בוקר...
ושוב אותה ארוחת בוקר מסריחה של הבית חולים. תראו, אפשר לקרוא למצב שלי דיכאון. אבל לא! אני לא מדוכאת חלילה. את השלב הזה עברתי ממזמן. לצערי אני במצב הרבה יותר כואב (לא לי...) של חוסר תחושות. חוסר מחשבות. כאילו העולם ריק ואני ריקה מסתובבת בעולם שאין לו מה להציע. מיכל, המאושרת, גם אני הייתי פעם כזאת... כל חיוך שלי, כל צחוק... וואי איך היו מתים על הצחוק שלי. גם עכשיו אני צוחקת ועכשיו אני בוכה מרוב צחוק אבל אני לא מאושרת. הצחוק מזוייף מה שהופך אותו לכואב וחסר כל משמעות. באמת שהייתי רוצה לדבר עם כולכם בטלפון, אבל זה לא יצא לפועל לפחות לא בקרוב. באמת שהייתי רוצה להכיר את כולכם באופן מאוד אישי כי אתם באמת נשמעים אנשים איכפתיים. גם אם תשמעו אותי בטלפון, תשמעו מיכל מאושרת, מיכל שתמיד תגיד משהו מצחיק באמצע, מיכל שתמיד תשמח אבל מי שממש יודע את כל מה שקרה לי יודע, שזה לא אמיתי. אנשים אמרו לי: ``כמה עצוב לדעת שכל הצחוק הזה מזוייף``...
ושוב אותה ארוחת בוקר מסריחה של הבית חולים. תראו, אפשר לקרוא למצב שלי דיכאון. אבל לא! אני לא מדוכאת חלילה. את השלב הזה עברתי ממזמן. לצערי אני במצב הרבה יותר כואב (לא לי...) של חוסר תחושות. חוסר מחשבות. כאילו העולם ריק ואני ריקה מסתובבת בעולם שאין לו מה להציע. מיכל, המאושרת, גם אני הייתי פעם כזאת... כל חיוך שלי, כל צחוק... וואי איך היו מתים על הצחוק שלי. גם עכשיו אני צוחקת ועכשיו אני בוכה מרוב צחוק אבל אני לא מאושרת. הצחוק מזוייף מה שהופך אותו לכואב וחסר כל משמעות. באמת שהייתי רוצה לדבר עם כולכם בטלפון, אבל זה לא יצא לפועל לפחות לא בקרוב. באמת שהייתי רוצה להכיר את כולכם באופן מאוד אישי כי אתם באמת נשמעים אנשים איכפתיים. גם אם תשמעו אותי בטלפון, תשמעו מיכל מאושרת, מיכל שתמיד תגיד משהו מצחיק באמצע, מיכל שתמיד תשמח אבל מי שממש יודע את כל מה שקרה לי יודע, שזה לא אמיתי. אנשים אמרו לי: ``כמה עצוב לדעת שכל הצחוק הזה מזוייף``...