בוקר טוב
- פותח הנושא dibablas
- פורסם בתאריך
בוקר מעולה לכולם
http://www.youtube.com/watch?v=MGAjlqg5URg
ומה תאמרו על זה?
http://news.walla.co.il/?w=/15/2705107&m=1
http://www.youtube.com/watch?v=MGAjlqg5URg
ומה תאמרו על זה?
http://news.walla.co.il/?w=/15/2705107&m=1
שבת בבוקר המון שמש והרבה יום יפה
ואני לא שותה המון קפה, אלא כוס תה ירוק ומתוק
הבוקר קראתי את הטור של דנה ספקטור ופעם ראשונה שממש הזדהיתי איתה. היא מספרת על יום חופש שהיה לה והדבר הראשון שהיא עשתה בבוקר זה היה להיכנס לאינטרנט ולראות קליפ חדש דנדש של ביונסה וזה הכניס אותה לבאסה רצינית. ואז מסתבר שכל השיטוט שלנו בפייסבוק ובטוויטר ובכלל כל הפורומים ומרחבי הרשת, אנחנו נחשפים לדברים שאנשים אחרים עושים ומעוררים בנו קנאה ונותנים לנו הרגשה שאנחנו לא ממש כאלה מוצלחים ואז מסתובבים עם הרגשה מחורבנת... אני פשוט מתמצתת את מה שהיא כתבה במילים שלי פחות או יותר, אבל הנה קטע מהטור:
"קוראים לזה פומו, פיר אוף מיסינג אאוט באנגלית. הפחד מלהחמיץ את החיים או סינדרום ההפסד התמידי. לפני כמה שבועות הפרסמה על התופעה הזאת כתבת ענק ב"ניו יורק טיימס" ומאז נכתבו עשרות מאמרים בנושא. זה הולך ככה: אנשים תמיד קינאו באנשים אחרים, אנשים תמיד חשדו שהדשא של השכן שלהם ירוק יותר, אבל בעידן האינטרנט זה רק התעצם. כי בעידן של היום כל שנייה קופצת לך מדשאה ירוקה אחרת. מלא מדשאות ירוקות, של אלפי אנשים שלא פגשת מעולם, קופצות ומענות אוך, ואז לא משנה מה אתה עושה, אתה מרגיש שאתה מחמיץ, שאתה לא חי כמו שצריך את החיים החד פעמיים שניתנו לך"
זה קטע קטן מהטור שלה, והיא ממשיכה וכותבת:
"האמת היא שזילזלתי כשסיפרת לי על זה", אני אומרת לרן. "אני לא בן אדם קנאי, אני מעדיפה להתחרות עם עצמי, לנזוף בעצמי, ' למה את לא כותבת טור כמו שאת יכולה?' ולא לבזבז את הדלק הזה על אחרים". וזה נכון, מה גם שאני מבוגרת מספיק לדעת שהמציאות יותר מורכבת מציוץ או מתמונה באינסטה. אני יודעת שלא משנה מה אתה משדר לעולם, יש לך בטוח חבילה משלך. "ובכל זאת" אני אומרת, "היום פתאום הרגשתי שהעובדה שאני פותחת טוויטר עוד לפני שאני פוקחת עין חושפת אותי לסינדרום ההפסד התמידי, כי מה היה קורה אם לא הייתי מתעוררת ישר לבוטי המהמם של ביונסה רוקדת על החוף עם הבעל? הייתי נשארת באשליה שאני אישה עם חיים קשים אך עשירים ויפים שסוף סוף הרוויחה לעצמה יום פנוי אחד"
בקיצור בהמשך היא מספרת שבמקום לראות את כל הסדרות שהיא הקליטה ולקרוא את מיטב הספרים שבספריה, היא בזבזה עוד כמה שעות על לקרוא על אושרית מחדרה מספרת על הכנת הצלי שלה "אפילו לא שמתי לב שעברו שעתיים, הייתי כל כך שקועה בפינג פונג בין התכנון של ההוא ללכת להופעה של אביתר בנאי בערב לכדור החוזר אצלי במוח שתהה מדוע אני לא סובלת הופעות חיות ומתי כבר רן ואני נתחיל לצאת בערב ולשתות ולהתפרע כדי שגם אנחנו נתעורר במטבח כמו אנשים שיש להם חיים"
אז זהו, בקיצור, מאוד הזדהיתי עם הטור הזה, כי אני מוצאת את עצמי בבוקר, מכינה לי כוס תה, ויושבת לי מול המחשב, קוראת בפייסבוק על הא ועל דא, קוראת על החיים של אנשים אחרים, וככה בלי לשים לב ובלי להרגיש עוברות להן שעתיים כמו כלום, שעתיים שבהן הייתי יכולה לעשות סיבוב רגלי בשכונה, לחלץ עצמות, לנשום אוויר נקי וריחני, לחזור הביתה רעבה ומוכנה לארוחת בוקר דשנה ומזינה, ובמקום זאת ביזבזתי פאקינג שעתיים בלקרוא איזה מתכון לפשטידה או על חייה הלא קלים של בתו הלא חוקית של המפורסם ההוא עם ההיא, או סתם לקפוץ מפורום לפורום ולקרוא מי הגיב למי ומי אמר למי מה ולמה
ואני מחייכת לעצמי, כי זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, יושבת וכותבת על מה שקראתי, במקום לטייל עכשיו בשדה מול הבית ולנשום אוויר משגע
ולגבי הכתבה על הזנות,
זה מעולה לדעתי. אם יש משהו שאי אפשר להביס ואי אפשר להכחיד ולא בריא להכחיד, אז כדאי מאוד להקל עליו ולהצטרף אליו.
שבת נהדרת לכולם
http://www.youtube.com/watch?v=0wbDSd17uzE
ואני לא שותה המון קפה, אלא כוס תה ירוק ומתוק
הבוקר קראתי את הטור של דנה ספקטור ופעם ראשונה שממש הזדהיתי איתה. היא מספרת על יום חופש שהיה לה והדבר הראשון שהיא עשתה בבוקר זה היה להיכנס לאינטרנט ולראות קליפ חדש דנדש של ביונסה וזה הכניס אותה לבאסה רצינית. ואז מסתבר שכל השיטוט שלנו בפייסבוק ובטוויטר ובכלל כל הפורומים ומרחבי הרשת, אנחנו נחשפים לדברים שאנשים אחרים עושים ומעוררים בנו קנאה ונותנים לנו הרגשה שאנחנו לא ממש כאלה מוצלחים ואז מסתובבים עם הרגשה מחורבנת... אני פשוט מתמצתת את מה שהיא כתבה במילים שלי פחות או יותר, אבל הנה קטע מהטור:
"קוראים לזה פומו, פיר אוף מיסינג אאוט באנגלית. הפחד מלהחמיץ את החיים או סינדרום ההפסד התמידי. לפני כמה שבועות הפרסמה על התופעה הזאת כתבת ענק ב"ניו יורק טיימס" ומאז נכתבו עשרות מאמרים בנושא. זה הולך ככה: אנשים תמיד קינאו באנשים אחרים, אנשים תמיד חשדו שהדשא של השכן שלהם ירוק יותר, אבל בעידן האינטרנט זה רק התעצם. כי בעידן של היום כל שנייה קופצת לך מדשאה ירוקה אחרת. מלא מדשאות ירוקות, של אלפי אנשים שלא פגשת מעולם, קופצות ומענות אוך, ואז לא משנה מה אתה עושה, אתה מרגיש שאתה מחמיץ, שאתה לא חי כמו שצריך את החיים החד פעמיים שניתנו לך"
זה קטע קטן מהטור שלה, והיא ממשיכה וכותבת:
"האמת היא שזילזלתי כשסיפרת לי על זה", אני אומרת לרן. "אני לא בן אדם קנאי, אני מעדיפה להתחרות עם עצמי, לנזוף בעצמי, ' למה את לא כותבת טור כמו שאת יכולה?' ולא לבזבז את הדלק הזה על אחרים". וזה נכון, מה גם שאני מבוגרת מספיק לדעת שהמציאות יותר מורכבת מציוץ או מתמונה באינסטה. אני יודעת שלא משנה מה אתה משדר לעולם, יש לך בטוח חבילה משלך. "ובכל זאת" אני אומרת, "היום פתאום הרגשתי שהעובדה שאני פותחת טוויטר עוד לפני שאני פוקחת עין חושפת אותי לסינדרום ההפסד התמידי, כי מה היה קורה אם לא הייתי מתעוררת ישר לבוטי המהמם של ביונסה רוקדת על החוף עם הבעל? הייתי נשארת באשליה שאני אישה עם חיים קשים אך עשירים ויפים שסוף סוף הרוויחה לעצמה יום פנוי אחד"
בקיצור בהמשך היא מספרת שבמקום לראות את כל הסדרות שהיא הקליטה ולקרוא את מיטב הספרים שבספריה, היא בזבזה עוד כמה שעות על לקרוא על אושרית מחדרה מספרת על הכנת הצלי שלה "אפילו לא שמתי לב שעברו שעתיים, הייתי כל כך שקועה בפינג פונג בין התכנון של ההוא ללכת להופעה של אביתר בנאי בערב לכדור החוזר אצלי במוח שתהה מדוע אני לא סובלת הופעות חיות ומתי כבר רן ואני נתחיל לצאת בערב ולשתות ולהתפרע כדי שגם אנחנו נתעורר במטבח כמו אנשים שיש להם חיים"
אז זהו, בקיצור, מאוד הזדהיתי עם הטור הזה, כי אני מוצאת את עצמי בבוקר, מכינה לי כוס תה, ויושבת לי מול המחשב, קוראת בפייסבוק על הא ועל דא, קוראת על החיים של אנשים אחרים, וככה בלי לשים לב ובלי להרגיש עוברות להן שעתיים כמו כלום, שעתיים שבהן הייתי יכולה לעשות סיבוב רגלי בשכונה, לחלץ עצמות, לנשום אוויר נקי וריחני, לחזור הביתה רעבה ומוכנה לארוחת בוקר דשנה ומזינה, ובמקום זאת ביזבזתי פאקינג שעתיים בלקרוא איזה מתכון לפשטידה או על חייה הלא קלים של בתו הלא חוקית של המפורסם ההוא עם ההיא, או סתם לקפוץ מפורום לפורום ולקרוא מי הגיב למי ומי אמר למי מה ולמה
ואני מחייכת לעצמי, כי זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, יושבת וכותבת על מה שקראתי, במקום לטייל עכשיו בשדה מול הבית ולנשום אוויר משגע
ולגבי הכתבה על הזנות,
זה מעולה לדעתי. אם יש משהו שאי אפשר להביס ואי אפשר להכחיד ולא בריא להכחיד, אז כדאי מאוד להקל עליו ולהצטרף אליו.
שבת נהדרת לכולם
http://www.youtube.com/watch?v=0wbDSd17uzE
מה אני יגיד לך -
אני לא קורא את דנה ספקטור מאז מחוברות-ים. היא מתחסדת וצדקנית מהסוג היותר גרוע, לטעמי ומזכירה לי את אודטה דנין, שניסתה להיות מרתה סטיוארט, שגם היא לפי העיתון שלי מפטרת 100 עובדים לכבוד השנה החדשה.
קראתי את הציטוטים שהבאת, הא, לא הבני מה היא רוצה מהחיים שלי, שהרי היא מספרת לי משהו על"עצמה" [ תמיד להיזהר עם טורנים מהסוג ספקטור, שהן מבריקות ומניפולטביות מאוד בכתיבה שלהן], וה"עצמה" שלה, אל תכעסי עליי, כלכך משעמם ולא רציני.
אני לא קורא את דנה ספקטור מאז מחוברות-ים. היא מתחסדת וצדקנית מהסוג היותר גרוע, לטעמי ומזכירה לי את אודטה דנין, שניסתה להיות מרתה סטיוארט, שגם היא לפי העיתון שלי מפטרת 100 עובדים לכבוד השנה החדשה.
קראתי את הציטוטים שהבאת, הא, לא הבני מה היא רוצה מהחיים שלי, שהרי היא מספרת לי משהו על"עצמה" [ תמיד להיזהר עם טורנים מהסוג ספקטור, שהן מבריקות ומניפולטביות מאוד בכתיבה שלהן], וה"עצמה" שלה, אל תכעסי עליי, כלכך משעמם ולא רציני.
אבל היא תמיד מספרת על עצמה
גם אני לא קוראת אותה באופן קבוע אלא לפעמים. היא תמיד מדברת על עצמה ועל הסביבה הקרובה לה. לא תמיד אני מתחברת למה שהיא כותבת כי הרי עולמי שונה מעולמה אלפי שנות אור, אבל הפעם דווקא מצאתי את הדימיון בינינו ביכולת הזאת לבזבז זמן בלי לעשות חשבון.
אני הבאתי רק כמה קטעים קטנים מתוך הטור ככה שנראה לי הגיוני שלא הבנת מה היא רוצה מחייך. זאת טעות שלי לצטט שורה פה ושורה שם שלא נותנת את האפשרות להבין על מה מדובר.
תראה, גם אודטה דנין ודנה ספקטור הן לא הקאפ אוף תה שלי,
אבל מדי פעם בפעם אני מוצאת כמה דברים שאני יכולה ללקט מהן ולהשליך אותם על עצמי. זה הכל. אין לי מה לכעוס עליך
אם השתעממת, זאת הבעיה שלי שלא הצלחתי להעביר את דבריה באופן שתרתק אותך קצת יותר.
בינתיים, אני הולכת לתפוס קצת שמש וויטמין D
אה
ואלביס עדיין חי
http://www.youtube.com/watch?v=GL_8eXa2KEc
גם אני לא קוראת אותה באופן קבוע אלא לפעמים. היא תמיד מדברת על עצמה ועל הסביבה הקרובה לה. לא תמיד אני מתחברת למה שהיא כותבת כי הרי עולמי שונה מעולמה אלפי שנות אור, אבל הפעם דווקא מצאתי את הדימיון בינינו ביכולת הזאת לבזבז זמן בלי לעשות חשבון.
אני הבאתי רק כמה קטעים קטנים מתוך הטור ככה שנראה לי הגיוני שלא הבנת מה היא רוצה מחייך. זאת טעות שלי לצטט שורה פה ושורה שם שלא נותנת את האפשרות להבין על מה מדובר.
תראה, גם אודטה דנין ודנה ספקטור הן לא הקאפ אוף תה שלי,
אבל מדי פעם בפעם אני מוצאת כמה דברים שאני יכולה ללקט מהן ולהשליך אותם על עצמי. זה הכל. אין לי מה לכעוס עליך
בינתיים, אני הולכת לתפוס קצת שמש וויטמין D
אה
ואלביס עדיין חי
http://www.youtube.com/watch?v=GL_8eXa2KEc
רק תשובה לגבי היחס לזונות
אז יש בעיני הרבה יתרונות להפיכת הזות לחוקית:
1. הרבה יותר יכולת שליטה בכל הגופים הנוראיים שהופכים במרמה נשים לשפחות מין בניגוד לרצונן.
2. הקטנה של מקרי האונס.
3. שיפור פרמטרים בריאותיים.
שלושת היתרונות הללו נמצאו בהולנד שם הזנות חוקית כבר די הרבה זמן.
אז יש בעיני הרבה יתרונות להפיכת הזות לחוקית:
1. הרבה יותר יכולת שליטה בכל הגופים הנוראיים שהופכים במרמה נשים לשפחות מין בניגוד לרצונן.
2. הקטנה של מקרי האונס.
3. שיפור פרמטרים בריאותיים.
שלושת היתרונות הללו נמצאו בהולנד שם הזנות חוקית כבר די הרבה זמן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.