אוחחחח..... כמה שאני עצבני!!!!!!!
קמתי לי בבוקר עם מצב רוח טוב... הלכתי לי להסתפר כי כבר הרגשתי שיש לי פחד מהספר... סבבה... יש לי רק עוד 3 כדורים, אז אמרתי אני אלך לבית מרקחת, ואקח את הכדורים. הלכתי לי בכיף, את מרכז העיר (25 דקות הליכה, למרות שלקחתי אוטובוס בדרך הלוך). בו בזמן שאני מסתפר דיברתי עם הספר על כוכב נולד, כמה שזה לא יפה שמשפילים אנשים שלא עברו בזה שמראים אותם בטלויזיה... ממש היה נחמד. הלכתי לי בקלילות (אחרי שמשקל השיער נשר ממני בתספורת) לעבר בית המרקחת. שם נתקלתי בתור ארוך ארוך (או לפי לובה "אָרֶך אָרֶך")... נבהלתי. חיכיתי 18 מספרים עד התור שלי. מספר 82. סופסוף הגיע תורי. אני ניגש שמח וטוב לרוקחת ומביא לה את המרשם. כבר הוצאתי את הכסף, את הכרטיס... פתאום היא באה לי עם שתי קופסאות של "למוג'ין"...בתמימות דעת אמרתי לה:"סליחה, אבל זה לא זה... זו צריכה להיות קופסא כחולה"... ואז היא עונה: "זה תחליף לתרופה. לא שלחו לנו את התרופה הספציפית הזו. זה בדיוק אותו הדבר". עכשיו אמרתי לעצמי, אני לא יכול לקחת תרופה שאני לא יודע מה היא, למרות שהיא אומרת שזה התחליף. אני לא יודע מה הרופאה תחשוב על זה, וגם אם קניתי את זה, וזה לא טוב, אז זה בזבוז של כסף וגם סכנה לבריאות שלי. אחרי התלבטות רבה, אמרתי תודה רבה ושלום. יצאתי עצבני לא רק בגלל התרופות שלא היו בשבילי, אלא בגלל שהייתי צריך לחכות 20 דקות בתור לחינם. טוב. אמרתי בטוח יש בעוד מקום. הלכתי לניו-פארם. שם, הייתה רוקחת נחמד, בדקה במחשב, "זה לא בסל. בקופ"ח זה עולה 50.6 לקופסא, וכאן אם יש זה עולה 500". נבהלתי מאוד מהמחיר (חוץ מזה שלא היה עליי). היא הייתה ממש נחמדה, אפילו בדקה לי איפה אני יכול לנסות לברר. אמרה שיש איזה 3 קופסאות בקופ"ח באזור של הבית שלי. טוב. הלכתי בחזרה לכיוון הבית, כשאני יודע שבדרך הקופ"ח נמצאת. נכנסתי. חיכיתי קצת. הרוקחת מחפשת מחפשת ומחפשת. לא היה. גם התחליף אפילו לא היה. כמה עצוב!!!! היא גם בדקה לי. צלצלה לקופ"ח עוד יותר קרובה לבית שלי (ששם כנראה היו אמורות להיות 3 קופסאות) וגם שם אין. הלכתי לי הביתה, בהרגשת עוגמת נפש... עצבני... כעוס.. מזיע מהחום... התעצבנתי על נהגים שלא עצרו לי במעבר חציה וקללתי את קיומי במדינה היפה שלנו. בוקר נחמד לא?