שלחנו את הצנחן לדרכו. לא ידעתי שעוד יום בבית יכול להקשות כך על הפרידה. גם הלחץ להגיע לאוטובוס בזמן גובר. אין מרחב תימרון, כמו בדרך לבאר שבע או קרית גת. יש רק אוטובוס אחד שמביא אותו בזמן ליעדו. זה לא טוב לבריאות שלי. בעיקר בגלל שהוא קר רוח ואני נוטה קלות להיסטריה.
לא שיש לי אשליות בקשר לבוסטון... אבל במקרה הזה היא כנראה כן מחכה לי, לפחות קרובי המשפחה שלי, אני מקווה. אז תהיו ילדים טובים, אל תעשו צרות לאושיקו ואני אשתדל להגיח, בלי נדר (אני לא מטיילת עם LAPTOP)