכולתנו לשרות עמה ולצאת כשידנו על העליונה. איל.

 

[talia olav]

חוץ מאלה הרבים שכמעט מתרגלים.

 

[wow1]

הם כנראה לא מיצו את הפוטנציאל שהיה

טמון בהם. איל.