FullTimeSpirit
New member
בוקר טוב לכולם!
ה´ עימכם. תגידו לי כשימאס לכם ממני, בינתיים אני אמשיך להציק לכם בתדירות גבוהה. הלכה יומית מהרמב"ם בהילכות דעות: "שני קצוות הרחוקות זו מזו בכל דעה ודעה, אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן את עצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן (היינו שסיגל לעצמו מידה רעה-ע.ש.) ונהג בה, יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך טובים, היא דרך הישרה. כיצד? לא יהיה בעל חמה ונוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש, אלה בינוני. לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא ייעשה כיוצא בו בפעם אחרת." (הלכות ה´-ו´) בשמונה פרקים לרמב"ם עוסק רבי משה בן מיימון בהרחבה בתיקון המידות ובבחירת דרך האמצע. ומגדיר הרמב"ם את מי שנוטה לאחד הקצוות "חולה נפש". הרמב"ם מדגיש שכל דב טוב במידה. אסור לאדם לסגף עצמו יותר מידי, ולא להיות איסטניס. אסור לאדם להתגאות אבל גם לא להשפיל את עצמו בהגזמה. אסור לאדם להיות פחדן, אבל גם לא למסור את עצמו לסכנות מיותרות. בהלכות שלעיל מדבר הרמב"ם על דבר שצריך מאוד להתאמץ בו, מידת הכעס. לכל אחד קורה שהוא מתרגז לפעמים על דברים קטנים. לפעמים עלולים להתרגז עד כדי ח"ו שפוגעים בחבר ואח"כ מצטערים על זה, וכמובן שצריך לבקש סליחה. לכן צריך להשתדל להסביר פנים לכל אדם ולאהוב כל אדם וככה מקיימים מצווה וגם מרגישים יותר טוב. ראיתי בספר "עלי שור" (ספר מעולה, מומלץ בחום) שהיסוד שצריך כל יהודי לדעת, מורכב מ-4 דברים. אחד מהם זה פירוש משניות אבות של רבינו יונה. אז הנה אני נותן לכם טעיימה קלה מדבריו של רבינו יונה על מסכת אבות: "רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך" (אבות ב´, י´) פירוש רבינו יונה: "ואל תהי נוח לכעוס- ידוע הוא כי מידת הכעס היא רעה עד מאוד אך טבע בני אדם להיות נמשך אחריו, על כן אמרו: אחר שיש לך לכעוס לפעמים על כרחך תזהר שלא תהיה נוח לכעוס ואם יחפוץ רצונך את הכעס תשקל במאזני שכלך אם מפני הדבר ההוא ראוי לכעוס ואם תמצא שום טענה (ז"א טענה כלשהי-ע.ש.) להסיר הכעס מליבך, תבטלהו. אך על דבר שראוי לכעוס עליו על כל פנים, אז יהיה כעסך עימך. " ואת ההמשך עיינו שם. "עשה רצונך רצונו כדי שיעשה רצונך רצונו."
ה´ עימכם. תגידו לי כשימאס לכם ממני, בינתיים אני אמשיך להציק לכם בתדירות גבוהה. הלכה יומית מהרמב"ם בהילכות דעות: "שני קצוות הרחוקות זו מזו בכל דעה ודעה, אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן את עצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן (היינו שסיגל לעצמו מידה רעה-ע.ש.) ונהג בה, יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך טובים, היא דרך הישרה. כיצד? לא יהיה בעל חמה ונוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש, אלה בינוני. לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא ייעשה כיוצא בו בפעם אחרת." (הלכות ה´-ו´) בשמונה פרקים לרמב"ם עוסק רבי משה בן מיימון בהרחבה בתיקון המידות ובבחירת דרך האמצע. ומגדיר הרמב"ם את מי שנוטה לאחד הקצוות "חולה נפש". הרמב"ם מדגיש שכל דב טוב במידה. אסור לאדם לסגף עצמו יותר מידי, ולא להיות איסטניס. אסור לאדם להתגאות אבל גם לא להשפיל את עצמו בהגזמה. אסור לאדם להיות פחדן, אבל גם לא למסור את עצמו לסכנות מיותרות. בהלכות שלעיל מדבר הרמב"ם על דבר שצריך מאוד להתאמץ בו, מידת הכעס. לכל אחד קורה שהוא מתרגז לפעמים על דברים קטנים. לפעמים עלולים להתרגז עד כדי ח"ו שפוגעים בחבר ואח"כ מצטערים על זה, וכמובן שצריך לבקש סליחה. לכן צריך להשתדל להסביר פנים לכל אדם ולאהוב כל אדם וככה מקיימים מצווה וגם מרגישים יותר טוב. ראיתי בספר "עלי שור" (ספר מעולה, מומלץ בחום) שהיסוד שצריך כל יהודי לדעת, מורכב מ-4 דברים. אחד מהם זה פירוש משניות אבות של רבינו יונה. אז הנה אני נותן לכם טעיימה קלה מדבריו של רבינו יונה על מסכת אבות: "רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך" (אבות ב´, י´) פירוש רבינו יונה: "ואל תהי נוח לכעוס- ידוע הוא כי מידת הכעס היא רעה עד מאוד אך טבע בני אדם להיות נמשך אחריו, על כן אמרו: אחר שיש לך לכעוס לפעמים על כרחך תזהר שלא תהיה נוח לכעוס ואם יחפוץ רצונך את הכעס תשקל במאזני שכלך אם מפני הדבר ההוא ראוי לכעוס ואם תמצא שום טענה (ז"א טענה כלשהי-ע.ש.) להסיר הכעס מליבך, תבטלהו. אך על דבר שראוי לכעוס עליו על כל פנים, אז יהיה כעסך עימך. " ואת ההמשך עיינו שם. "עשה רצונך רצונו כדי שיעשה רצונך רצונו."