|צהריים טובים יעלי, הנה הסיפור../images/Emo70.gif
בשנת 1947, עם כניסת הרוסים לרומניה, היהודים ראו את עצמם כפליטים והחלו לעזוב את רומניה לכיוון פלסטינה (ישראל כמובן) כאותם ימים בדרך לא חוקית, החלו לעבור את הגבול לכיוון הונגריה בלילות באמצעות מורי דרך ובתמורת תשלום, או לבד. כשהגיע תור הצעירים, אחותי היתה חברה ב"גורדוניה"(תנועת נוער), אני לא הייתי חבר כי זה לא התאים לי. אחותי חכתה לצאת לישראל, באופן חוקי, ואכן כך היה, היא עלתה ארצה עם עליית הנוער דרך קפריסין. כשהגיע תורי, אני ועוד שני חברים בגילי, קבענו לצאת לדרך, דרך הגבול הלא חוקי, אמי ז"ל כמובן התנגדה (אבי נפטר כשהייתי בן 9), אבל הצלחתי לשכנע אותה וכך יצאנו לדרך. באחד הלילות עברנו את הגבול להונגריה ומשם בעזרתם האדיבה של אנשים טובים, המשכנו עד שהגענו לעיירה בשם "שופרון", שם, לאחר חיפושים מצאנו מספר בחורים שניהלו פלוגת "ביתר" והצטרפנו אליהם. עבדנו איתם ולמדנו את חוקי הארגון, ורק לאחר כחצי שנה קיבלנו פקודה לצאת לדרך ארצה, הגענו בדרך זו והגענו לאוסטריה ומשם לאיטליה וכך עד נמל מרסיי בצרפת. בנמל התחלנו להעמיס על האניה כל מה שהיה ויצאנו לדרך, אחרי כעשרה ימים, הגענו לגבולות הארץ וכאן נתקלנו בהתנגדות וקיבלנו הוראה לחזור משום שהגענו מאוחר מידי. חזרנו לים ושוב ניסינו להכנס למחרת בחצות לכפר וויתקין, שם ירדתי (הייתי עוד מאוד צעיר) באמצעות סולם וחבלים לתוך סירות וכך הגענו לחופי ישראל. אחרי חדשיים, נפגשתי עם אחותי בארץ בבית החולים "שדה" בקיבוץ כפר גלעדי כששכבתי פצוע. אם זה מעניין אותך יש באינטרנט אתרים על "אלטלנה" לגבי שאלות נוספות אני כאן שבת שלום