בוקר טוב

[אופק דגנית]

בוקר טוב

בוקר תוך כדי התארגנות לצאת מהבית
יש שירים ברדיו
שירים שמוציאים מועקה. ודמעות
מעבירה תחנה...גם שם
שירים יפים אבל החיבור בנהם ליום השואה ורצף של הרבה מהם

אז שמתי את המוזיקה. שלי
בלי דמעות
עם חיוך

היום הוא מוקדש להם

 

[אופק דגנית]

היום..

ההורים שלי..היום במחשבות שלי
והם בכלל יוצאי תימן..

אולי בגלל דמויות המבוגרים הרבות שנראות בטלויזיה
וסיפורים איתם..

אולי לא יודעת למה..
הם נמצאים והרבה במחשבות שלי..

 

[אופק דגנית]

ובסופו של יום

שהיה כזה..
קצת שמח קצת עצוב

יוצאת לרכיבה
כלכך מברכת את הרכיבה של הערב..
את האפשרות הזו..את החופש הזה

 

[M i c h a l y U S A]

ואני חשבתי

כמה מהם היום חיים? כמה מהם שורדים.?
כמה מהם צרכים לחשוב: לקנות אוכל או תרופות?
כמה מהם לגמרי בודדים בלי אף אחד לידם?
כמה הם מקבלים חודשית פנסיה או בטוח לאומי שייתן להם לגמור את חייהם בכבוד?
סתם תוהה את יודעת...

חשבתי לעצמי מה אמא שלי היתה אומרת? אמא שלי שרדה את אושוויץ
וחשבתי לעצמי שהיתה מספיק חכמה ומספיק ספקולטיבית לדאוג לה ולאבא שלי לעת זקנה
אבל כמה ..אין להם כלום? שנים שלא נתנו להם את מה שמגיע להם?
אז כל שנה עושים טקסים
וכל שנה מספרים את סיפורם
אבל מתי יתנו להם את מה שמגיע להם כדי שיוכלו לסיים את חייהם בכבוד?

 

[אופק דגנית]

רק בשביל הקרא'נץ

של הביס הראשון בשוקולד המריר
של המגנום העשיר..

היה שווה..