בוקר טוב לכולם

talisman42

New member
בוקר טוב לכולם

רציתי לשם שינוי לשתף אותכם בחוויה מיוחדת שחוויתי אתמול בערב, אחרי שכבר התכוננו להתאשפז למיטה קיבלתי טלפון ומעבר לקו אבא שלי עם דמעות בעיניים. טל בואי מהר כי אמא נלחמת בי ולא נותנת לי לעזור לה ללכת לישון. כמובן שמיד התכוננו (אני ובן זוגי שאוהב את הוריי כהוריו) ובאנו לבית הוריי. גילינו שאמא שלי מתעקשת ללבוש מעיל ולצאת החוצה כי היא רוצה ללכת הביתה. כשבאנו היא ראתה את פנינו המוכרות והחלה לדבר איתנו כאילו כלום. כמובן שעם המון הרגעה הורדנו לה את המעיל והחיבקנו אותה. ואז היא שאלה אותנו נו.... מתי אתם מתחתנים? נורא נרגשנו כי אכן יש חתונה על הפרק. לאט לאט הסתובבתי איתה בבית והראתי לה שהיא נמצאת בביתה והרגעתי אותה. בעזרת אבי העלנו אותה לחדר השינה והכנו אותה לקראת שינה. כשכבר היתה במיטה ואבי נישק אותה ללילה טוב ישבתי לידה והסתכלתי לה בעיניים. ופתאום זה בא לי באופן כל כך טבעי ושאלתי אותה אם היא זוכרת את שיר הערש שהיתה שרה לי לפני שהייתי הולכת לישון כשהייתי ילדה קטנה והיא לא כל כך זכרה. ואז התחלתי לשיר לה, ובאותו הרגע היא נזכרה והתחילה לשיר איתי. כשסיימתי לשיר היא אמרה לי שיש לה מזל שיש לה אותי ושהיא אוהבת אותי מאוד. באותו הרגע לא היתה מאושרת ממני בכל התבל. בשביל רגעים כאלה שווה המאמץ ואורך הרוח. מאחלת לכולנו יום מקסים ושקט טל:)
 
דמעות בעיניים..

טל , כמה שזה מרגש ואת זכית לראות את אמא שלך כמו שהכרת אותה. זה מראה לנו שאנו צריכים כל הזמן לחשוב איך להחזיר אותם לחוויות מהעבר ששימחו אותם ואולי יצליחו לקשר אותם להווה. מאחלת לך ולאבא שתצליחו תמיד להתמודד בהצלחה עם כל הסיטואציות המביכות שיקרו וכל הכבוד לך שאת בת כל כך מסורה ואוהבת. יום נפלא לך וגם להורים כמובן, טובה
 
טל חמודה

עברתי חויות דומות עם אשתי שאף כתבתי עליהן בפורום. אלו רגעים שישארו בזכרון לכל החיים ואפילו אם הם נדירים צריך לדלותם. ותמסרי לבן זוגך שאני מעריך מאד שהוא כל כך מסור ואוהב את הורייך כהוריו. יעקב
 

talisman42

New member
תודה רבה יענקלה

מאז המכתב כבר הצלחתי להציל את אבי היום שוב וזה נראה כמו משהו שיקרה המון פעמים חשבתי לשנות את שמי למרי פופינס....חחחח תודה על החיזוק אני מאוד זקוקה לתמיכה ומרגישה שיש לי פה משפחה תודה רבה טל:)
 

ronnyw

New member
טל, מעבר לארוע

החביב והמרגש הזה ולארועים לדומים שיבואו בעקבותיו: צר לי להוריד אותך לקרקע המציאות, אבל אתם (בעיקר אבא שלך) חייבים להבין שהגיע הזמן לפתרון יותר יציב וקבוע. אינני יודעת כמה את קרובה לבית הוריך, ומה עיסוקך בשעות היום, אבל הריצות האלה לבית הוריך יתחילו לחבל בחיי היום-יום שלך (שלא לדבר על חייו של אביך). אתם חייבים להתחיל להתארגן, אם בתרופות מרגיעות, אם בעזרה בבית, אם בשינוי מקום מגורים לקירבתכם וכו'. לא יודעת מה רלוונטי למקרה שלכם, אבל להמשיך כך (ולהמשיך להתדרדרות שעוד תגיע) - זו לא הדרך.
 

ronnyw

New member
אופס.... במחשבה שניה

זה בדיוק מה שאתם מתכוונים לעשות (לפי מסרים קודמים שלך.) אז סתם בזבזתי זמן ואלקטרונים...
 

talisman42

New member
רוני שלום

תודה ואת/ה צודק/ת אבל רק לסבר את אוזנך/כם אני תושבת אילת, גרה כמה רחובות מהוריי כך שלהגיע לשם בעניין של רגע זה עניין של מה בכך מעבר לכך איטרא מזלי (או שפר מזלם של הוריי) אני מורה בתיכון בשביתה שלא מוצאת עבודה. אז מצד אחד אני במצוקה ומצד שני אני זמינה לחלוטין. אבל את/ה/תם צודק/ת/קים/קות כי אנחנו אכן בתהליך ואם עקבתם אחר התכתובות האחרות שלי סיפרתי את סיפור ביטוח לאומי וכן אנחנו כבר נכנסנו לחברות כ-אדם כדי להפעילם ברמה של פיליפינית ומקווים שזה יצא לפועל. אז אל דאגה והכל נילקח בחשבון כרגע הכל ברמת התהליך ואני לומדת להכיר את המצב מקרוב ביותר אוליי יישמע מצחיק אבל במובן מסויים אני מאוד מרגישה קרובה להוריי אוליי יותר מאיי פעם אז תמשיכו לכתוב זה חשוב לי ביי טל:)
 
שירתתי באילת ב 1949

הייתי חייל בן 18. היתה רק משטרת אום רשרש ומחנה אהלים שלנו. וכם הספיקו להכשיר שדה תעופה קטנצ'יק עם מסלול של חול עבור פייפרים. הדרך היחידה באותן שנים היתה מעלה העקרבים בעין חוסוב. סתם זכרונות של במוגר בן 76...
 

ronnyw

New member
טל, אני "את",

שמי דרורה, מתגוררת ברעננה. כשהתחלתי עם הפורום הייתי עוד בקטע של הסתרת הפרטים של הורי, כי רשמתי עליהם דברים די אינטימיים ללא קבלת רשותם. אז הסתתרתי תחת שם-עט. כיום - סתם לא רואה טעם להחליף. וחוץ מזה - עדיין אין לי את רשותם... אז אני חצי אנונימית.
 
למעלה