בוקר שכזה
עפעפיי נפתחים לאט, החדר כבר מואר, אור מזרחי נטול רחמים של בוקר. אני מתמתחת מעט, מזרימה דם לקצוות הגוף, מלכסנת מבט אל השעון המעורר, יש לי עוד 15 דקות עד שיעיר אותי. 15 דקות תמימות, איזה כיף...
הבוקר את חייבת מקלחת, אמרתי לעצמי, אחרי שכבר יומיים אני מסתובבת עם הזיעה של עצמי, מהולה בקוקטייל המשכר של זעתך, הרוק שלך, ולבסוף גם זרמי הזרע שלך שהתזת עליי, ברגע שהיה ממש קומי ושנינו התפקענו מצחוק כשחטפתי ׳מטח׳ כבד הישר לגבה, מעל העין.
ברוב טיפשותינו ( טיפשותך בעיקר, כי זו הייתה המטלה שלך להביא קונדום! וטיפשותי על שסמכתי עליך...) לא נזהרנו כלל, ואתה הבטחת שתדע לחמוק בזמן, ואכן חמקת ברגע הנכון ושיחררת את אשר לא יכולת להחזיק עוד...
אחרי שחטפתי פגיעה ישירה בפנים, תפסתי אותך בעורף והצמדתי אותך אלי לנשיקה רטובה במיוחד, מוודאת שגם אתה מכוסה היטב מהרטוב רטוב הזה. קצת ילדותי מצידי, אבל מעין נקמה מתוקה שכזו.
אחכ שכבנו יחד עוד שעה ארוכה, נרגעים, משוחחים, אתה התקלחת ואני חזרתי לבגדי המיוזעים ממילא, נהנית ביני לבין עצמי מהריח שלך עלי.
אבל זה היה שלשום, ועכשיו אני ערה במיטה, לצידו של זה שנשבע לי אמונים, שהיה שם כשילדינו הגיחו לאוויר העולם, שמסוגל להיות שם לצידי לאורך הדרך הארוכה והפתלתלה של החיים.
הוא מתחיל לזוע לצידי, במיטה הרחבה, מתהפך לעברי ושולח יד מחבקת, ואני נעתרת מיד, נצמדת בישבני אליך, משתחלת לבין זרועותיך האוהבות.
מניעה ישבני כנגד אגנו, מרגישה איך הוא נעור לעומתי, נוטלת את כף ידו וממקמת אותה על השד שלי, לגופי קומבניזון דק, המכסה טפח אך מגלה טפחיים, השדיים שלי מתפרסים לרוחב גופי, הבד הדק בקושי מצליח לרסן אותם לתוכו, והם משוחררים להם, פס התחרה התוחמת את הבד הדק מכסה חלקית את הפיטמה שלי, ואצבעותיו כבר מטיילות להן על השד, מרגישות את ההזדקרות של פיטמותי, שמגע התחרה ביחד עם ידיו כבר עורר. הוא תופס את הקצה הזקור בין האגודל לאצבע המורה, ואוחז בחוזקה, מותח, משחרר, ושוב.
אנחה קלה נמלטת מגרוני, ואני מסתובבת לעברו, הודפת אותו קלות על גבו, וקמה לסגור את הדלת. זו שעה טריקית, תכף יתעוררו כולם, ואני צריכה לפעול בזריזות.
חוזרת למיטה, מטפסת למרגלותיו, ומתחילה ללטף ולנשק מהקרסוליים שלו, לאט. עולה בסבלנות עם לשוני וידי המלטפות במעלה השוקיים, מתעכבת במפגש של השוק עם הירך, ממשיכה לעבר הירכיים, לאט ובסבלנות, מפסקת את רגליו, מתמקמת כשפני מעל איברו, ומקלפת מעליו את הבוקסר בעדינות, חושפת את איברו הרוטט, כשידי לשות את ירכיו, ויורדות אחורה ללחיי ישבנו.
איברו נעור כבר, אך עדיין רפוי במקצת, ואני מחליטה שעכשיו תורו לקבל פינוק של בוקר, ועוטפת את הכיפה האדמדמה בשפתי, מלקקת רק את הקצה, מטיילת בהיקף הכיפה עם לשוני, מסביב, לאט, ומעלה אותה לעבר קצה הכיפה, טובלת אותה בחריץ הקטן שטיפה קטנה ניגרת ממנו.
ידי עולות מכיוון לחיי ישבנו, חופנות את האשכים, אני נוטלת אותם בפי ומושכת קלות בשפתי העוטפות, וכשאני מרגישה את הטקסטורה שלהם משתנה, אני מוליכה את שפתי המזמינות מעלה, ובבת אחת שואבת אותו פנימה לתוך פי, במלואו. איברו מתמלא בהדרגה, ואני מניעה את לשוני לאורכו, כשהוא אחוז במלואו בתוך פי, הקצה שלו ניצב בפתח גרוני, ואני אוהבת את התחושה של המלאות שמתחילה להיווצר בפי, איברו נמתח ומתעבה, מפלס לו דרך בתוך חלל פי, בואכה הגרון, ואני אוחזת בלפיתה חזקה את איברו בבסיסו, אצבעותי משחקות באשכים, ופי נע קדימה ואחורה, לאט, תוך כדי שאני מלהטטת בלשוני ברווח הקטן שבין איברו לבין דפנות חלל הפה שלי.
אנחות קצובות בוקעות כעת מגרונו, וידיו שלוחות כלפי מטה, מגששות אחרי גופי, יד אחת מלטפת את ראשי, משחקת בשערותי, וידו השניה מנסה בדוחק להימתח כלפי ולהגיע לעבר שדי, לאחוז בהם, לערסל אותם בידו, למולל את הפטמות.
רעש צלצול השעון המעורר מפר את השלווה, בעקבותיו מתחילים רעשי ההתעוררות של הילדים, אני בקושי מספיקה לשחרר אותו מפי ולהישכב במיטה לצידו כשהדלת נפתחת לרווחה ואורחת לא קרואה פולשת למיטה, להתפנקות קטנה של בוקר עם אבא ואמא....
הוא קם למקלחת, ואני מחבקת את הקטנה, וחושבת שבפעם הבאה אני צריכה לכוון את השעון המעורר לשעה מוקדמת יותר....
בוקר טוב.
עפעפיי נפתחים לאט, החדר כבר מואר, אור מזרחי נטול רחמים של בוקר. אני מתמתחת מעט, מזרימה דם לקצוות הגוף, מלכסנת מבט אל השעון המעורר, יש לי עוד 15 דקות עד שיעיר אותי. 15 דקות תמימות, איזה כיף...
הבוקר את חייבת מקלחת, אמרתי לעצמי, אחרי שכבר יומיים אני מסתובבת עם הזיעה של עצמי, מהולה בקוקטייל המשכר של זעתך, הרוק שלך, ולבסוף גם זרמי הזרע שלך שהתזת עליי, ברגע שהיה ממש קומי ושנינו התפקענו מצחוק כשחטפתי ׳מטח׳ כבד הישר לגבה, מעל העין.
ברוב טיפשותינו ( טיפשותך בעיקר, כי זו הייתה המטלה שלך להביא קונדום! וטיפשותי על שסמכתי עליך...) לא נזהרנו כלל, ואתה הבטחת שתדע לחמוק בזמן, ואכן חמקת ברגע הנכון ושיחררת את אשר לא יכולת להחזיק עוד...
אחרי שחטפתי פגיעה ישירה בפנים, תפסתי אותך בעורף והצמדתי אותך אלי לנשיקה רטובה במיוחד, מוודאת שגם אתה מכוסה היטב מהרטוב רטוב הזה. קצת ילדותי מצידי, אבל מעין נקמה מתוקה שכזו.
אחכ שכבנו יחד עוד שעה ארוכה, נרגעים, משוחחים, אתה התקלחת ואני חזרתי לבגדי המיוזעים ממילא, נהנית ביני לבין עצמי מהריח שלך עלי.
אבל זה היה שלשום, ועכשיו אני ערה במיטה, לצידו של זה שנשבע לי אמונים, שהיה שם כשילדינו הגיחו לאוויר העולם, שמסוגל להיות שם לצידי לאורך הדרך הארוכה והפתלתלה של החיים.
הוא מתחיל לזוע לצידי, במיטה הרחבה, מתהפך לעברי ושולח יד מחבקת, ואני נעתרת מיד, נצמדת בישבני אליך, משתחלת לבין זרועותיך האוהבות.
מניעה ישבני כנגד אגנו, מרגישה איך הוא נעור לעומתי, נוטלת את כף ידו וממקמת אותה על השד שלי, לגופי קומבניזון דק, המכסה טפח אך מגלה טפחיים, השדיים שלי מתפרסים לרוחב גופי, הבד הדק בקושי מצליח לרסן אותם לתוכו, והם משוחררים להם, פס התחרה התוחמת את הבד הדק מכסה חלקית את הפיטמה שלי, ואצבעותיו כבר מטיילות להן על השד, מרגישות את ההזדקרות של פיטמותי, שמגע התחרה ביחד עם ידיו כבר עורר. הוא תופס את הקצה הזקור בין האגודל לאצבע המורה, ואוחז בחוזקה, מותח, משחרר, ושוב.
אנחה קלה נמלטת מגרוני, ואני מסתובבת לעברו, הודפת אותו קלות על גבו, וקמה לסגור את הדלת. זו שעה טריקית, תכף יתעוררו כולם, ואני צריכה לפעול בזריזות.
חוזרת למיטה, מטפסת למרגלותיו, ומתחילה ללטף ולנשק מהקרסוליים שלו, לאט. עולה בסבלנות עם לשוני וידי המלטפות במעלה השוקיים, מתעכבת במפגש של השוק עם הירך, ממשיכה לעבר הירכיים, לאט ובסבלנות, מפסקת את רגליו, מתמקמת כשפני מעל איברו, ומקלפת מעליו את הבוקסר בעדינות, חושפת את איברו הרוטט, כשידי לשות את ירכיו, ויורדות אחורה ללחיי ישבנו.
איברו נעור כבר, אך עדיין רפוי במקצת, ואני מחליטה שעכשיו תורו לקבל פינוק של בוקר, ועוטפת את הכיפה האדמדמה בשפתי, מלקקת רק את הקצה, מטיילת בהיקף הכיפה עם לשוני, מסביב, לאט, ומעלה אותה לעבר קצה הכיפה, טובלת אותה בחריץ הקטן שטיפה קטנה ניגרת ממנו.
ידי עולות מכיוון לחיי ישבנו, חופנות את האשכים, אני נוטלת אותם בפי ומושכת קלות בשפתי העוטפות, וכשאני מרגישה את הטקסטורה שלהם משתנה, אני מוליכה את שפתי המזמינות מעלה, ובבת אחת שואבת אותו פנימה לתוך פי, במלואו. איברו מתמלא בהדרגה, ואני מניעה את לשוני לאורכו, כשהוא אחוז במלואו בתוך פי, הקצה שלו ניצב בפתח גרוני, ואני אוהבת את התחושה של המלאות שמתחילה להיווצר בפי, איברו נמתח ומתעבה, מפלס לו דרך בתוך חלל פי, בואכה הגרון, ואני אוחזת בלפיתה חזקה את איברו בבסיסו, אצבעותי משחקות באשכים, ופי נע קדימה ואחורה, לאט, תוך כדי שאני מלהטטת בלשוני ברווח הקטן שבין איברו לבין דפנות חלל הפה שלי.
אנחות קצובות בוקעות כעת מגרונו, וידיו שלוחות כלפי מטה, מגששות אחרי גופי, יד אחת מלטפת את ראשי, משחקת בשערותי, וידו השניה מנסה בדוחק להימתח כלפי ולהגיע לעבר שדי, לאחוז בהם, לערסל אותם בידו, למולל את הפטמות.
רעש צלצול השעון המעורר מפר את השלווה, בעקבותיו מתחילים רעשי ההתעוררות של הילדים, אני בקושי מספיקה לשחרר אותו מפי ולהישכב במיטה לצידו כשהדלת נפתחת לרווחה ואורחת לא קרואה פולשת למיטה, להתפנקות קטנה של בוקר עם אבא ואמא....
הוא קם למקלחת, ואני מחבקת את הקטנה, וחושבת שבפעם הבאה אני צריכה לכוון את השעון המעורר לשעה מוקדמת יותר....
בוקר טוב.
