בואו אספר לכם מדוע אני עצבנית בשעה
זו של היום. היום ידיד שלי מבי"ס אחר היה השלמה לצו ראשון. מכיוון שזה הסתיים בטרם עת, הוא החליט להפתיעני ולבוא לבקרני בבית ספרי, ואפילו הביא לי את המשקה החביב עלי מהקופי בין (אייס בלנד וניל, למי שתהה, חלב דל שומן ובלי סוכר). כמדומני שעכשיו זה הזמן לציין שפעם היה לי רעיון מטורף לשדך את הידיד לאחת מחברותי הלא קרובות, בואו נקרא לה ד´. הרעיון לא יצא לפועל בעיקר כי הוא התנגד לרעיון הבליינד דייטס, והשניים מעולם לא נפגשו. והיום, כשהידיד בא לבקרני, ערכתי הכרות בין השניים. אחרי שהידיד הלך ד´ באה אלי ואמרה לי בצחוק לגלגני שכזה "אני לא מדברת איתך יותר בחיים". "וכי מדוע?" שאלתי בקול נוגה. והיא אמרה: "הוא ממש לא נראה טוב... זה מי שרצית לשדך לי?" וכאילו שעל מנת להוסיף שמן למדורה, הוסיפה שדקה איתו הספיקה להכיר אותו. אנחנו לא שטחיים היום! חטפתי עליה את העצבים של הלייף. קודם כל, מה זה בכלל משנה איך הוא נראה? לא הייתי רוצה להישמע כמו תוכנית חינוכית בערוץ הילדים, אבל באמת שהעיקר הפנימיות. ובית, לפי איך שהיא דיברה, אפשר היה לחשוב שהיא מינימום קלאודיה שיפר, יפהיפיה שלא מהעולם הזה ודסרב אונלי דה בסט. אפילו הייתי אומרת שהוא נראה הרבה יותר טוב ממנה. ומה זה השטויות האלה? לשפוט בן אדם בחצי דקה לפי המראה... עד עכשיו שאני חושבת על זה אני מתעצבנת.
שירה