בוקר אור

גנגי

New member
ואיפה החצי השני?!

צ"ל "נומי נום", באמת. "נום" במשמעות של "תנומה". שם, ולא תואר. (ואל תשאל אותי למה הם אומרים בשיר "נומי-נים": הם גם אומרים שם שאבא הלך לעבודה, הלך, הלך, הלך... ויחזור עם צאת הלבנה. וכולנו יודעים שמי שהלך, הלך, הלך.... לא חוזר עם שום צאת לבנה.)
 
והדרא קושיא לדוכתא.

האין דין "עור" ב"עורי עור" כדין "נים" ב"נומי נים"? כלומר, האם לא נכון יהיה לומר ששניהם אינם תקינים, ומקורם הוא, כנראה, הליסנציה פואטיקה שנטלו לעצמם מחברי השירים שבהם הם מופיעים? (ומדוע גרמה חירות פואטית זו לבחירת צורות אלה דווקא - זהו עניין לספקולציות שלא מתחשק לי להעלותן, מתוך עצלות). כלומר, כדי ש"עורי עור" תהיה תקינה דקדוקית, היא הייתה צריכה להיכתב כמשהו כזה: "עורי התעוררות" או "עורי ערות" או "עורי 'משהו מתוחכם יותר שמשמעו התעוררות'", אך לא "עורי עור", שכן "עור" איננו שם עצם כנדרש, אלא פועל בציווי. ושוב תודה על היענותך (בעבר, בהווה, ובעתיד - כך מקווה אני).
 

גנגי

New member
חרות לפיד המשורר

אכן, יש משהו בדבריך, ואנשים מצרפים להם צירופים שנשמעים נעימים לאוזן ונוחים לגלגול על הלשון. ואם הם משוררים או תמלילנים (או פרסומאים) - יש גם סיכוי סביר שהצורה תתחבב על אנשים, למרות שאינה מצויה במילון. אך אין זה אומר שהצורה הדקדוקית שגויה - מילה שאינה קיימת במילון או שאינה בשימוש (פרט להימצאותה בשיר) אינה חייבת להיות שגויה; היא עדיין יכולה להיות נכונה מבחינה דקדוקית (אפשר להוכיח את זה אם בודקים צורות אחרות מאותה גזרה, מה שכבר עשינו, בעצם, קצת למעלה), רק שבמציאות היא לא תימצא אלא במוחו הקודח של משורר /תמלילן/חובב לשון/חוכך בדעתו כלשהו. סופי סוף.
 
למעלה