בוכה בלי הכרה

[ilhr]

בוכה בלי הכרה

הי כולם,
קצת רקע: הפסקתי גלולןת ניביתי להרות לא הצלחתי גילו בעיה בבלוטת תריס, עליתי 10 קילו. התחלתי טיפולים פוריות - עליתי 20 קילו נוספים (100). הרופא הכריח אותי לרדת במשקל ירדתי 10 קילו והריתי. בלידה שקלתי 107. שבוע אחרי הייתי 97... מאז חלפו 4 חודשים וכיום אני 103 קילו... עליתי במשקל מאז הלידה ובא לי למות! לא עשיתי סקס עם בעלי חודש וחצי- הוא נגעל. הבטן נשפכת אני רוצה למות!

 

[anati43]

עברת תהליך לא קל,ילדת לפני 4 חדשים בלבד.טבעי שאת בסערת רגשות

מה שנראה לי חמור זה היחס של בעלך. הוא אומר שהוא נגעל או שאת חושבת ככה? את צריכה עכשיו תמיכה ועזרה. תפסיקי להישקל, תזרקי את המשקל מהבית. תגייסי את כל העזרה שאת יכולה, שאימא שלך/אחותך יבואו מדי-פעם לשמור על התינוק ואת תנוחי, תיפגשי עם חברה, תעשי טוב לעצמך.

 

[ilhr]

הוא לא אומר שהוא נגעל אבל כל עם שאני מנסה ליצור אווירה

הוא מתחיל לצחוק ומשנה נושא... אבל טוען שהוא נמשך אליי.
לא נוגע בי, אומר שהוא עייף, מתנהג כאילו "בוגד בי" אבל אני יודעת שאין סיכוי לבגידה זה פשוט המראה שלי...

 

[ga26]

אני לא מכיר את בעלך אבל יכול להגיד לך שיש סיכוי לא רע

שזה לא קשור אלייך בכלל. ילד חדש מביא איתו קשיים עצומים רגשיים לאמא ללא ספק אבל מניסיון שלי גם לאבא לא קל. ויתכן מאוד שזה בכלל קשור לדברים אחרים כמו שעות שינה, דאגות, מצבך הרגשי שמטריד אותו גם, בן/בת חדש במשפחה שמטלטל רגשית גם אותו.
מאוד ממליץ לך משהו שעזר לאשתי אחרי הלידה (וגם הציעה את זה anati43) - לגייס תמיכה משפחתית שמישהי (אחיות, חברות, אמא) תהיה איתך ותעזור לך רגשית.
אל תחשבי על המשקל בשלב זה - זה ממש לא חשוב. בשלב זה חשוב שיהיה לך טוב ושתהיה לך תמיכה מבעלך ומהסביבה.

 

[ilhr]

בעלי כל הזמן טוען שהוא עייף

כל הזדמנות הוא רץ למיטה לישון... אפילו ב8 בערב. ובקושי מתקרב אלי

 

[ga26]

לא יכול לסנגר עליו כי לא מכיר אותו

אבל חשוב שתדברי איתו ותבררי. אגב זה יכול להיות קשור גם למשהו בריאותי אם הוא אכן עייף כל הזמן ולא סתם מתחמק.
בכל מקרה כדאי שתדברי איתו קודם.

 

[מני 134]

קחי את עצמך בידיים למען השם

 

[supersonic777]

מה עם פעילות גופנית...?

 

[Blue Rose]

תפסיקי לנהל רישומים....

גם אני עליתי וירדתי לא מעט בחיי...אבל לא ניהלתי רישום כזה- זה משאיר אותך בד"וח לעצמך כל הזמן...

את 4 חודשים אחרי לידה. הגוף משתנה גם לרזות...הבטן נשפכת...כי היה בתוכה יצור חי וגדל במשך לא מעט זמן- אז מה שנשאר - נשאר.
את מתחרטת על ההריון?- בגלל הבטן? אם לא, אז הגיע זמן להגיד שזו התוצאה של הבחירה שעשית ואת צריכה להתמודד איתה באיזו דרך שמתאימה לך.
לא באת לפה בשביל שישלחו אותך לדיאטות- אז אגיד לך כמה דברים...

ראשית- תוודאי שאין לך דיכאון אחרי לידה. זה מצב לא קל.
דבר שני - דברי עם בעלך. אתם יחידה משפחתית. את לא צריכה לנחש איך הוא מרגיש כלפיך. תבקשי שיגיד איך הוא מרגיש ותחשבו ביחד איך להתמודד.
עייפות ,דרך אגב, עם תינוק/ת- זה דבר ברור ומובן מאליו....לא יודעת מה הייתה התדירות לפני...אבל אחרי תינוק התדירות יורדת בד"כ...בין אם בגלל זמן, הפרעות או עייפות. אל תאשימי את הבטן בהכל...

האם בעלך איתך? האם עוזר? האם שואל איך היה היום? האם משחק עם התינוק/ת? האם רע לו?...מלבד עניין הסקס? האם את נגעלת מעצמך וכל הזמן מעלה את הנושא?

אלו המון שאלות...לא יודעת אם לכולן יש תשובות...אבל תחשבי על זה...

רוזי! 140 ק"ג, אחרי 2 לידות (תיכף הקטנטן בן 3

) ואני עדיין חברה טובה של הבטן שלי...

 

[ilhr]

את צודקת אני לא צריכה

להאשים את הבטן בהכל. לא נראה לי הגיוני שאחרי 4 חודשים עדיין אהיה בדיכאון אחרי לידה. בעלי ממש לא שואל ולא מתעניין בתינוקת. רק רוצה לישון וכועס כשאני מבקשת שיהיה איתה. אומר שאין לו כוח ומתרץ שאני בחופה והוא עובד... הוא לא מסכים שחופשת לידה זה ״עבודה״ לדבריו אני מבלה כי אין לי בוס על הראש ולכן אני צריכה לעשות הכל... לקום בלילה, להחליף, לקלח, ללכת לטיפת חלב, לרופא, לקנות חיתולים, לשטוף בקבוקים - אני ורק אני...

 

[ilhr]

לא רוצה שישתמע שאני לא אוהבת את

בתי ולא מוכנה לעשות את זה אבל הייתי שמחה אם הייתה לי עזרה בבית ושתהיה לי שעה ביום לעצמי. עם המלחמה לא יכולתי לצאת מהבית בכלל (גרה בדרום) ואני קצת משתגעת. כשהוא מגיע אני רוצה ללכת להתקלח - הוא מודד לי זמנים... לצאת להליכה? אין מצב לבד רק עם מנשא או עגלה... וזה קצת מתסכל אותי.

 

[ga26]

זה בהחלט לא נשמע טוב (ואני גבר)

אני מבין את גישתו של בעלך ואכן גם הוא כמי שעובד יכול להיות עייף. עם זאת הוא בהחלט צריך לתת לך הרבה יותר תשומת לב וסיוע.
אני גם מבין מאוד את הצורך שלך בשעה לעצמך (אגב האם לו יש גם שעה לעצמו מידי פעם?)
זו תקופה קשה אחרי לידה (לפחות אצלינו היה קשה) אך מניסיון - היא עוברת והגוזל הקטן שווה הכל.

 

[Blue Rose]

אני צריכה להגיד את זה?

בעלך לא בסדר.
היחס שלו אליך, לתינוקת, למצב...המראה זה הדבר האחרון ברשימה...אבל קל להאשים אותו.
בן זוג צריך לנסות להיות שותף מלא ומבין. את לא צריכה להבין שהוא עייף, אין תחרות מי יותר עייף- זכות שניכם להיות עייפים. שניכם עשיתם את התינוקת הזו לא רק את.
אם את לא מניקה- הייתי בסוף השבוע אומרת לו שאת צריכה לעזור במשהו למישהו ושאת זמינה בטלפון ומשאירה אותו עם התינוקת. אפילו מאתגרת אותו. אבל שתינו יודעות שהוא לא יסכים.
אני מציעה לכם לשבת ולדבר מתוך רצון ללכת לקראת מי שמולכם ולא לצידו, ולא נגדו. לא רק את הפכת לאמא כשילדת...גם הוא הפך לאבא. הגיע זמן שהוא יבין את זה ויקבל עליו את האחריות, העייפות, האשמה, הבלאגן והאושר הגדול שבאים עם זה. את כרגע אם יחידנית בתא משפחתי. הגיע זמן להפוך את זה למשפחה שלמה. אולי כדאי גם ללכת לייעוץ. ואולי אני טועה- אולי מראש זה היה המקום שלו והוא בא מרקע שמכתיב את זה- ואת בחרת אותו ככזה.
בכל מקרה, הוא צריך להבין שחופשת לידה זה הכל מלבד חופש. שיש לך בוס שרוצה שתעשי הכל בשבילו אבל לא יודע מה צריך לעשות. שיש תשישות, שקשה אפילו ללכת לשירותים או להתקלח והוא מעדיף להסתכל לצד השני- וזו לא אופציה שקיימת כשאתה אבא. אם קשה לו להתחבר לתינוקת- שיתחיל לחפש איך...כי זו התינוקת שלו.

אוף...מעצבן אותי שככה גברים מתייחסים לנשותיהם וילדיהם...מזל שאצלי וסביבי אני רואה גברים מדהימים, ועדיין הפמיניסטית הלוחמת שבי רוצה לעטות שיריון ולקפוץ לשיחה עם בעלך....

רוזי! שהרגיעה את הפמיניסטית הלוחמת ומבינה שלפעמים זה דברים שבין בעל לאשה ושיש אנשים מכל הסוגים...