בוקר אור...

[mich78]

בוקר אור...

סתם מחשבה צצה לי הבוקר שנים נאמר לי שבגיל 18 אני עצמאית לעשות הכל (כולל לצאת מהבית) ועם זאת שידרו לי מסר כי לא יוצאים מהבית לפני שמתחתנים ... כמובן ששברתי את המוסכמות, דבר שגרר הרבה ויכוחים ומריבות אבל זה היה הצעד החכם שעשיתי בחיי אי פעם ... סתם תהייתי לי, מה היה קורה אם לא הייתי יוצאת מהבית הייתי מתחתנת עם ה

הראשון שעובר בדרכי

הייתי מצליחה לנהל מערכת יחסים תקינה לטווח ארוך

אני מאמינה שלא

הרבה פעמים יצא לי להתקל באנשים (דייטים) בטווח גיל ה30 שעדיין גרים אצל ההורים.. ומדי פעם זה נראה לי מוזר, האם לא הגיע הזמן לפרוש כנפיים

האם בימינו אנו עדיין מתנהל העולם על פיו יוצאים מהבית או כאשר נשואים או למטרות לימודים

אם ילדכם בגיל 20-23 ירצה לצאת לשכ"ד

בשביל ההתנסות והחוויה האם תתמכו בצעד זה

האם תעדיפו כי ישאר בבית עד שיתחתן

 

[alona 9]

כן../images/Emo70.gif

אתמוך בו אם ירצה לשכור בית. כן

גיל 30 זה בהחלט זמן לפרישת כנפיים. לא

גם כשאת בבית זו לא סיבה להנשא ל-

הראשוןשעובר בדרכך. כן

יכולת להצליח במערכת יחסים תקינה לטווח ארוך. המסר כי לא יוצאים מהבית לפני שמתחתנים שייך לסידרה, "עולם הולך ונעלם"

 

[גלבועא]

שילכו כבר ../images/Emo8.gif

בוודאי שאתמוך ונתמוך. אמנם אני פחדן שכמוני נשארתי בבית הוריי עד גיל 25, אבל ילדיי מוזמנים לצאת ברגע שירצו. אין סיכוי לו ישארו שאסכים לפרנס אותם.

 

[alona 9]

../images/Emo6.gif ואללה

מילים כדורבנות..........מסכימה, ואתה,למה פחדת??

 

[גלבועא]

לא אוהב שינויים

 

[ה ר מ י נ ה]

מי קובע ../images/Emo73.gif

אני יכולה לספר רק על מה שהיה (היום כולם כבר מחוץ לבית). שני הבוגרים אצלי נשארו בבית גם אחרי שהשתחררו מהצבא. היה להם נוח לגור בבית. הם קבלו את כל השירותים (כביסה, מזון, טלפון רכב וכו') ולא נדרשו לתת דבר בתמורה. שניהם עזבו כשהיו להם בני זוג קבועים (למגורים משותפים). מעולם לא האצנו בהם לעזוב, אבל ברגע שרצו בכך, קבלו את ברכת הדרך. בננו הצעיר עזב את הבית מיד לאחר השחרור. שוב, לא היתה לנו כל התנגדות, הוא רצה להיות עצמאי והצליח בכך. נדמה לי שאי אפשר לדבר במונחים של שחור ולבן. בסופו של דבר רוב הצעירים נשארים בבית מסיבות כלכליות. הם רוצים לחסוך את שכר הדירה וההוצאות הנילוות. כאשר היחסים בבית טובים ולא מדובר בניצול בולט וחריג, אני כהורה לא רואה בכך כל בעיה. מצד שני, צעיר הרוצה לעזוב את הבית ולחיות בחוץ על חשבון הוריו, כאן יש בעיה, ועליו/ עליה, לקבל את הסכמתם. לגבי נושא הנישואין, אנחנו לא דתיים ואפילו לא מסורתיים ואין ולא היתה לנו התנגדות למגורים משותפים עם בן זוג בלי קשר לנישואין.

 

[צוציקגדול]

אחת התקופות היפות שלי

כשעזבתי את הבית מיד אחרי השיחרור מהצבא: מגורי האל"ף בי-ם, נחלאות (אחחחח....), תקופה מהיפות בחיי. ולהם אנחנו אומרים שבגיל 18 ויום הם עוזבים את הבית, אבל ביננו אם ירצו להישאר מברירה נרגיש טוב מאוד עם זה.

 

[אנפה2]

אחת מבנותי סיממה מערכת

יחסים של 4.5 שנים, והתלבטה אם לשכור דירה או לחזור הביתה. היא אמרה שיהיה לה קשה מאוד להיות שוב בבית איתנו. בעלי ואני עשינו חישוב כלכלי והגענו למסקנה שבבית שלנו היא תעלה לנו כסף, כגון אוכל, חשמל, טואלטיקה, ועוד, תמכנו בדעתה ותמכנו בכיסה, והחלטנו שהיא תמשיך לגור מחוץ לבית, ואנחנו עוזרים לה, לנו יש את הפרטיות והשקט שלנו, ולה יש את החיים שלה.

 

[גלבועא]

גרת במעונות האל"ף, וואלה?

היו לי שם כמה סיפורים רומנטיים מענינים מאוד, בשלהי שנות ה- 70 וראשית שנות ה- 80.

 

[צוציקגדול]

אנחנו פה להקשיב. ../images/Emo13.gif

גרתי שם ב-82 (גם תחילת השמונים), הקטע שאבא שלי בנה את מעונות האל"ף אמרו לו תבנה חפיף זה זמני לשנה-שנתיים, הוא היה בהלם כשבא לבקר אותי ולהווכח שהם עדיין עומדים (טוב, הוא לא ידע לחפף). נראה לי שהילדים שלי עדיין ילמדו שם.....נשארתי בירושלים בגלל התקופה ההיא והבנתי שאתה עזבת.

 

[גלבועא]

ב- 82 הייתי כבר מחוץ לאוניברסיטה