בוקר טוב חברי'ה,
היום קמתי בבוקר.....ולא יודעת איך...הגעתי לדיון/וויכוח עם אימי...... טענתי שאני רוצה בחור שיש לו לב זהב ונחייה בשותפות מלאה... שבו כל אחד אוהב/רב לעזור לשני..ושלא יהיה מצב למשל שהגבר מחזיק את התינוק ונהנה ופתאום שיש לו ריח מסריח מהטיטול הוא ישר מוסר אותו לאישה.....אלא שיחליף בעצמו או שיהיה מצב שכשהתינוק בוכה בלילה אז יגיד לאישתו "את מספיק עשית היום אני יקום" או שיעזור לי לחתוך אוכל במטבח/לשטוף ואימי תפסה עלי עצבים..והתחילה לשפוך עלי קיתון רותחין במילי תוכחה
....."אין גברים כאלה" "את תשארי זקנה עם הדעות האלה" "גברים לא בנויים לזה" "זה תפקיד האישה".....("תחפשי לבד שידוך את עושה לי בושות.יחשבו שאני חינכתי אותך לזה")."האמנם?!" שאלתי את אימי."אולי אנחנו הבעיה שהכנסנו להם לראש שהם לא בנויים לזה" "איפה זה כתוב שאנחנו צריכים להיות מרובעים?היכן האהבה?הביחד?האכפתיות נעלמים?" ועוד הוספתי "לכל סיר יש מכסה...אז בטוח שה' תפר לי משהו כזה" מה אתם אומרים על זה?האם הגברים באמת עם שאוהב לברוח ממטלות משותפות של הבית?לא מרגישים מחוברים? נעלמת להם האהבה כשהם נדרשים לעזור?ואיך אדע מה דעתו של הבחור בלי שאשמע קיצונית(/קטנונית) מדי? תודה לכולם משיח נאו
היום קמתי בבוקר.....ולא יודעת איך...הגעתי לדיון/וויכוח עם אימי...... טענתי שאני רוצה בחור שיש לו לב זהב ונחייה בשותפות מלאה... שבו כל אחד אוהב/רב לעזור לשני..ושלא יהיה מצב למשל שהגבר מחזיק את התינוק ונהנה ופתאום שיש לו ריח מסריח מהטיטול הוא ישר מוסר אותו לאישה.....אלא שיחליף בעצמו או שיהיה מצב שכשהתינוק בוכה בלילה אז יגיד לאישתו "את מספיק עשית היום אני יקום" או שיעזור לי לחתוך אוכל במטבח/לשטוף ואימי תפסה עלי עצבים..והתחילה לשפוך עלי קיתון רותחין במילי תוכחה
בהצלחה. והמממ- אני לא אומרת את זה הרבה. אבל אל תקשיבי לאמא!
