היי יעקב, ובכן, זה די נחמד שאתה
תמיד נמצא בצד האופטימי של הטוראט. אין ספק שזה בריא לנפש ומלבד זאת אין גם הרבה ברירה, הלא כן ? אבל (תמיד יש אבל ) בצד שלי, כמי שחיה עם טוראט שהוא לא בגופי אלא בגופם של שני ילדי, וכמי שמתענה כשהיא עומדת מנגד ולא יכולה להושיע (בעיקר בתקופות הקשות יותר, וגם זה בזכות כושר ההסתגלות) אני מוצאת עצמי מזדהה דווקא עם זוג ההורים שנולד להם ילד ללא טיקים והם ניסו לעשות הכל על מנת שלא יהיה שונה. מה לעשות שבחברה שלנו זו בעייה להיות שונה (אפילו תרופות קשה לקבל פה) ולא תמיד מקבלים את השונה בסבר פנים יפות (וזאת בלשון המעטה). יעקב, טוב להיות ייחודי. אבל בזכות עצמך (חכמה, כישרון וכו') ולאו דווקא בשל לקות שנכפתה עליך וכלל לא בחרת בה... מה שכן , אתה משדר לנו אופטימיות, ומעלה חיוך של שפתינו, ומשדר לנו שהשד אינו נורא כ"כ, ואפשר לחיות איתו אפילו טוב (אתה הדוגמא). ןבכל זאת, הלוואי ולא היינו מתוודעים אליו......