בודדה
יש לי בעיה חברתית בעבודה. וזה ממש מציק לי. אני עובדת בצוות שכולל אותי ועוד מזכירה מבוגרת (בת 50). העובדים הצעירים שבמחלקה נמצאים רחוק מהמקום שאני יושבת ואין לי קשר אליהם. פעם הייתי קופצת לבקר אותם ולנסות לפתח שיחה וכו' אבל הם תמיד עסוקים בעבודה - טלפונים... הזמן היחידי להפגש איתם זה בהפסקת אוכל אבל העניין הוא שהם ל-א קוראים לי. הפסקת האוכל תלויה בהם, כי הם הבעייתים יש תורנות של הפסקות אוכל ואני מחכה שהם יקראו לי לאכול - אם לא קוראים לי אני לא אוכלת! התחלתי ממש להעלב. הייתה תקופה שנעזרתי באחת העובדות המבוגרות בצוות שלהם והיא הסבירה להם את המצב והם באו והביעו את התנצלותם - שלא ידעו וכו'....אבל, הרגשתי כמו ילדה קטנה שמחפשת תצומי. לפני חודשיים הם עוד הזמינו אותי לאכול, אבל זהו כבר לא. לעיתים רחוקות הם מזמינים אותי אבל אני תלויה במזכירה שאני עובדת איתה - כשהיא באוכל אני חייבת להשאר בעמדה. ותמיד יוצא שהצעירים קוראים לי כשהשותפה שלי אוכלת..... אני מרגישה בודדה ומרוחקת חברתית ואין לי כ"כ עם מי לדבר...
יש לי בעיה חברתית בעבודה. וזה ממש מציק לי. אני עובדת בצוות שכולל אותי ועוד מזכירה מבוגרת (בת 50). העובדים הצעירים שבמחלקה נמצאים רחוק מהמקום שאני יושבת ואין לי קשר אליהם. פעם הייתי קופצת לבקר אותם ולנסות לפתח שיחה וכו' אבל הם תמיד עסוקים בעבודה - טלפונים... הזמן היחידי להפגש איתם זה בהפסקת אוכל אבל העניין הוא שהם ל-א קוראים לי. הפסקת האוכל תלויה בהם, כי הם הבעייתים יש תורנות של הפסקות אוכל ואני מחכה שהם יקראו לי לאכול - אם לא קוראים לי אני לא אוכלת! התחלתי ממש להעלב. הייתה תקופה שנעזרתי באחת העובדות המבוגרות בצוות שלהם והיא הסבירה להם את המצב והם באו והביעו את התנצלותם - שלא ידעו וכו'....אבל, הרגשתי כמו ילדה קטנה שמחפשת תצומי. לפני חודשיים הם עוד הזמינו אותי לאכול, אבל זהו כבר לא. לעיתים רחוקות הם מזמינים אותי אבל אני תלויה במזכירה שאני עובדת איתה - כשהיא באוכל אני חייבת להשאר בעמדה. ותמיד יוצא שהצעירים קוראים לי כשהשותפה שלי אוכלת..... אני מרגישה בודדה ומרוחקת חברתית ואין לי כ"כ עם מי לדבר...