בוקר טוב לכולם
אתמול אחרי מטח כבד על נהריה והאיזור החלטנו אני ואבא שלי לנסוע לכאן לקיבוץ החותרים בו אני נמצאת כעת,חשבנו שכאן יהיה קצת יותר שקט...מתברר שאי אפשר לחמוק מהקטיושות. הבוקר התעוררתי ברבע לתשע לצליל האזעקה מכיוון חיפה,נכנסתי לחדר הפנימי של הבית בו אני שוהה כעת. מחר אני חוזרת לצפת,אבל לפני כן אני ואבא נעזוב את קיבוץ החותרים בעוד כמה שעות וניסע מכאן ליוקנעם שם אחותי מתגוררת עם החבר שלה,ומשם ניסע למגדל העמק לאחותי הבכורה שגרה שם עם בעלה והתינוקת המקסימה שלה,האחיינית המדהימה שלי שכבר בת שנה וחודש ,ורק אחר כך נחזור לקיבוץ שלנו שנמצא סמוך לנהריה. היום הזה הוא מיוחד לי ,כיוון שהיום זהו התאריך העברי של יום הולדתי,ומבחינתי כיהודיה אני לא מתכוונת לוותר על פינוק מסוים ביום הזה,כנראה שבדרך חזרה הביתה נעצור בקריון או משהו כזה ,ונאכל משהו,לפחות זה חצי ציון. התאריך הלועזי יהיה רק בעוד כ-11 יום,אבל מבחינתי האישית התאריך היהודי חשוב לא פחות מזה הלועזי. מבחינת היהדות החל מהיום אני בת 20,יש בזה ציון מיוחד,עשור חדש,אולי זמן לחשבון נפש. בינתיים אנחנו מקבלים הודעות טקסט בפלאפון מצוות הביטחון של הקיבוץ שלנו, ועד עכשיו נודע לנו בעיקר שיש נפילות באיזור ושכולם שוהים במרחבים המוגנים,ובעוד אני כותבת קיבלתי הודעת טקסט על התראה לספיגה מיידית,דבר שכבר הפך לשגרה בשבועות האחרונים. מאז הנפילות בחיפה הבוקר כאן בקיבוץ החותרים שקט,אבל זה שקט מתוח,קשה לדעת מה יהיה בהמשך. עבר עליי שבוע מיוחד בצפת ולראשונה התוודאתי כיצד זה לחיות במלחמה בעת השירות הצבאי. נותרו לי עוד 11 חודשים עד לשחרור,אבל אני חושבת שאחרי השחרור התקופה הזו תהיה אחת התקופות שאני אזכור,עם כל הכאב,הצער והקושי של חיים בצל הקטיושות,יש בזה התנסות עצומה,אתה לומד כיצד מתנהלת המלחמה מבפנים,מתוך המערכת הצבאית. אם רק הייתי יכולה לבקש עכשיו משאלה הייתי מבקשת שכל המלחמה הזו תיפסק ונשוב לחיות בשלווה,אבל אנחנו נמצאים במערכה על הקיום שלנו כאן,על החופש,זוהי האדמה שלנו,זוהי המורשת של אלו שנספו שם,אלו שנרדפו בשל יהדותם,המדינה הזו היא החלום שלהם,ולכן אנחנו ממשיכים להילחם. מקווה שעל כולכם עובר סוף שבוע שקט ואתם מצליחים לנצל אותו כמה שרק אפשר. גיא-מה נשמע במוצקין אחרי ההפגזה על הקריות הבוקר? עלווה-האם שקט במעלות נכון לעכשיו? כיתבו לי ,אשמח אם מישהו יתייחס למה שכתבתי
אתמול אחרי מטח כבד על נהריה והאיזור החלטנו אני ואבא שלי לנסוע לכאן לקיבוץ החותרים בו אני נמצאת כעת,חשבנו שכאן יהיה קצת יותר שקט...מתברר שאי אפשר לחמוק מהקטיושות. הבוקר התעוררתי ברבע לתשע לצליל האזעקה מכיוון חיפה,נכנסתי לחדר הפנימי של הבית בו אני שוהה כעת. מחר אני חוזרת לצפת,אבל לפני כן אני ואבא נעזוב את קיבוץ החותרים בעוד כמה שעות וניסע מכאן ליוקנעם שם אחותי מתגוררת עם החבר שלה,ומשם ניסע למגדל העמק לאחותי הבכורה שגרה שם עם בעלה והתינוקת המקסימה שלה,האחיינית המדהימה שלי שכבר בת שנה וחודש ,ורק אחר כך נחזור לקיבוץ שלנו שנמצא סמוך לנהריה. היום הזה הוא מיוחד לי ,כיוון שהיום זהו התאריך העברי של יום הולדתי,ומבחינתי כיהודיה אני לא מתכוונת לוותר על פינוק מסוים ביום הזה,כנראה שבדרך חזרה הביתה נעצור בקריון או משהו כזה ,ונאכל משהו,לפחות זה חצי ציון. התאריך הלועזי יהיה רק בעוד כ-11 יום,אבל מבחינתי האישית התאריך היהודי חשוב לא פחות מזה הלועזי. מבחינת היהדות החל מהיום אני בת 20,יש בזה ציון מיוחד,עשור חדש,אולי זמן לחשבון נפש. בינתיים אנחנו מקבלים הודעות טקסט בפלאפון מצוות הביטחון של הקיבוץ שלנו, ועד עכשיו נודע לנו בעיקר שיש נפילות באיזור ושכולם שוהים במרחבים המוגנים,ובעוד אני כותבת קיבלתי הודעת טקסט על התראה לספיגה מיידית,דבר שכבר הפך לשגרה בשבועות האחרונים. מאז הנפילות בחיפה הבוקר כאן בקיבוץ החותרים שקט,אבל זה שקט מתוח,קשה לדעת מה יהיה בהמשך. עבר עליי שבוע מיוחד בצפת ולראשונה התוודאתי כיצד זה לחיות במלחמה בעת השירות הצבאי. נותרו לי עוד 11 חודשים עד לשחרור,אבל אני חושבת שאחרי השחרור התקופה הזו תהיה אחת התקופות שאני אזכור,עם כל הכאב,הצער והקושי של חיים בצל הקטיושות,יש בזה התנסות עצומה,אתה לומד כיצד מתנהלת המלחמה מבפנים,מתוך המערכת הצבאית. אם רק הייתי יכולה לבקש עכשיו משאלה הייתי מבקשת שכל המלחמה הזו תיפסק ונשוב לחיות בשלווה,אבל אנחנו נמצאים במערכה על הקיום שלנו כאן,על החופש,זוהי האדמה שלנו,זוהי המורשת של אלו שנספו שם,אלו שנרדפו בשל יהדותם,המדינה הזו היא החלום שלהם,ולכן אנחנו ממשיכים להילחם. מקווה שעל כולכם עובר סוף שבוע שקט ואתם מצליחים לנצל אותו כמה שרק אפשר. גיא-מה נשמע במוצקין אחרי ההפגזה על הקריות הבוקר? עלווה-האם שקט במעלות נכון לעכשיו? כיתבו לי ,אשמח אם מישהו יתייחס למה שכתבתי
