אוווווו איך את נתפסת לפעמים לשטויות שאני
אומרת בלי יותר מידי לחשוב ואז אני צריכה להסביר את עצמי... לפעמים אני בעצמי לא יודעת מה אני מתכוונת. אבל אני אנסה - התכוונתי לזה שביום שאני אציין שנה למות אימי יהיו עוד הרבה אנשים בעולם שיצינו דברים באותו יום - לידה, יומולדת, יום נישואין, יום שנה, היום שהחתול שלהם ברח, היום שהם קיבלו בשורה משמחת, היום שבו הם התנשקו לראשונה... כל מיני כאלה דברים. כאילו באותו יום יהיו כל כך הרבה אנשים כל אחד עם רגשות שונים, מציינים דברים שונים שקרו באותו יום. ובעצם - כל יום הוא ככה. יכול להיות שאיפשהו מישהי ציינה היום שנה למות אימא שלה, שנה לניצחון שלה על הסרטן, שנה לחברות שלה עם הבחור הכי חתיך, יומולדת שנה לתינוק שלה, שנה בעבודה שהיא ממש אוהבת. וזה מדהים לחשוב שככה זה כל יום. כל יום הוא יום שנה של מישהו. למשהו. בקיצור - החיים זה דבר מעניין. ואני גם חושבת על המשפחה הזאת מאיתמר - שאיתם אנחנו חולקים ונחלוק לעד את יום השנה הזה, באותו בית קברות, באותו בוקר חורפי. המראה של האלונקות עם הקטנים האלה זה משהו שלא עוזב אותי. ונתן לי גם אז ונותן גם היום - פרופורציות לכאב הגדול הזה. את רואה שלא באמת היית צריכה לשמוע את כל זה.
פעם הבאה תקשיבי לי...
