בוקר של יום שלישי

בוקר של יום שלישי

בוקר עצוב
הלב כואב, הלוואי והכל היה אחרת
אתמול בערב הייתה הפסקת חשמל אצלנו ברחוב
התפוצץ עמוד חשמל והמוני אנשים היו בחוץ
ואז אנשים התחילו להגיד שהנערים כבר לא איתנו
ואישה אחת צועקת לחברה שלה: הבחורים נרצחו
רציתי לצעוק לה חזרה, הם לא בחורים, הם ילדים
הם יותר קטנים מהבנים שלי
ואח״כ הלכתי לישון עם עצב גדול בלב
יהי זכרם ברוך
 
בוקר עצוב כל כך

נרדמתי עם המון עצב אתמול... כ"כ ייחלתי לסוף אחר למרות שידעתי שלא יהיה סוף שמח.
אין מילים... רק לשלוח חיבוקים וחיזוקים לעוד 3 משפחות אבלות שהצטרפו למעגל השכול.
 


 
בוקר עצוב כל כך


אמנם אופטימיות לא היתה אף פעם הצד החזק שלי אבל משהו
בתוכי קיווה ....
עד שהאמת התנפצה בפנים......
יהי זכרם ברוך
 
בוקר עם לב שבור


בד"כ אני לא נוטה להקשיב לחדשות אבל לא יודעת, משהו פשוט שבר אותי בפרשה הזו-ילדים שלא עשו שום דבר רע לאף אחד

ממש קיוויתי שיהיה סוף אחר לפרשה הזו
.
עצוב לי
 

אהובה70

New member
בוקר של כאב ומועקה...

יושבת עם העיתון והדמעות זולגות.
ליבי עם המשפחות
 
בוקר כואב


חושבת על הטרמפ שתפסו,עלו לרכב ובטח תוך דק' ספורות הבינו שנפלו קורבן,מכאן כבר לא הייתה דרך חזרה

הלב בוכה,
עד מתי נלחם עבור הקיום שלנו?כמה משפחות עוד יצטרפו למעגל השכול?
 
בוקר עצוב!

רציתי לקחת את הילדים לבריכה וכבר לא בא לי...
שמרו טוב טוב על הילדים שלכם- זה מה שיש לי להגיד...
 

אתי כק

New member
בוקר קשה וכואב

אין מילים לתאר את הכאב ,
נערים תמימים במדינה שלהם
נרצחו בדם קר
והם כבר לא
לא יחבקו
לא יצחקו
לא יראו
לא יגדלו
לא יתגיסו
לא יצאו לטיול של אחרי
לא ישבו לשולחן השבת
לא יקימו בית בישראל
והמשפחות להם השמש לא תאיר יום יום
עצוב והכאב גדול
 
קשה לקום בבוקר

לא יכולתי ללכת לישון אחרי שאישרו בטלויזיה על מותם של הנערים. אז נשארתי ערה ועבדתי עד מאוחר בלילה על המתנה לבת שלי. לא יכולה לראות טלויזיה והחפירות האינסופיות האלה, והעצב הגדול שעוד יום יומיים כולם יחזרו למסלולם וההורים שלהם ישארו עם חור גדול בלב. עצוב לי מאוד.
 
בוקר כאוב עצוב בלי חשק ...

3 נערים שבסך הכל רצו לחזור הביתה מביה"ס.
3 נערים שלנצח יחייכו רק מהמסגרת השחורה.
3 משפחות שביום אחד עולמם השתנה
3 משפחות שיחיו מהיום בגעגוע בכאב .​
<font>בוקר של כעס. של חוסר אונים וכאב.
בוקר שעף לו בלי שעשתי דבר מכל תכניותי
עצב ומועקה אין סופיים .
ורצון עז לנקמה - למרות שמבינה שנקמה אינה פיתרון
ויחד עם זאת עם תקווה </font>
שיגיע היום שבו
'לֹא
-
יִשָּׂא גוֹי אֶל
-
גּוֹי חֶרֶב
,
וְלֹא
-
יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה
.'


 

דנה אז

New member
יום עצוב

עצוב לי, עצוב מאוד.
ליבי עם המשפחות שהצטרפו אל משפחת השכול.
שחייהם השתנו כבר עם החטיפה, ואתמול נגמרו גם התקוות.
לא מצליחה להבין איזה רוע הביא לרציחתם.
מסכימה עם אלה שאומרים שכל מה שלא יעשה לא יחזיר את הילדים.
אבל מלאה במחשבות של כעס, תסכול.
איך עושים שזה שוב לא יקרה?
איך נותנים בטחון לכל הילדים שיצאו עכשיו לחופש ומטיילים ברחבי ארצנו?
איך מאפשרים להורים לישון בשקט בלילה, לדעת שילדיהם יחזרו בשלום? ולא יחטפו וירצחו בדרך.
 
למעלה