בוקר טוב, עוברים עליי ימים קשים
ימים שלאחר סיום. לפני כמה חודשים הוא עזב את הבית והחלטנו שזהו. העזיבה הייתה ממקום אמפולסיבי, של כעס שאף אחד מאיתנו לא היה מסוגל להתגבר עליו. כל הזמן היינו בקשר, לפחות טלפוני. יצאנו קצת עם אחרים ואז התחלנו שוב להתקרב, החלטנו שוב לנסות. החודשיים האחרונים היו אחרי ש"חזרנו" אבל לא גרנו ביחד. אין לנו ילדים וגם לא חותמת של אף מימסד כך שכביכול הפרטים הטכניים יחסית נפתרו מהר, הוא את הספה אני את השולחן וכו´... בכל מקרה לפני כשבוע אמרתי שדי, צריך לבחור אם אנחנו מעבירים סתם את הזמן יחד או מתכוונים ביום מן הימים לשוב להיות ביחד ממש, לתכנן עתיד יחד כפי שתכננו בעבר, או בדרך שונה ועם לקחים, אבל מנקודת מוצא של יחד. הוא התלבט והתלבט, וגם לי עלו רגשות קשים, אני מודה. השארתי את העניין להחלטתו כי הייתי מוכנה לעשות את המאמץ והבחירה. הוא החליט בסוף שלא. הפעם איכשהו יותר קשה לי אפילו מאז... אולי כי אז לא האמנתי שבאמת לא נחזור ועכשיו זה מרגיש "אמיתי" אולי כי אז גרנו יחד והיתה לי הקלה גדולה אחרי העזיבה שלו עם כל המתח שהיה ביננו באותה תקופה. רגשות מאד קשים עולים לי ואני מחפשת נחמה, אולי לא במקום הנכון... אני יודעת שניסיתי המון ושלא ויתרתי בקלות, אבל עכשיו כל מה שעולה לי בראש זה "אז מה ביזבזת את כל השנים האלה על אדם שלא אהב אותך בכלל" ואני יודעת שזה אידיוטי כי התפתחתי בשנים האלה והיום אגיע לזוגיות אחרת ממקום אחר לגמרי עם תובנות חדשות לגבי עצמי והתנהגות שונה במצבים קשים, ובכל זאת, הכאב הזה שם כל כך חזק....
ימים שלאחר סיום. לפני כמה חודשים הוא עזב את הבית והחלטנו שזהו. העזיבה הייתה ממקום אמפולסיבי, של כעס שאף אחד מאיתנו לא היה מסוגל להתגבר עליו. כל הזמן היינו בקשר, לפחות טלפוני. יצאנו קצת עם אחרים ואז התחלנו שוב להתקרב, החלטנו שוב לנסות. החודשיים האחרונים היו אחרי ש"חזרנו" אבל לא גרנו ביחד. אין לנו ילדים וגם לא חותמת של אף מימסד כך שכביכול הפרטים הטכניים יחסית נפתרו מהר, הוא את הספה אני את השולחן וכו´... בכל מקרה לפני כשבוע אמרתי שדי, צריך לבחור אם אנחנו מעבירים סתם את הזמן יחד או מתכוונים ביום מן הימים לשוב להיות ביחד ממש, לתכנן עתיד יחד כפי שתכננו בעבר, או בדרך שונה ועם לקחים, אבל מנקודת מוצא של יחד. הוא התלבט והתלבט, וגם לי עלו רגשות קשים, אני מודה. השארתי את העניין להחלטתו כי הייתי מוכנה לעשות את המאמץ והבחירה. הוא החליט בסוף שלא. הפעם איכשהו יותר קשה לי אפילו מאז... אולי כי אז לא האמנתי שבאמת לא נחזור ועכשיו זה מרגיש "אמיתי" אולי כי אז גרנו יחד והיתה לי הקלה גדולה אחרי העזיבה שלו עם כל המתח שהיה ביננו באותה תקופה. רגשות מאד קשים עולים לי ואני מחפשת נחמה, אולי לא במקום הנכון... אני יודעת שניסיתי המון ושלא ויתרתי בקלות, אבל עכשיו כל מה שעולה לי בראש זה "אז מה ביזבזת את כל השנים האלה על אדם שלא אהב אותך בכלל" ואני יודעת שזה אידיוטי כי התפתחתי בשנים האלה והיום אגיע לזוגיות אחרת ממקום אחר לגמרי עם תובנות חדשות לגבי עצמי והתנהגות שונה במצבים קשים, ובכל זאת, הכאב הזה שם כל כך חזק....