מאיו`ש..............
כנראה שאת לא כל כך מכירה את הסיפור שלי.....אבל אני עכשיו במצב גגגגגגגררררווווועעעע יותר משהייתי לפני האשפוז,האמת היא שהאשפוז הוא מה שגרם למצב שלי עכשיו להיות כל כך גרוע,הוא עשה לי טראומה רצינית..... כל הפחדים והחרדות שיש לי עכשיו רובם הם על המחלקה ושתי חוות דעת מקצועיות הסכימו עם זה.לא קיבלתי שם שום כלים להתמודדות קיבלתי שם רק שק זבל,יש לי סיוטים על המקום בלילה,אני לא מצליחה להתרכז בגלל שאני כל הזמן מפחדת שעוד דקה יגיע אמבולנס ויחזיר אותי לשם,אני יושבת עכשיו עם הדלת נעולה בחדר בגלל זה,עשו לי שם חרדת נטישה,במקום הזה זאת היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהרגשתי ממש ממש לבד והכוונה היא לא לבד שאמא בעבודה ואין אחד בבית הכוונה היא שאת נמצאת במקום שאת לא מכירה בו אף אחד,סתם זרקו אותך שם,נטשו אותך,לאף אחד לא אכפת מספיק כדי לבוא לבקר,כשהגעתי לשם הייתי כל כך מבולבלת ומפוחדת ולאף אחד זה לא הזיז,לא היה לי מושג מה הולך לקרות וגם אף אחד לא טרח להסביר לי,לא נתנו לי אפילו לראות את ההורים שלי.פסיכולוגים אומרים לי עכשיו שאיבדתי את האמון בבני אדם כתוצאה ממה שקרה במחלקה הזאת.כמה פחדתי שם......להשאר יותר זמן,שלא יתנו לי שוב לראות את ההורים,שאני יעצבן את האחות כי אני מנדנדת לה שתתן לי להתקשר.הרגשתי שם כמו חיה,היחס אלינו היה נורא,לפעמים אפילו האחיות לא דיברו אלינו יפה והמטפלים המשפחתיים..... אני עכשיו מתמודדת עם מה שעשו לי שם וכשאני יגמור עם זה מחכה לי עוד התמודדות עם מה שקרה לפני זה ואני עכשיו צריכה טיפול אישי על בעיות שלפני שהייתי במחלקה הזאת לא היה לי אותם.לפחות לפני האישפוז הייתי מסוגלת להתרכז ולא היו לי פחדים (חוץ מאולי פוביית משקל) ועכשיו יש לי גם את זה ועוד דברים בנוסף,אז לפחות היה לי משהו שהחזיק אותי טיפה יותר קרוב לעולם של החיים ועכשיו אני מתה בכלל...... נ.ב. אני יודעת שיש דברים שכתבתי לך שלא הכי קשורים למה שכתבת לי,אבל הייתי צריכה לספר על מה שקרה לי במחלקה אחת ולתמיד...פשוט הרגשתי צורך אוהבת, אני
