קשה לי
עברתי בקיץ לגור ביחד עם חבר שלי בב"ש. אתמול שנינו נסענו לת"א, אני לבקר חברה שלי, הוא לחברים שלו. אני המשכתי היום לצפון בתכנון לחזור מחר בערב לב"ש. הוא גויס היום למילואים, כמו כן, החברה הכי טובה שלי. אני מפחדת ולא יודעת מתי אני אראה אותו שוב. קשה לי שהחיים שלי נקטעו ככה ושהשליטה בחיים שלי נתונה בידי ארגון טרור וחבריו וגם אין לי מושג איך כל זה יתפתח.
יש לי מועקה בלב ותחושה קשה כל הזמן. העדפתי להיות עם חבר שלי באזעקות, אבל למרות שאני אצל ההורים שלי בצפון, אני מרגישה עכשיו הכי לבד. פשוט כי זה לא מתוך בחירה, ואני מרגישה שהוכרחתי לעבור לצפון ככה פתאום ושחבר שלי פשוט נלקח ממני, ואין לי מושג מתי ואם זה יגמר.
איך להתמודד עם ההרגשה הזאת?
עברתי בקיץ לגור ביחד עם חבר שלי בב"ש. אתמול שנינו נסענו לת"א, אני לבקר חברה שלי, הוא לחברים שלו. אני המשכתי היום לצפון בתכנון לחזור מחר בערב לב"ש. הוא גויס היום למילואים, כמו כן, החברה הכי טובה שלי. אני מפחדת ולא יודעת מתי אני אראה אותו שוב. קשה לי שהחיים שלי נקטעו ככה ושהשליטה בחיים שלי נתונה בידי ארגון טרור וחבריו וגם אין לי מושג איך כל זה יתפתח.
יש לי מועקה בלב ותחושה קשה כל הזמן. העדפתי להיות עם חבר שלי באזעקות, אבל למרות שאני אצל ההורים שלי בצפון, אני מרגישה עכשיו הכי לבד. פשוט כי זה לא מתוך בחירה, ואני מרגישה שהוכרחתי לעבור לצפון ככה פתאום ושחבר שלי פשוט נלקח ממני, ואין לי מושג מתי ואם זה יגמר.
איך להתמודד עם ההרגשה הזאת?