בוקר אור

בוקר אור

מה שלומכם? כמו אורחת-גם אני קופצת לביקור מדי פעם. נהנית ממקום מגובש ותומך... אז,החלטתי "לשפוך את הלב"... אח,השקט הזה...איזו שלווה מדהימה. אני רוצה לספר לכן סיפור עם HAPPY END: "זה עתה יצאתי לחופשה מלימודי האינטנסיביים במכללה.חופשה שבה היו לי שפע של הזדמנויות לעבוד. מהחבר נפרדתי לפני כשבועיים. שונאת אלימות פיזית. הוא חשב שסטירת לחי ברחבה שבה הסטודנטים מתארגנים להסעות "זה לא נורא".אני חשבתי אחרת. גבר שמרים יד על אישה פעם אחת יעשה זאת עוד הרב פעמים. החופשה הזו ממש בזמן... היה זה יום קיץ לוהט . הלחות בתל אביב הגיעה לכדי שמונים אחוזים. אני באוטובוס הצפוף,המקרטע,ללא מיזוג כלל. קו 51,בדרך לפ"ת.ליד הדלת האחורית עומד חייל- ורק מחשבה אחת בראשי מהרגע שצדה עיני את מראהו : אלוהים,בבקשה -פעם אחת ולמות"-... הוא כלל לא הביט לעברי. מראהו הרגיע מעט את הלחץ הנפשי והחום המעיק. ו....יש אלוהים. החייל היה עייף. צלצל לרדת בתחנה ו...הנהג לא עצר. הוא צעק לנהג שיעצור אלא שהנהג עצר רק בתחנה שאחרי...איזה מזל. גם אני יורדת שם. ירדנו.הבגדים נדבקים לגופי,האיפור כבר מזמן נמרח על פני ואני חשה צורך אדיר להרגיע את החייל. אני:"לא היית צריך לצעוק על הנהג. הוא לא שמע את הפעמון" הוא:"אז הוא היה צריך לעקוב אחרי האור... את לא חושבת"? אני:"אולי כן,אבל אתה חייל . במדים. מייצג את צ.ה.ל ולא רק את עצמך...מבין? חוץ מזה הוא יכול היה להיות אבא שלך בגיל"... הוא:"אני מצטער. נעלבת בשביל הנהג. לקנות לך כפיצוי ארטיק?" אני:"ממשכורת של רב"ט אתה רוצה לקנות לי ארטיק?" הוא:"למה לא???:" אני: "הארטיק עלי...עזוב אותך..." הוי,אלוהים ,הלוואי שיאכל את הארטיק לאט שאהיה איתו עוד כמה דקות. הוי אלוהים,איך הוא נוגס בארטיק בעדינות. שיניים לבנות ישרות.שפתיים בשרניות,ועיניים ירוקות. מבנה גוף אתלטי,ידיים שריריות עם אצבעות של פסנתרן... אח,נראה לי שככה נראה ג'נטלמן=גבר+רוך ועדינות בזמנים ובמקומות הנכונים... שקעתי כל כך במחשבות עד שלגמרי שכחתי שעלינו להמשיך בדרכנו. הוא:"את צריכה עוד משהו מהמכולת?" אני:"לא,למה?" הוא:"סתם,חשבתי לעצמי,את מתעכבת.אם תרצי אעזור לך לסחוב הכל אני:"זה בסדר ,אז,חייל,כל טוב לך ותודה"... מתחילים לפסוע על השביל,חוצים את הכביש הסואן ו... אם תרצו יבוא המשך וזה סיפור אמיתי. המשך יבוא...
 

sovlanit

New member
אהלן,נויה, ברוכה הבאה אוהבת האחת

מחכה להמשך... מקווה שהוא מעניין לפחות כמו ההתחלה... תודה לך
 
פרק ב'

חצינו את הכביש הסואן. את מבטי השתדלתי להפנות לקרקע, אם כדי שלא יבחין שאני נרגשת ואם כדי שמבטי החודרים לא יביכו אותו. כך או אחרת הוא פנה אלי: עלי לחזור אחורה...ירדתי בתחנה הלא מתאימה... סליחה אם התפרצתי על הנהג, עבר עלי שבוע של "לילות לבנים"... אני עייף,חם לי... תודה ולהתראות. ואז שאל: קרה משהו???את מתביישת ממני??? הרמתי את עיני,ופתאום שמתי לב לנשק,לכומתה הסגולה,לעיניים הירוקות ולבלורית שדרשה תספורת צבאית דחוף... "לא,אני לא מתביישת, שיהיה לך בהצלחה. גבעתי,אה??? אתה בלבנון??." הוא נשך את שפתו התחתונה ואמר:"זה סוד צבאי... אבל עכשיו אני בדרך הביתה... אז,קבענו למחר ב שמונה בערב" רק כשהתרחק מהמקום שמתי לב שמרוב התרגשות שכחתי לשאול לשמו,שכחתי שזה יום חמישי ובכלל היכן גר? מה מס' הטלפון שלו??? ולא ציינתי את שמי... "אלוהים"-חשבתי לעצמי-"ביקשתי פעם אחת ולמות, לא פעם אחת לחיות בפנטזיה..." רציתי לרוץ אחריו ולברר את הפרטים אך הוא כבר התרחק מהמקום לאחת הסימטאות הצדדיות... מאוכזבת נכנסתי הביתה. התקלחתי. החלטתי לנוח מהיום העמוס שעבר עלי. נרדמתי מייד... נקישות עדינות וקצובות בדלת העירו אותי מהשינה המתוקה. " מי שם?" -שאלתי,מנסה להסיר את קורי השינה מעיני, תוהה אם מישהו אמור להגיע... "אני"-שמעתי קול מעבר לדלת. אח,קול נעים כל כך.מעניין של מי. מי???-שאלתי שוב "אני" "תזדהה אחרת אני לא פותחת." אני,נו,יוסי. יוסי?לא מכירה שום יוסי.אני לא פותחת... ואז,ניגשתי לחלון הכמעט סגור. מהחרך בתריס הבחנתי שזה הוא ולא אחר - החייל... ההתרגשות בלבלה אותי לגמרי ולא מצאתי את עצמי... "איך הוא הגיע לכאן? האם כבר הגיע מחר? ובכלל-מה קורה כאן??." תשובות לשאלות אלה והקורות אותנו- בהמשך...
 
יפה../images/Emo45.gif

אבל את משאירה אותנו במתח כל פעם מחדש
 

sovlanit

New member
נכון,רוצים הכל ואתמול...../images/Emo8.gif,בכל

אופן,תודה שאת משתפת אותנו...לדעתי,זה שווה בלוג. אגב,הכתיבה שלך מוצאת חן בעיני... כל טוב
 
פרק ג'

ניגשתי נסערת ונרגשת לשעון הדיגיטלי שעמד על המדף. הוא הצביע בהחלטיות רבה על יום חמישי,שעה 19:30... אם כך-לא הגיע מחר... פתחתי לחייל את הדלת ,פרועה ,יחפה,ללא איפור ואמרתי: "חייל,עכשיו הבנתי שקוראים לך יוסי,שהיום יום חמישי שעדיין לא שמונה בערב...ומי זה בכלל קבענו??? אני לא זוכרת שהסכמתי להפגש איתך... חוץ מזה איך אתה יודע איפה אני גרה??? ואם יש לי בן-זוג???" ואז נאלמתי ."כמה שטויות את משמיעה בשניה.באמת,שברת שיא עולמי. עכשיו את מנפצת לעצמך את החלום במו פיך...טמבלית" הוא נשען על המעקה ואמר: "תשמעי,הלהט שבך מוצא חן בעיני. את נראית לי בחורה חכמה. הרבה חיילות אני מכיר- והן נראות לי ריקניות. אם לא בא לך שנפגש היום- אז-נוכל מחר??? את צודקת -הייתי צריך לשאול אותך קודם... אני לא המפקד שלך, לרגע עבר לי בראש שאת מעוניינת... מה דעתך? היום? מחר? פשוט אבא שלי הסכים שאני אקח את האוטו היום... וחשבתי... אה,ובקשר לכתובת שלך- אחרי שהסתובבת שמתי לב שלא בררתי מה שמך חזרתי אחורה וראיתי שאת עולה במדרגות, ניסיתי לקרוא לך אבל זה נשמע לע מגוחך לקרוא לך -היי את אז ראיתי לאיזה בית נכנסת. התפללתי שתסתובבי ותראי אותי-אבל את היית כנראה לגמרי שקועה במשהו... ואם יש לך חבר תגידי לו ממני שהוא הרוויח..." וצחק צחוק של מבוכה... טוב,מה הייתי צריכה לעשות? "שוב הטמטום שלי חגג- תשמע,בוא נעשה הסכם אני יוצאת איתך היום במקום מחר, נצא רק למקום שמקובל עלי הפגישה תמשך שעה ועכשיו עלי להתקלח ולגהץ בגדים מתחשק לך לחכות לי???" אוי,איזו טעות-מה קורה לי???-חלפה מחשבה עם טון מוכיח בראשי... "ידעתי,"-הוא השיב -"בחיוך הכובש הזה שלו... אני מחכה." "בחוץ"-אמרתי... "בסדר"-הוא השיב... שוב התבלבלו לי העניינים- או שהוא דפוק בריבוע או שהוא ג'נטלמן אמיתי... מייד התקשרתי לאחותי,עדכנתי אותה לגבי מקום המצאי וביקשתי שתגיע למקום... פסיכים-הרי לא חסרים... התקלחתי שוב,התלבשתי,התאפרתי אני פותחת את הדלת והנה הוא שם- מחכה נשען על המעקה... "מה?חיכית לי כאן כל הזמן הזה???"-שאלתי. "כן,אזמה???הוא ענה-"אני לא מחכה לבחורה ככה אף פעם אני לא יודע למה אבל את נראית לי שווה את זה..." המשך בפרק ד'
 

sovlanit

New member
אוהבת האחת ../images/Emo24.gif

טוב,עלי לצאת לצערי הרב,לסידורים. אני מקווה לחזור להמשך הסיפור... ושוב,שווה בלוג. חיים טובים
 
פרק ד'

ירדנו במדרגות. הרכב בחניה היה מסוג "פורד" בצבע לבן. כיאה לג'נטלמן הוא פתח את הדלת עבורי. נכנס למושב של הנהג ושאל:"לאן את רוצה שנגיע???" "לבית קפה בדיזינגוףך 206-עניתי, בידיעה ברורה שאחותי תיכף תגיע לשם ואולי כבר נמצאת שם"... נסענו.הוא הכניס קלטת לטייפ,וויטני יוסטון, בחירה מוצלחת-חשבתי לעצמי... הנסיעה עברה בשקט.מאזינים למוסיקה. חיפשתי מילים ונושא לשיחה אך חששתי שבמבוכתי הרבה אפלוט רק שטויות שקט.קרירות מסויימת היתה באוייר והפיגה את החום המתיש. הגענו למקום. הוא מצא חניה,פתח לי את הדלת והושיט יד לעברי לעזור לי לצאת... "הכל בסדר?"-הוא שאל-"את נראית לי שקועה..." הנהנתי.הכל בסדר. הזמנתי קפוצ'ינו ועוגה. הוא הזמין קולה. את אחותי ראיתי מזוית העין והיא סימנה לי שהיא ב"תצפית"...נרגעתי. וחשבתי לעצמי שאם יש פראנואידים בעולם היו ודאי מגדירים גם אותי ככזאת.. את רצף מחשבותי הוא קטע. "תגידי,את יודעת שאני חייל. ומה את עושה בחייך???" "אני לומדת במכללה.משלימה את הבגרות ומתכוונת ללמוד הוראה..." "יפה,ואני חשבתי שהוראה דורשת פרקטיקה בדיבור..." צחקנו...ושוב שתיקה. ואז,הצצתי בשעוני ופסקתי-"תיכף חוזרים .עברה שעה". הנסיעה חזרה גרמה לי לרצות להכרך בזרועותיו ולנשק לנסיך הזה ארוכות אך לא העזתי. הגענו לביתי.הוא פתח את הדלת עבורי ואמר: "אשמח להפגש עימך שוב-גם מחר"... לא נפגשנו למחרת.בחרתי לא להיות בבית.נסעתי לדודה שלי. הייתי חייבת TIME OUT כדי לעכל את הכל. את הג'נטלמניות שלו,את הרגשות שמציפים אותי ואת הארועים האחרונים... וכדי לא להשאיר אתכם במתח אעבור מייד לסופו של הסיפור כמו באגדות התחתנו הולדנו ילדים מהממים כמו אביהם אנו חיים בקן חם ומלא אהבה EVER AFTER מגלים בעיני האחר כמה העולם מופלא כשיש אהבה שמתחדשת יום יום ושעה שעה... והבלורית??? עכשיו הוא בתספורת צבאית קבועה-מבחירה...
 

mariana

New member
ואייייייי../images/Emo99.gif

איזה סיפור? אני מבינה שזה עלייך ועל בעלך. איזה מרגש חבל לך על הזמן. ובני כמה אתם עכשיו אם אפשר לשאול?
 

sovlanit

New member
נשמה,סיפור מרגש

ונוגע ללב. תודה ששתפת אותנו, חזרתי מהסידורים-וההפתעה היתה נעימה. נשמח לדעת פרטים נוספים לבחירתך... זה מזכיר לי את השיר : THE POWER OF LOVE
 
ובכן,המשך כבר מגיע

אבל לפני כן- אני מוזמנת להשאר גם בסיומו??? ללא סיפורי חמות מזוויעים???
 
למעלה