כולנו אשמים...
בתור אחת שלא נכנסת למונית בלי גז מדמיע בכיס אני לא מאשימה רק את הנוער. הנוער רכש את השיטת התגוננות הזו הסרטים, פוליטיקה, בית, רחוב, מהמודל לחיקוי המושלם שלנו ארצות הברית, מהמוזיקה ומאיפה לא..? היום מי שמקלל, סתם עובר ונותן לילדים קאפות, דוחף, מרביץ, מסתובב עם איזה סכין בכיס הוא ה-גבר, COOL, לא יכולים עליו.. המורות לא מצליחות להשתלט עליהם, כי אין להם גיבוי מההורים... חח וזאת למה? ההורים עסוקים מידי בלכסות את המינוס, או בלחסוך בשביל טרקטורון חדש לילד, ח כן אותו ילד מושלם אותו הילד הCOOL... הילדים מגבים גיבוי מלא מההורים אז מה אכפת להם..? מחוסר ברירה דווקא הגופים שאמורים להעניק את החינוך הם אלה שמועדדים אותו. בתור ילדה שחוותה די הרבה מקרי אלימות פיזים ומילולים שמעתי לא פעם את המילים- "תחזרי" "תעני להם"... אבל משום מה לא מסוגלת... נראה לי שטותי, חסר ערכים, דבילי, חסר טעם משמעות ויתרון... כי זה רק יגרור אחרי זה עוד קטטה... אולי גם אני אשמה פה... אני בדיוק כמו ההורים לא מגיבה מבליגה צוברת עוד ועוד בפנים... אולי אני לא עוד קורבן חף מפשע אולי גם אני תרמתי את חלקי פה לעידוד האלימות... מה לעשות עדי למנוע את האלימות... בתור ילדה שרואה את האלימות יום יום בבית הספר ולא פעם חוותה אותה על בשרה, אני לויודעת מה להגיד... לפעמים לי אישית נמאס לרדוף אחרי שינוי... חשבתי שאם אני אתנהג כמו שאני חושבת שצריך להתנהג, לא אלימה, אחת שלא עונה, אולי מעט תמימה, חשבתי שזה אולי יעזור, שילמדו ממני, שאנייעשה את שלי בניסיון לתקן את העולם... אבל לפעמים אני מאבדת תקווה... ולמרות זאת לא אפסיק לנסות.. עד שיהיה טוב...
