בוקר טוב לכולם

[אמא אוהבת 4]

בוקר טוב לכולם

אני חדשה כאן...קוראת בשקיקה כל מה שאתם כותבים כבר שבוע ולבי נחמץ. ברצוני להציג את עצמי, בת 37 אמא לארבעה ילדים מתוקים וגרה בצפון הארץ. במסגרת עבודתי כמדריכת תעסוקה לקשישים ישנם מקרים רבים של דמנציה ואלצהיימר. הלב שלי אתכם, כל מה שאתם מתארים כאן מוכר וידוע לי כל כך מעבודתי. אנשים מקסימים וכל כך חסרי אונים בעיניי. חשוב לי שתדעו שגם אותם ניתן להעסיק בדרכים רבות, והיום הוכח מדעית שתעסוקה הולמת עוזרת לחולי דמנציה ואלצהיימר. גם לחולי פרקינסון יש פעילויות מיוחדות שעשויות לבלום טיפה את המחלה. אשמח לתת טיפים וכל מה שאני יכולה לתת מעצמי. מאחלת לכולם רפואה שלימה ורק בשורות טובות. ושוב אם אני יכולה לעזור במשהו אז בשמחה ומכל הלב. יום נפלא מירי.

 

[zs1957]

ברוכה הבאה לפורום מירי

נשמח מאד אם תתני לנו טיפים בנושא תעסוקה לחולי אלצהיימר. מסכימה עם מה שכתבת. אנחנו עתירי ניסיון בטיפול בחולה אבל מעולם לא ידענו איך מעסיקים את החולה גם במסגרות שבהם נמצאים החולים כגון מוסדות לא ראית שמעסיקים אותם פרט לפיזיותרפיה.. אם יש ריפוי בעיסוק לחולים דמנטיים כמו לחולי CVA זה מצויין נשמח מאד אם תשתפי אותנו בידע ובניסיון שלך.

 

[אמא אוהבת 4]

תעסוקה- כמה רעיונות

אז ככה : קודם כל אצלנו בבית אבות לכל מחלקה יש מדריכה תעסוקתית. לאט לאט אנחנו מכירות את האנשים ומתאימות לכל אחד מה שמתאים לו. בהתאם לרמה. מתחילים מהקל אל המורכב יותר. אנחנו לא משתמשות במונח משחק אלה "מי רוצה לעבוד אתי" מתחילים במשחקי השחלות. השחלת ריבועים עם חור קטן באמצע על מוט ברזל, משחקי לוטו, משחקי זכרון, השחלת חרוזים (זהירות), נעיצת סיכות קטנטנות מפלסטיק על משטח ספוג, ע"ג ציור נחמד שאני ציירתי, סריגה קלה, אפשר לנסות גם אריגה, קליעת צמות מחוטים שונים ועוד מלא רעיונות. מי שרוצה את הטלפון שלי אשמח לעזור מכל הלב. רק שלחו לי מסר ואעזור בשמחה. אני כרגע לומדת בקורס מדיריכות תעסוקה מוסמכות ואשמח להביא הנה רעיונות חדשים. בשבילכם אני תמיד זמינה. יום נעים. מירי.

 

[ענתי44]

ועוד פעילות

מירי, גם במרכז היום שבו אמא שלי מבקרת, הצמוד לבית אבות , יש פעילות דומה. זאת בנוסף, לשיחה יומית ( כמו ריכוז בגן ) בו המדריכה מדברת עם הקשישים ( כולל אמא שלי ) על נושאים שונים כמו פוליטיקה ואירועים שקרו בארץ, למשל האסון בכרמל, שיחה על נושאים כמו ארץ לידה ומדוע עלו לארץ וכל מיני נושאים, משחקים שונים כמו סל קליעה מיוחד המותאם גם ליושבים על כסא גלגלים שכל אחד בתורו זורק. לחגים אירועים עם תלמידי בתי ספר, אירועים של מוסיקה, הבאת בעלי חיים לליטוף ועוד ועוד. אנחנו בבית מעסיקים את אמא, בימים הטובים ביותר פותרים איתה תשבץ, כי פעם היתה מלכת התשבצים, משחקים קלפים וטרוויה לילדים. משחקי זכרון וקלפים עם הנכדים הצעירים, פעם אפילו עשינו לילדים סדנת ציור כשאמא אחת המשתתפות. כשהמשפחה מגיעה ומבשלים אמא עוזרת במטבח. אפיית עוגיות. וגם הקראת ספרי ילדים שנהגה לקרוא לנו. היא אוהבת וזוכרת לדקלם את כולם. אישית, אני מאמינה שכל הפעילות שהזכרת וכן המפגש החברתי תורם לא פחות מתרופות לעיכוב הדרדרות המחלה. כמובן שזה קורה.

 

[אלונה מ1]

../images/Emo183.gifשלום ענתי ../images/Emo140.gif

פתחתח היום את הפורום . ענתי יש לך כושר לתת ביטוי לתחושות שלנו לאורך השנים הרבות שאנו מלווים את יקירינו. לא ראיתי את השידור על יפה ירקוני אבל כמובן ידעתי על מצבה. ענתי את בת של חולה, אני אשתו. קושי רב הוא בחוסר היכולת לשתף אותו במה שקורה למישפחה הקרובה. ועוד קושי שגורם לי עצב רב שאין אפשרות לידע אותו למותם של חברים טובים שהיוו חלק מחיו, מהילדות מהקיבוץ ומהעבודה. את רובם הכרתי היטב וקשה שאין אפשרות לחלוק אתו את הצער. ועוד קושי שאולי תוכלי לעזור לי בו. בתי הצעירה עוזרת לי כאשר המטפלת ביום החופש. הבת ממש מתענה למראה מה שהיא חשה הוא הסבל והשפל של אביה. ואני אומרת לה אני מסתדרת תבואי רק במיקרה שאצטרך עזרה ממש, והיא באה כי רוצה להקל עלי ויחד עם זה אני רואהכמה זה קשה לה.

 

[ענתי44]

איזה בת נהדרת יש לך אלונה יקירה../images/Emo24.gif

ליבי ליבי איתה. גם לי יש רגעים שבא לי לברוח הרחק מאמא, לא לראות את המצב המדרדר ולפעמים בא לי ללכת לישון ולקום בעוד מאה שנה. זה לא פשוט לראות את הוריך ככה. האנשים שהעניקו לך חיים, הרעיפו עליך אהבה וגידלו אותך, את האבא שהוא " הכי בעולם" נהיה ילד קטן, שהולך ודועך, הולך ונעלם. לא פעם כתבתי כאן על הסיפור ילדים שאמא היתה מקריאה לי בילדות פרח לב הזהב על אם שחלתה ורק אם תריח פרח לב הזהב הגדל בתוך היער תחלים. הבן הקטן יוצא ליער נלחם בצרות ומכשולים וחוזר עם הפרח ומציל את אמא. ואני, כמה מתסכל אותי שאני לא יודעת איפה היער הזה עם פרח לב האלצהיימר שאתן לאמא להריח והכל יחזור להיות בסדר. והבת שלך מתייסרת שהיא לא יכולה להושיע ומתקשה לראות את מה שהמחלה עושה לאבא ומתייסרת עליך יקירה, הנושאת בעול. את עשית נכון שהצעת לה דרך החוצה אבל קבלי באהבה את זה שהיא באה. יודעת מה? האם ניתן לסדר שביום החופשי בעלך יהיה במרכז יום ואז הבת לא תצטרך לרוץ כל שבוע? או אולי מידי פעם תסדרי שמישהו ישאר עם בעלך ותקחי את הבת לבילוי אם בת. יקירה אני מבינה לליבך בקשר לאובדן האהוב שאי אפשר לחלוק איתו את החיים. כמי שחיה בגפה אני חשה את הבדידות הזו. ומתגעגעת לימים שידיים אוהבות חיבקו אותי ונגבו לי את הדמעות כשהיה לי קשה עם אמא. שרק יהיה לנו הכוח להמשיך ולתת להם אהבה ומסירות.

 

[אמא אוהבת 4]

הי ענתי

כל מה שהזכרת מאוד מוכר. גם אנחנו מדברים על נושאים מגוונים. אחת לשבוע אני מעבירה נושא שקרוב ללבם כולל המחשות. יש המון מה לעשות. המון דרכים להפעיל את הדיירים. צריך רק רצון, ותקווה גדולה בלב. שכל צעד קטן שלהם, הוא עבורי צעד ענק. המון בריאות ורק טוב . אמן.

 

[ענתי44]

תודה יקירה

את וכל העובדים עם הקשישים תבורכו. אני רואה את הטיפול החם, המסירות והנאמנות ומתפעלת. אשרי זקניך שאת מטפלת בהם.

 

[אמא אוהבת 4]

תודה רבה.

 

[ענתי44]

והיום אמרה לי מישהי

שאחיה עם אמא שלי, והיא היתה שם היום ( מרכז יום ) ופגשה אותי בקניות שאמא זכתה בפרס במשחק הבינגו. פעם חשבתי שהאחת המטפלות משחקת עבור אמא. בגלל האלצהיימר, אבל אשתקד ישבתי לידה כשהייתי בחופשת מחלה ולתדהמתי ושמחתי אמא מצליחה לשנוע את המספר ולזהות אצלה ולשים פתק לבן על ולצעוק בינגו. זה כל כך מעשיר את הקשישים הם כל כך מרוצים אם השלימו סדרה.

 

[רחל 1705]

אני רוצה לדבר איתך 0506233817 תודה

 

[07גאיה]

זה נשמע כל כך טוב - אבל

אבל אמא שלי מסרבת להשתתף, אני לא ילדה מטומטמת היא אומרת בכעס ועלבון. היא הלכה פעמיים שלש לשזירת ולאחר מכן החליטה שהיא לא מבינה בזה ובמיילא המדריכה וה"חברה שלי" - זו העובדת הזרה, עושות הכל... בגלל רעד בידיים היא לא רוצה לעשות שום דבר שקשור ביצירה. בגלל הרעש היא לא הולכת להופעות מוזיקליות. בגלל שהיא לא מבינה היא לא הולכת להרצאות בגלל שיש לה סחרחורת היא לא הולכת לפלדנקרייז. איך מתגברים על זה?????

 

[ענתי44]

לא אמרתי שזה פשוט

רוב היקירים שלנו סירבו ללכת למרכז יום. אמא שלי התנגדה וחשבה שאנחנו זורקים אותה מהבית. עד היום לא קוראים לזה מרכז יום אלא מתנ"ס חדש כי היתה פעילה במתנ"ס אבל לאויתרתי עד שמצאה עצמה שם. אגב גם לאמי רעד בידיים ואנחנו מנסים לתת לה לעשות מה שהיא מצליחה ועושים במקומה מה שלא. אולי אחרי שתנסה כמה פעמים תמצא את עצמה. אבל גם אם לא, עדין ניתן למצוא לה סדר יום ותחומי ענין אם מתאמים לעצמנו ציפיות. כי מדובר ביכולות שהם נחלשות ולכן לתת לה לעשות במשהו למעלה מיכולתה רק ידכא אותה. אני מציעה לך לימדי את אמא ב' שלך. תלמדי מה היכולות שלה ומה העדפות החדשות שלה. מה השתנה. אני גיליתי שאמא שלי אוהבת מוסיקה. לפני זה המוסיקה היתה שולית. שנית תפני לרופא לבירור הסחרחורות. וגם לבדוק אם יש לה דכאון, כי אז ניתן לעזור בתרופת הרגעה. ואז תנסי פעילויות שונות. אולי ריקודי עם? אולי טיול יומי עם המטפלת, אולי גינון. טובה הכינה לבעלה כשהיה בבית מקום במרפסת שם היו לו עציצים. זה עיסוק נפלא. האם אמא אוהבת משחקי קלפים? לצייר? תני לה לנסות ואולי אם זה יהיה ביחד איתך זה ימצא חן בעיניה? זה תהליך שלוקח זמן אבל אל תרימי ידיים. אני משוכנעת שאת עוד תופתעי גם מדברים שאמא כן מסוגלת לעשות ( אני גיליתי שבימים יציבים אמא מצליחה להרים לבד את הספל ולשתות ) ומהדברים שמעוררים בה ענין.

 

[07גאיה]

אכן לא פשוט

תודה ענת, אהבתי את המסר שמסרת מעבר למילים. אני רואה רק מה שאין ואת מציעה לי לבחון מה יש. הבעיה שלי למצוא כיוון. לשימחתי היא אוהבת לקרוא, אמנם כל יום היא קוראת את אותו הפרק - (ואחרי שעה כבר לא זוכרת שקראה אותו.) אבל זה זמן שממנו היא נהנית. לא רציתי לנסות קלפים כי הנחתי מראש שרוב המשחקים בנויים על זיכרון... את הגינה היא לא לא אוהבת - אפילו לא מוכנה להשקות. אנסה להיות יצירתית לחפש דברים חדשים. בקשר לדיכאון - היא מקבלת ציפרמיל, לא נראה שזה עוזר - יש משהו לעשות? סוף שבוע נעים