בודדה

[טיפטיפ 19]

בודדה

היי לכולם , מה המצב? רציתי לשתף אתכם במשהו ואם אפשר לקבל תגובות. במשך תקופה ארוכה סבלתי מדיכאון. הייתי ילדה ששמחה מבחוץ אבל עצובה וכאובה מבפנים. כל זה פרץ כדיכאון כיום, בתקופה של הצבא (זה פשוט כי יש לי הרבה זמן לחשוב אין לימודים וכאלה). הדיכאון מלווה בתחושה מגעילה על הבוקר, תסכול ובכי אין סופי. בכל מקרה, החלטתי לקחת את עצמי בידיים וללכת לפסיכולוג - קב"ן, אשר איפיין את הדיכאון כ"חרדה חברתית". אומנם היה לי חבר, אבל הוא עזב אותי כששיתפתי אותו בהרגשותי. אני מרגישה שדי הסתבכתי בוך עצמי. החברות שלי יוצאות ביום שישי עם החברים שלהן (ואני לא מאשימה אותן), ואני שוב תקועה בבית. אני אדם שאוהב לצאת ולבלות אבל פשוט עם החבר היה לי עם מי לצאת וככה אין לי כי אני מרגישה כמו צלע שלישית. מה לעשות???אני כבר מיואשת ....

 

[A k a s h a]

המלצה אישית שלי

עזבי את הקב"ן הוא אפילו לא פסיכולוג והרבה פעמים זה שם רגליים בצבא...

(ממקור ראשון, בחורה שעברה אונס נפלה בגללו מקורס קצינות בטענה שלא תוכל להתמודד עם דברים, נבלות

) לכי לפסיכולוג/ית אזרחי. תשקיעי בזה (מן הסתם עם עזרה של הורים כי אחרת יהיה לך בטח יקר) כמה שצריך. תוכלי לקבל לדעתי גם שחרורים מיוחדים בשביל זה. טיפול יעשה לך טוב וישקם אותך. זה שאת ידעת לפנות לעזרה זה כבר מעולה! זה מראה שאת רוצה לצאת מזה. המון בהצלחה

 

[טיפטיפ 19]

בהמשך להמלצה האישית

תודה על תגובתך המהירה. הצטערתי לשמוע על מה שעברת ועל התיחסות הקב"ן (הוא באמת יצא נבלה). לא ברור לי מדוע הוא טען ככה ועל איזה דברים היית צריכה להתמודד בקורס, לא כל הקב"נים כאלה ויש כאלה שעוזרים (כמו הקב"ן שאליו אני הולכת). רציתי לספר לך שאני נמצאת עכשיו בקבוצה טיפולית ולוקחת תרופות.אני מקווה שזה יעזור לי ויפתור לי את בעייתי. שוב תודה לך על התיחסותך. אשמח עוד לשמוע ממך.

 

[A k a s h a]

תודה ../images/Emo13.gif

וזאת לא הייתי אני שעברה אונס... בחורה שעשתה את הקורס עם הקצינה שלי שהיא היום החברה הכי טובה שלי.

 

[bgbg10]

טיפיטים אם הדכאון שלך קשור

למשהו פיזי יכול להיות והתרופות יעזרו אבל אם זה תוצאה של משהו פסיכולוגי/נפשי/חברתי ממליצה לך בחום לעזוב את התרופות... התשובה נמצאת אצלך בפנים.... אולי לכי לאיזה חוג-תכירי אנשים וזה יעשה לך טוב... אני מאמינה בריפוי אישי מאשר תרופתי יש מכירים שאכן צריך תרופות אבל מאמינה שאת גם יכולה להתמודד עם זה בלי התרופות בהצלחה... חוץ מזה אני זוכרת א6ותך מ"שפת הנפש" הקומונה בואי לבקר...

 

[טיפטיפ 19]

ערב טוב

תודה רבה לתגובתך. אני כרגע לומדת נגינה (זו כבר השנה ה-10 שלי). ככה שאני כבר בחוג. אבל חשבתי להתנדב באיזה שהיא עמותה. כבר חודש ימים אני מחפשת משהו שיעניין אותי (עזרה לילדים ולבני נוער) וגם שיהיה קרוב לבית, אבל אני לא מוצאת. בהתחלה פניתי ל"הפוך על הפוך" אבל מסתבר שאני לא מתאימה להם בגלל קבוצת הגיל שלי. ניסיתי גם לבדוק בבי"ח וולפסון - מחלקת ילדים, אבל לאחראית שם לא ממש אכפת וכבר נמאס לי לרדוף אחריה. אגב, אין לי מושג מה זה "שפת הגוף" , ואף פעם לא הייתי בקומונה. בכל מקרה מודה לך על התיחסותך למכתבי.

 

[bgbg10]

כנראה שזהיתי אותך מפורום אחר...

כי אני זוכרת אותך... אבל אל תדאגי בסופו של דבר את תתגלגלי למקום הנכון תמשיכי לחפש מקום להתנדב עם ילדים, בע"ח נוער או קשישים זה יתרום לך הרבה... ןאני מקווה שתקשיבי לעצתי ודברי עם חברותיך על איך שאת מרגישה ותצאו ביחד... אפילו רק עם חברה אחת- אל תשכחי עדיף חברה אחת טובה מאשר 20 ידידות... ואת מוזמנת לבקר בקומונת "שפת הנפש" קומונה קלילה שמוכנה לתת לך המון תמיכה ואהבה

בהצלחה....

 

[bgbg10]

להקשה....

איזה דבר נורא.... שירקב בכלא החרא שעשה לך את זה... ממי עדיף לך בלי קורס קצינים....זה שהוא הפיל אותך מהקורס אולי קרה לטובה... (לא האונס חס וחלילה) מה שאני מנסה להגיד לך אולי אלוקים עכשיו רוצה לעזור לך ללכת בדרך הנכונה ושתיהיה מאושרת.... מאחלת לך רק האושר שבעולם תמשיכי לתת תמיכה ועזרה... בגבג

 

[Hard Nut]

שלום טיפטיפ היקרה ../images/Emo13.gif

הנסיון הרפואי מראה שלפעמים (הרבה לפעמים...) בעיות של חרדה אינן נעלמות מעצמן כשמנסים "לטאטא אותן אל מתחת לשטיח". הנסיון גם מראה למרבה הפלא, כי טיפולים פסיכולוגיים לא זאת בלבד שאינן עוזרים לפעמים, אלא לעיתים הם אף מחמירים את תחושת החרדה, וזאת עקב העיסוק וההתמקדות המתמשכים בבעיה. החדשות הטובות הן, שישנן תוצאות רפואיות יוצאות מן הכלל דווקא בטיפול תרופתי. בשנות ה- 90, כשיצאה התרופה הראשונה בסידרת תרופות ה- SSRI- הלא היא ה- "פרוזאק", החלו מיליוני אמריקאים ליטול את התרופה הזו. מאז יצרו חברות תרופות מתחרות- תרופות נוספות מאותה משפחה, כאשר ההבדלים ביניהן אינם גדולים (למעט אולי במחיר

) היום אנשים לוקחים פרוזאק ממש כמו אקאמול. אני מציין ומדגיש זאת, משום שישנם אנשים רבים אשר להם התנגדות עקרונית לנטילת תרופות. לדעתי כדאי לך להתייעץ עם רופא(ת) המשפחה, אשר גם לה/לו הסמכות לרשום מרשמים לתרופות נוגדות חרדה. אפילו אין צורך ללכת לפסיכיאטר. רופא/ המשפחה- יכולים לפתור את הבעיה.

אגוז.

 

[Dana351]

מסכימה איתך אבל לא בכל../images/Emo13.gif

אני סובלת מהתקפי חרדה קשים במשך שנה. עד לפני מספר חודשים העדפתי להתמודד לבד מאחר ואני טיפוס סגור,אבל זה התנקם בי כי נאכלתי מבפנים והמצב נהיה הרבה יותר גרוע. לאחרונה ,ממש לאחרונה החלטתי שאני ניפתחת,כמה שאני יכולה,ומשתפת,מספרת ומוציאה את כל האיכסה החוצה. קבעתי תור לפסילוג שאמר לי שהוא רוצה לשלב את הטיפול עם פסיכיאטרית שתעניק לי טיפול תרופתי. אני מאוד בעד מאחר והכדורים ירגיעו אותי,יוציאו אותי מהלופ ההרסני בו אני נימצאת ובנוסף אני אהיה יותר פתוחה בשיחות עם הפסיכולוג וכך נוכל להתקדם באופן משמעותי בפיתרון הבעייה. לגבי רופאי משפחה אין להם שמץ של מושג בכדורים פסיכיאטרים והם נותנים את התרופות שהולכות כיום בלי לאבחן את הבעייה לעומק כמו שרק פסיכיאטר מסוגל לעשות. שיחה אחת עם פסיכיאטר בה אתה מתאר בפרוטרוט מה עובר עלייך,תעניק לך את הכדורים הכי מתאימים לבעייה שלך וזאת לאור נסיונו הרב של אותו פסיכיאטר הרי זו התמחותו. בכל מקרה זה מה שאני מתכוונת לעשות כדי לצאת מהגיהנום הפרטי שלי.

 

[טיפטיפ 19]

../images/Emo13.gifלדנה - אני מבינה אותך

היי דנה, מודה לך על התיחסותך. אני ממש מבינה אותך. גם אני טיפוס די סגור ומופנם. קשה לי לדבר עם אנשים ולהגיד להם מה אני חושבת עליהם או על נושא אחר. ומה שקורה בסופו של דבר הוא שאני אוכלת את עצמי מבפנים ושומרת לי את כל האיכסה ולא מוציאה החוצה. הרבה פעמים קורה שאני מגיעה הבייתה עם מגרנה (אחרי שמישהו עצבן אותי או אמר משהו לא במקום) ומקיאה. אם אני עדיין בצבא אז אני עושה כמה סיבובים בחוץ ובוכה. והכי מצחיק שאחרי זה אני חוזרת למשרד ומראה שלא קרה כלום. זה מעצבן אותי ומתסכל להמשיך ככה. פעם מישהי אמרה לי שאם אני לא יעמיד אנשים על מקומם או אגיד מה שאני חושבת או מרגישה, לא אגיע לשום מקום. חשבתי שבצבא אני אשתנה, אבל מסתבר שבכל שלב שעברתי בחיים כולל הצבא, לא השתניתי ונשארתי אותה אחת שכנראה לא תגיע לשום מקום. נפגשתי עם פסיכאתרית שהגדירה את בעייתי כ-"חרדה חברתית". אני לוקחת עכשיו תרופה בשם סרוקסט ומקווה שזה ישפיע. אשמח לשמוע איך את מתמודדת עם בעייתך. בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה

 

[A k a s h a]

מסכימה עם דנה ../images/Emo45.gif

ומעבר לכך, יכולה לספר מעצמי שלי היו מגרנות שפשוט לא עברו איזה חודשיים. קמתי בבוקר עם כאב ראש והלכתי לישון איתו. הגעתי לרופא משפחה ששלח אותי לנוירולוג. הוא באופן מפתיע רשם לי כדורים נגד דיכאון. ולא, זה לא עזר לי להבין שאני בדכאון. פשוט המשכתי הלאה. הקטע הכי "מצחיק" הוא שאף אחד לא הבין שאני על הקרשים. המשכתי אילו כלום. תפקדתי כאילו כלום. אפילו האקס שלי שגר איתי ועבד איתי לא הבין שאני בדכאון. הוא היה מבואס שכל הזמן כואב לי הראש ואין לי מצב רוח אבל הוא לא הבין כמה זה היה חמור. היחידה שהבינה מה עובר עלי, ואני מדברת כמעט שנה אחרי היתה המדריכת רכיבה שלי ש"העיזה" לשנות לי את הסוס שאני רגילה לרכב עליו ופשוט לא ידעתי איך רוכבים יותר. שינוי אחד קטן ופשוט הכל קרס. היא כבר הבינה לבד שהחיים הפרטיים שלי בקנטים ובגלל זה אני לא מסוגלת לקבל את השינוי הכי קטן ברכיבה.

 

[Dana351]

A k a s h a

למזלי יש לי חבר אוהב ותומך שעוזר לי להתמודד במצבים הכי קשים. הוא משוחח עימי בהגיון בריא ועוזר לי לראות את הדרך הנכונה. זה מאוד קשה שאין עם מי לדבר ושתף ואני שמחה בשבילך שמצאת את אותה מדריכת רכיבה. דר"א אני מאוד אוהבת לרכב ,איפה את רוכבת?

 

[A k a s h a]

באינטרה נעורים

זה מול M הדרך. בעקרון זאת חוות סוסים טיפולית + רכיבה רגילה.

 

[Dana351]

טיפטיפ היקרה

עברתי המון בחיים למרות שאני רק בת 34 ,המון נפילות ותמיד איכשהו מצאתי את הכוח לקום. המשבר הנוכחי הוא המשבר הקשה ביותר שעברתי בכל חיי. אני נמצאת במעיין לופ הרסני שמאוד קשה לצאת ממנו,יום אחד אני שוקעת עמוק בגיהנום הפרטי שלי ולמחרת אני מאוששת יותר ומחליטה כי אני לוקחת את עצמי בידיים ומתחילה לטפל בעצמי. עם כל הקושי אני לא אוותר ,כבר קבעתי תור לפסיכולוג והייתי בפגישה ראשונה,וכן נירשמתי לחוג יוגה ,ואני רוצה לומר לך שלאחר 2 שעורים יצאתי משם רגועה וללא מחשבות טורדניות(אני בן אדם מאוד לחוץ). אלו שני צעדים קטנים אבל מאוד משמעותיים בעייני. בעניין הסרוקסט ,עצתי לך לא לגעת בכדור הזה ,הוא ממכר ,הוא לא יעיל לטיפול בחרדה ואם תפסיקי אותי תחווי תופעות לוואי נוראיות (מנסיון). אולי תנסי לבקשמהפסיכיאטרית תרופה אחרת ,יש היום בשוק המון תרופות חדשניות והרבה יותר מועילות. בהצלחה

 

[טיפטיפ 19]

../images/Emo140.gifלאגוז קשה

היי, אני מודה לך על התיחסותך, נראה כי אתה מבין בנושא. צדקת שאמרת כי ל"טאטא דברים מתחת לשטיח" לא עוזר או פוט את הבעיות והדוגמה הכי טובה היא שהסתרתי את רהרגשותי ותחושותי מאנשים ע"י חיוך וצחוק מזוייף הרבה פעמים, וכשזה פרץ הם לא הבינו מה קרה לי פתאום ואיך השתניתי ב-180 מעלות (כמו החבר הקודם שלי שעזב אותי בגלל זה). רציתי לספר לך כי גם לי הציעו תרופה בשם SEROXAT . אני התחלתי לקחת אותה, אבל גם לנסות להשתפר בקטע של הבכי והדיכאון היום יומי, שמשום מה השתפר יותר אחרי העזיבה של החבר. הייתי מעונינית בהתיחסותך לגבי התרופה, אם אתה מכיר אותה (תוצאות ותופעות לוואי וכו') שוב תודה....

 

[A k a s h a]

כמה משעשע שגם אצלי אחרי הפרידה

של החבר הדברים הפכו ליותר ברורים ונהירים - כמובן, שזה אחרי טיפול פסיכולוגי (הפעם בלי תרופות). התחלתי עם רצון למות כשהוא נפרד ממני לרצון עז לחיות ושמחה גדולה שהוא עשה לי טובה וזרק אותי בימים הכי קשים בחיים שלי (וכן, היינו מאורסים...

)

 

[Hard Nut]

היי טיפטיפ היקרה ../images/Emo13.gif

אני שמח שדברי עוררו בך תחושה טובה ! התרופה Seroxat (יש לה גם שמות אחרים, כגון- paroxetine, paxxet, paxil) היא תרופה מאותה המשפחה של הפרוזאק, וזה בדיוק סוג התרופות שהמלצתי לך עליהן. לוקח לתרופה לפחות חודש ימים עד שהשפעתה מורגשת ומרגישים הקלה בחרדה. בהצלחה !

אגוז.

 

[paulika]

עצתך לא אחראית

לרופא משפחה אין את הידע המתאים לתת טיפול בתרופות פסיכיאטריות (למרות שמותר לו).אני לא חברה בפורום הזה, רק עיינתי, אבל מרגישה חובה לכתוב, כדי לתת מידע נכון

 

[bgbg10]

פרוזאק ? בשום אופן

מחקרים בשנים האחרונות הראו שלאחר שפורוזאק נותן לך את ההרגשה הטובה.. הוא מפיל אותך עמוק יותר משהי שנטלה את הכדור אחרי זמן מסויים(לא זוכרת כמה) התחילו להיות לה מחשבות אובדניות....היא נגשה עם זה לאינטרנט ולמרבה הפלא הגיבו לה מלא אנשים המשתמשים בפרוזאק שדיווחו על אותה תופעה... בקשר לפסיכולוגים- אני לא בטוחה לגבי מה שאתה אומר כל פסיכולוג ושיטת הטיפול שלו... העיניין הוא להתחיל לדבר על בעיות ולהתמודד איתם ומשם לעשות צעדים של ממשיכים בחיים ומתגברים על הבעיה... אני מאד ממליצה על טיפול פסיכולוגי....אבל זה לא אומר שכל צפסיכולוג יתאים לך...גם הם בני אדם וכל אחד ושיטת הטיפול שלו... אני גם מאמינה שתרופות צריכות להיות מוצא אחרון למשל אנשים החולים במניה דפרסיה- זאת אמנם מחלה נפשית אבל היא באה כתוצאה מחוסר איזון כימי- וזוהי מחלה המועברת בגנים... ע"מ לאזן את המח נוטלים תרופות המאזנו.... למרות שגם למחלה זו יש דרכי טיפול (או תוספת לטיפול התרופתי) אלטרנטיביות.. למשל יש משהי עם המחלה שמשתמשת בהומור ומופעי סטנד אפ ע"מ להתגבר או לפחות לחיות בשלום עם המחלה....