בוקר.... טוב????

[m i t a l y]

בוקר.... טוב???? ../images/Emo32.gif

אני בבית היום... כותבת לכם ורואה ושומעת טלוויזיה ברקע. מקודם, כשהגעתי, מיד הדלקתי את הטלוויזיה אבל הרגשתי שאני מתחילה לבכות ומיד עברתי לחדר סמוך... ראיתם את המאבק הרגשי שהיה במורג הבוקר?

אני מפחדת. מרגישה שזה לא יגמר פשוט. המראות קשים ואני לא יודעת איך הצבא יעמוד בכך, במיוחד שחלק/רוב מהם מפלא פקודה שהוא לא שלם/מסכים איתה... זהו, קצת רציתי לפרוק... מישהו רוצה גם?

 

[alona 9]

בוקר טוב ../images/Emo4.gif

ראיתי מיטלי,וכמוך,אני גם מלאת חששות,אוףףףףףףףף ומבלי להכנס לפוליטיקה,יום קשה... נוסעת לבקר את חמותי (לשעבר)שהיא חולה מאד. ולך יקירה.. ולכולם, אני מאחלת יום טוב..

 

[mich78]

צהרים ../images/Emo122.gif

היום יש פה חגיגת ילדים

וכולם בנים

לשאלתך ... עם כל הכאב והכעס על צורת הפינוי נראה לי שהתקשורת במקרה זה ממש לא עוזרת אלא מנפחת את הדברים ליותר ממה שצריך

 

[שחרזדה האחת]

צהריים? שיהיו מצוינים../images/Emo176.gif../images/Emo175.gif

ומה עוד מריך האדם? מזגן, ספר טוב ומחשב שהפך להיות ידידי.

 

[שחרזדה האחת]

צהריים טובים../images/Emo176.gif../images/Emo175.gif

ומה עוד צריך האדם? מזגן, ספר טוב וכמובן המחשב שהפך להיות הידיד הכי טוב שלי.

 

[שחרזדה האחת]

ומשהו נחמד שקיבלתי

 

[רוני ודי]

מצב רגיש ולא קל ../images/Emo10.gif

כואב לי מאוד הלב על החיילים שעומדים בסיטואציה כזו קשה נפשית (וגם על המפונים שלא תבינו לא נכון)

. מקווה שהכם יעבור בשלום

 

[pf26]

יום טוב שיהיה

נזכרת כל הזמן בפינוי ימית. חברה שלי עסקה אז בפינוי ואני זוכרת את הסיפורים הנוראים שלה. הצבא יתפקד והמשימה תמולא, ובלי קשר לפוליטיקה ולהשקפות האישיות, זה בהחלט לא יהיה קל לאף אחד.

 

[גלבועא]

ערב טוב

בניגוד אליכן אני באופן מודע מתעלם מתוכניות החדשות, מתוכניות בהן מאזינים מתקשרים ומעמודים ראשונים של העיתונים. לא מסוגל לעמוד בנטל הרגשי וגם לא ממש רוצה לעמוד בו. חמותי סיפרה לי לפני חצי שעה שהיא יוצאת לארוחה במסעדה עם בן זוגה, כי היא לא מסוגלת יותר. אגב, היא גם סיפרה לי שהיא חוזרת 54 שנים אחורה, כשהיא ואמה עזבו את רומניה ועלו לארץ. תחושת העזיבה, ההיפטרות מהכל וכו'

 

[דיא]

אני מקנאה בך על שאתה מצליח

להתעלם. אותי זה תוקף מכל מקום. אבל יש פה כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה כאב ובעיקר כל כך הרבה הכאבה, שזה מוציא אותי מדעתי. אני לא מצדיקה פה אף אחד, אני כרגע מפנה אצבע מאשימה כלפי עצמי וכלפי החברה שממנה אני חלק ושואלת איך הגענו למצב שאנו שומטים את השטיח מתחת לרגלינו עם כל מה שאנחנו עושים - לפלשתינים תחת הכיבוש, לחצי המיליון הילדים העניים (זוכרים? אתמול יצא דו"ח העוני של הביטוח הלאומי), של החיילים שאנו כל כך גאים בהם (ולמה אנחנו גאים בזה שאנחנו מגדלים ילדים כדי לשלוח אותם להלחם?)

 

[חידון בחרוזים]

אכן סיטואציות קשות מאוד לכל הצדדים

חבל לי על החיילים שנמצאים בסיטואציות כאלה - לך ודע איך זה ישפיע עליהם? סך הכל מדובר בחברה צעירים, הלב נשבר. כמו כן אני ממש מבינה את המשפחות הכואבות... אני עצמי גרה לא כל כך רחוק משני יישובים שהתפנו מרצון- וחושבת כל הזמן איך אני הייתי מגיבה אם היו מודיעים לי שעלי לקום ולפנות את הבית (שהוא לא גדול אבל מתוכנן ממש לטעמי ולצרכי) ואת הגינה הגדולה מאוד (חצי דונם) ונטענו בשטח בוסתן עצי פרי יש לנו ענבים 12 עצי פרי מניבים ובין העצים שתלנו כל מיני צמחים משתרעים ככה שכשנכנסים לגינה רואים רק פרחים שונים וביניהם אבנים למעבר ועצי פרי. החצר מוקפת גדר חיה שדורשת טיפול קבוע . כל זאת אני ובעלי עשינו לבד במו ידינו במשך 11 שנים. כואב הלב לעזוב את כל זה. פשוט מצב בלתי נסבל ולא טבעי.

 

[mich78]

בקשר לחיליים

מישהו אמר אתמול דבר נכון כולם פחדו מסירוב קולקטיבי אבל אף אחד לא לוקח בחשבון את הציות העיוור לדעתי המצב לא ישפיע על הגיוסים לבצא בצורה חיובית