בוקרררררר
אני אסיר/ת תודה- לביתי בת העשרה, שמתלוננת על שטיפת הכלים, כי זה אומר שהיא בבית ולא מסתובבת ברחובות. למיסים שאני משלם, כי זה אומר שיש לי עבודה. לבלאגן שצריך לסדר אחרי המסיבה, כי זה אומר שהייתי מוקף בחברים. לבגדים שהם קצת הדוקים מידי, כי זה אומר שיש לי מספיק לאכול. לצל שלי שצופה בי כשאני עובד, כי זה אומר שאני בחוץ, באור השמש. לדשא שצריך לכסח, לחלונות שצריך לנקות ולמרזבים שצריך לתקן, כי זה אומר שיש לי בית. לכל התלונות שאני שומע על הממשלה, כי זה אומר שיש לנו את חופש הביטוי. לחנייה שאני מוצא בקצה המרוחק של מגרש החנייה, כי זה אומר שאני מסוגל ללכת ושבורכתי באמצעי תחבורה. לחשבון הענק שאני צריך לשלם על החימום, כי זה אומר שחם ונעים לי. לגברת מאחוריי ששרה בזיוף נוראי, כי זה אומר שאני יכול לשמוע. לערימת הבגדים שדורשים כביסה וגיהוץ, כי זה אומר שיש לי מה ללבוש. לעייפות ולשרירים הכואבים בסוף היום, כי זה אומר שהייתי מסוגל לעבוד קשה. לצלצול של השעון המעורר בשעות המוקדמות של הבוקר, כי זה אומר שאני חי. ולבסוף, ליותר מידי מיילים שאני מקבל, כי זה אומר שיש לי חברים שחושבים עלי. שלח את זה למישהו שאכפת לך ממנו. זה מה שבדיוק עשיתי. חיה כמו שצריך, צחק לעיתים קרובות, ואהוב מכל ליבך!
