בוקר טוב !
חדשה כאן בפורום, כבר חצי שנה לבד שלא מרצוני, מגדלת לבד ילד בן 12 (האבא פשוט חזר לנעורים ללא טיפת אחריות ומחוייבות, חי בעולם אחר), שנינו חווינו נטישה פתאומית ומוחלטת, לפני הנטישה הכל היה מצויין לנו האווירה בבית הייתה טובה ונהדרת. קשה לי להתמודד - בוכה המון, מרגישה פיזית לא טוב, עצובה מאוד. פוחדת מהעתיד, לא רואה אור בקצה המנהרה החשוכה שבה אני נמצאת. הייתי מאוד רוצה לשמוע מנשים שהיו במצבי או שעדיין על ההתמודדות, מה זה עשה לילדים? המון תודה.
חדשה כאן בפורום, כבר חצי שנה לבד שלא מרצוני, מגדלת לבד ילד בן 12 (האבא פשוט חזר לנעורים ללא טיפת אחריות ומחוייבות, חי בעולם אחר), שנינו חווינו נטישה פתאומית ומוחלטת, לפני הנטישה הכל היה מצויין לנו האווירה בבית הייתה טובה ונהדרת. קשה לי להתמודד - בוכה המון, מרגישה פיזית לא טוב, עצובה מאוד. פוחדת מהעתיד, לא רואה אור בקצה המנהרה החשוכה שבה אני נמצאת. הייתי מאוד רוצה לשמוע מנשים שהיו במצבי או שעדיין על ההתמודדות, מה זה עשה לילדים? המון תודה.
