כל כך מוכר ../images/Emo24.gif
בשנים הראשונות וגם אח"כ....בכל הזדמנות היכולה להיות קשורה לאם, וכמעט שאין כזו שאינה קשורה בה, בעיקר לבנות שהיו קשורות כל כך לאמא (אני הייתי), נזכרים ומשחזרים ואפילו קיים לעיתים - אצלי היה - הרצון שלא לשכוח אז מנסים להיזכר בעוד ועד פרטים מה שמגביר כמובן את הכאב, מה היינו עושות יחד?! לאן הלכנו?! כאילו שבדרך זו נצליח לשמר את מה שהיה ואולי להחזיר את הדברים...(???) ובחגים הכל כמובן גרוע יותר, כי אז משפחות מתאחדות והדברים כל כך חסרים ומורגשים והכל מתעצם. אך עם השנים החולפות ובעיקר לאחר שבונים משפחה או מערכת יחסים דומה, הדברים משתנים במקצת. במקרה שלי הייתי זו המזמינה אליה תמיד בחגים ובשבתות כדי שתהיה אווירה משפחתית ולא יורגש החסר וכמובן שטרחתי להכין את כל אותם מטעמים שהכינה אמי - הייתי עסוקה בהכנות ועבודה קשה וכך פחות במחשבות ובהרגשת החסר ובנוסף דרך זה התחברתי למשפחתיות שהיתה כה חסרה...ורק ממש בשנים האחרונות הבנתי שאין לי עוד צורך בכך ואפשר גם אחרת, הרשיתי לעצמי לשחרר את הכאב הזה והתחלתי לחגוג את החגים כמו שנראה לי, כמו שבא לי, עם המשפחה הקרובה ומתוך התייחסות אחרת. אומרים שהזמן הוא הרופא הטוב ביותר - במקרה שלי הוא תרם לא מעט... לשפוך את הלב תמיד טוב ואנחנו כאן בשבילך. שולחת לך אור
