בוקר טוב!

shira 25

New member
בוקר טוב!

אני לא משתתפת בפורום הזה בד"כ אבל הפנו אותי מפורום הריון ולידה אז אני שמה את ההודעה שכתבתי שם- הבת שלי בת 3, סיפרנו לה לא מזמן שלאמא יש תינוקת בבטן. היא ביקשה לראות אותה, הסברנו לה שכשהתינוקת תגדל עוד קצת היא תצא ואז נוכל לראות אותה. אני לא יודעת עד כמה היא מבינה שהולך להיות פה שינוי ועוד מעט תהיה לנו תוספת קטנה למשפחה. אנשים אמרו לי שאחרי שאני אלד בעז"ה ההתנהגות שלה תשתנה, שהיא תחזור להיות תינוקת שהיא תחזור לעשות פיפי (היא גמולה כבר חצי שנה) ועוד כל מיני שינויים שכאלה. אמרתי שאני מוכנה לזה. ואולי טעיתי.... השינויים אצלה התחילו לפני שילדתי עוד. היא התחילה לעשות פיפי על הרצפה, היא לפעמים מדברת כמו תינוק, ובכלל ההתנהגות שלה כל כך השתנתה. (היא היתה ילדה כל כך טובה ונוחה ופתאום לפעמים אני מוצאת את עצמי חסרת כוחות מולה) אני כבר לא יודעת איך להתייחס להתנהגות הזאת שלה, לפעמים אני ממש מתרגזת עליה וכועסת ומראה לה את זה, ואז היא מתחילה לבכות ולהגיד לי ש"זה לא יפה" ו "אבל את אוהבת אותי..." ואז אני נמסה מולה... (אי אפשר שלא) ולפעמים אני פשוט מתעלמת מההתנהגות הזאת שלה ועושה את עצמי כאילו לא קרה כלום. אני לא יודעת מה הגישה הנכונה. וזה מתסכל אותי שזה הגיע עכשיו, מי יודע מה יהיה אחרי הלידה.... אודה לתשובות ממכם, כי אני ממש מתוסכלת מזה...
 

לאה_מ

New member
בתך נמצאת בתקופה לא קלה.

חוסר ודאות הוא מצב שקשה מאד להתמודד איתו לכולנו, ובעיקר לה, משום שאנחנו יודעים (מחוויות קודמות שלנו ומחוויות של הסובבים אותנו) מה המשמעות של הריון, לידה, תינוק חדש - אבל היא עדיין לא צברה מספיק נסיון כדי לדעת זאת. ולכן חוסר הודאות אצלה הוא מצב מפחיד במיוחד. גם החששות שלה מוגברים יחסית לחששות שלכם. היא מפחדת שכשהתינוקת תיוולד את לא תאהבי אותה יותר. אין לה דרך לדעת, שכשאת אומרת לה שתמיד תמשיכי לאהוב אותה, כך זה יהיה באמת. היא מפחדת, ובצדק מבחינתה. אני מציעה להתייחס אליה באהבה ובהבנה. זה, כמובן, לא אומר שאת צריכה לקבל כל דבר שהיא עושה, אבל הדברים שציינת נשמעים מאד מובנים וסבירים - הרצון שלה להיות תינוקת, הנסיון שלה לזכות באהבתך - אולי אם היא תהיה כמו אחותה שטרם נולדה, את תאהבי אותה - תחשבי כמה זה מכמיר לב, הנסיונות האלה שלה. את בטוחה באהבתך בה. אני לא יודעת עד כמה היא בטוחה בה. תחשבי כמה זה מפחיד. את האדם שהיא תלויה בו יותר מכל, והיא לא בטוחה אם תוכלי להמשיך לאהוב אותה. היא יודעת שהדברים עומדים להשתנות, אך אין לה שום דרך לתאר לעצמה מה יהיה. אני מציעה לך, קודם כל, לקרוא את המאמר המצויין של גליה רבינוביץ' על הקנאה - אני חושבת שהמאמר הזה יתן לך הצצה טובה לפחדים ולחששות של בתך, גם לפני הלידה וגם לאחריה. אני חושבת שהוא יקל עליך את ההיענות לצרכים שלה - לא משום שהוא נותן פתרונות פרקטיים (הוא לא), אלא משום שהוא נותן תמונה מצויינת, שמאפשרת הזדהות ואמפתיה ברמה גבוהה מאד. כשהיא רוצה להיות תינוקת - לכי עם זה. אפילו אמרי זאת במילים - את רוצה להיות תינוקת שלי - בואי אלי תינוקת יפה, אני אקח אותך על הידיים, אני אחבק אותך, אני אניק אותך, אני אחליף לך חיתול. תני לה להנות מהמשחק הזה (אצלנו זה קרה הרבה, בעיקר אחרי הלידה, אבל גם לפניה - ועכשיו הקטן שלי עושה את זה בלי שיש לו אח או אחות בדרך...). פיפי על הרצפה נקי בענייניות. לא נורא - בואי ננקה ונחליף בגדים. את יכולה לשתף אותה בתהליך (שתביא בגדים נקיים מהארון, שתעזור לך לנקות את הרצפה), אבל בלי כעס ובלי כפיה. ואל תתעלמי מההתנהגות שלה. להיפך. היא זקוקה נואשות לתשומת הלב שלך, ומוכנה לקבל אותה גם אם זאת אומרת שעליה להשיג זאת בדרך שלילית. נסי להעלות את הדברים על פני השטח. אמרי לה שאת מבינה שהיא חוששת ממה שיקרה אחרי הלידה. נסי להסביר לה איך יהיו הדברים - אל תנסי לצייר לה תמונה ורודה, אבל בהחלט יש יתרונות וחסרונות במצב הזה, ויש דברים שגם היא תהנה מהם. תאמרי לה, שכשאחותה תלמד להכיר אותה, היא תאהב אותה מאד - שהיא תראה איך היא תחייך אליה. תאמרי לה שהיא תהיה העוזרת המיוחדת שלך - היא תוכל להביא לך חיתולים ומגבונים, לעזור לך לרחוץ את התינוקת, להביא לך מים כשאת מניקה אותה, ותבטיחי לה (ולעצמך) שגם אחרי שהתינוקת תוולד את תמצאי זמן להיות רק איתה. מצרפת לך קישור מתוך השאלות הנפוצות לדיונים בנושא אח/ות חדש/ה בבית - ודאי תמצאי שם כר נרחב להזדהות, וגם רעיונות פרקטיים נוספים להתמודדות, לפני הלידה ולאחריה. שיהיה המשך הריון קל ולידה קלה, ונשמח לשמוע תובנות ועדכונים.
 

shira 25

New member
קודם כל תודה על התשובה המפורטת,

אני קוראת את התשובה שלך ואני די בהלם... הילדה שלי בת 3 בסך הכל, ועד היום היא היתה התינוקת הקטנה שלי, ומאוד קשה לי לייחס לה את כל מה שכתבת בתשובתך. אני כל הזמן תוהה ביני לבין עצמי אם היא בכלל מבינה את המשמעות שעומדת להגיע אלינו הביתה תינוקת, וממש לא נראה לי שהיא מבינה את זה. ויכול להיות שאני טועה ומכאן גם נובע כל הבלבול הזה וחוסר האונים שלי... היא כנראה מבינה הכל ורק אני חושבת שהיא לא מבינה כלום... אני אקרא את המאמר ואת הקישורים שנתת לי, אני מקווה שזה יעזור לי.... שוב, תודה לך על העצות! אני אנסה את זה...
 

לאה_מ

New member
אני לא אומרת שהיא מבינה הכל -

אני אומרת שהיא יודעת שעומד להתרחש משהו גדול, ולא יודעת מה, וחוסר הוודאות הזה ודאי מפחיד מאד. עוד עצה שאני יכולה לתת מנסיוני - את אומרת שעד היום היא היתה התינוקת הקטנה שלך. אני אומרת לך, שברגע שתלדי, הפרופורציה בין הבנות שלך תגרום לבתך הבכורה להראות ענקית בעיניך. שיהיה לך קשה להמשיך לראות אותה כ"תינוקת שלך". אז נסי לחרוט את זה עכשיו בזכרונך, ולזכור גם אחרי הלידה - שהיא לא השתנתה בין לילה - היא לא התבגרה, זו רק הפרופורציה שעושה לך את זה. נסי לזכור כל הזמן שהיא רק בת 3. בסך הכל.
 

ליאת +

New member
כן היא מבינה

ברמה מסויימת. יועצת להורים אמרה לי פעם שכבר כשבני הזוג מתחילים לחושב ברצינות על ילד נוסף- לנסות להכנס להריון נניח, או בשבועות הראשונים של ההריון- הילד כבר מרגיש. לא ברמה שהוא יודע בדיוקה מה עומד לקרות, אלא ברמה שבה הוא מגיב לכך שההורים התפנו לחשוב על תינוק נוסף במשפחה. אפשר להסכים איתה או לא, אבל זו נקודה מענינית למחשבה. דבר נוסף הוא שכתבת שסיפרת לה רק לאחרונה אבל את בשבוע 36- סביר מאוד שהיא כבר שמעה וקלטה קודם לכן, וכעת את "סופגת" ממנה גם על התקופה שבה היא הרגישה שיש בך שינוי (יתכן שהפסקת להרים אותה בשלב מסויים, נהיית עייפה יותר, וויתרת על פעילויות מסויימות שעשיתן יחד וכו'). אל תמעיטי בערכם של ילדים לשלוט את הרגשות שלנו- גם אני חשבתי דברים בנוסח "הוא קטן, הוא עדיין לא מבין" וכל פעם אני מופצעצ מחדש עד כמה הקטנצ'יק הזה הוא ססמוגף עדין של מה שעובר עלינו- תקופות של עצבנות, עיפות, מתח או חרדה מאוד משפיעות על הילדים, גם אם עדיין אין להם את היכולת לתאר את זה במילים.
 

תני תן

New member
../images/Emo24.gif

אויי כמה שאני מבינה אותך... גם לי יש בן בן 3.5 ואני בהריון,ואנחנו עוברים איתו לא מעט התנהגויות לא צפויות. מה שאני מציע לך זה המון המון סבלנות,ולדבר על התינוקת שצריכה להגיע בע"ה בחופשיות .(תתני לה גם להרגיש את התינוקת). אני יכולה להמליץ לך על ספר נחמד -"משפחת הפלפלונים"(מקווה שלא טעיתי בשם הספר) בכל אופן בהצלחה...
 

shira 25

New member
תודה לכולכן על התשובות!

אני אנסה גם את "משפחת הפילפילים".
 

שרוֹן

New member
גם בעיני הספר עם הפילפילים לוקה

בהצפת הילד ברחמים עצמיים, ללא מענה ראוי. הוא גם לוקה בחזרתיות יתר ו..לא אוהבת אותו. קיבלנו מהסבתא וגנזנו. עצה שקיבלתי (שבוע 34, ילד בן שלוש וחצי): תנסו לכתוב לה סיפור בעצמכם. תשתלו שם תמונות שלה ושלכם או ציורים שהכנתם ביחד/לחוד, כך תכינו אותה ללידה . תתארו שם את כל השלבים: כשהתינוק ירצה לצאת אני ואבא נלך לבית חולים, סבתא תבוא לכאן/את תעשי יום כיף אצל סבתא, אני אתגעגע אליך, אחרי שהתינוק יצא תבואי לבית היולדות , נוכל להיות ביחד , תוכלי לראות את התינוק, נחשוב על שם בשבילו, אקצטרה אקצטרה. לנסות להפוך את זה ממש לסיפור, בהתאמה למה שצפוי. כך תהיה לה תמונה יותר ברורה, והעתיד לא יהיה כל כך מטושטש. תקריאו את זה בתדירות ראויה לפני הלידה (בעיקר כי אי אפשר להגיד- ביום ראשון אמא הולכת ללדת- בכל מקרה מדובר על הרבה גורמים בלתי ידועים). אני חושבת שאם תדאגו למספיק זמן איכות איתה אחרי הלידה, התגובות עשויות להיות פחות חריפות. תנסו שסדר היום שלה כמו שהיא מכירה אותו לא ישתנה בצורה קיצונית בגלל התינוק החדש. תעזרו בסיוע משפחתי. בברכת לידה נעימה
 
למעלה