אביב וסתיו
New member
בובי והבובה
בובי שעריים שובץ כמכ"ש בבט"ר אל עמא השוכן בין הרי חברון להר גדרון, הוא לא ידע את נפשו עוד מהיום הראשון בו שובץ למלאכה זו וגילה כי בעצם המילה מכ"ש אינה משגיח כשרות אלא: מי כמונו שוטפים. עוד ביומו הראשון עלי המטבח ברח שותפו כלאפו הערס מן המטבח והותיר אותו לבד עם כל הכלים וכל הסירים ותלונות החיילים הבאים לאכול את ארוחת ערבם הדלה: "יא ג'חש, מה עשית לנו?" קבל חייל מן הצנחנים "זה מה שיש יא חייל" ענה מוטי בקולו הניחר. רס"ר המטבח בא למחרת בבוקר והרים צעקות על בובי: "יא עצלן! יא חמו עבודה עם בגדים! הכיצד מעז אתה להפקיר פצועים בשטח וללכת לישון!" "איזה פצועים? כולה כלים מלוכלכים" וכך נמשכה העיסקה בין בובי לצה"ל: שבוע קרע את התחת,שבוע ישב בנחת ויכל לעודד את מכבי שעריים במאבקיה ההירואים השואפים לעלות לארצית, וללא הצלחה יתרה. מוטי קיבל פתק קטנטן עטור בפרח ובו מספר מילים, הוא קיפל את הפתק ועלה במעלה הגבעה אל משרדה של עירית. "קיבלת אישור עבודה" בישרה לו משקית הת"ש עירית השדופה והציגה לפניו את הדוקומנט המהוה: "תודה יא מתוקה בובה! אשתי השנייה!" "אתה נשוי בובי?" "כן, אני נשוי למכבי שעריים!" עירית צחקה ואמרה: "יש לך קול של עוגי פלצת" "אבל בהבדל אחד, עוגי רוצה עוגיה אבל מוטי רוצה בחורה!" "עוד מעט תתחיל אתי" נרתעה המשקי"ת. מוטי שמח והחל לשלוח קורות חיים לכל מיני בסטות בשוק רחובות וליקבי ראשון לציון ונס ציונה.. אביה של המשקי"ת עירית, מנשה פפדופולוס, עבד באולפני דיבוב והיה ממפיקי "רחוב שומשום" שבו שיחקו בובות למכביר: היו שם אריק ובנץ, בלעם ובעור, שכם ואדם הקדמון, קיפי ומדוזה וקישקשתא ובסטינקר וגולת הכותרת עוגי פלצת. באחד מן הימים חלה המדובב של עוגי במחלה שסחטה את מיתרי הקול שלו מעל פני האדמה והוא לא יכל לבוא ולשחק את מפלצת העוגיות חובבת המתוקים., בצר לו הוריד המפיק את הבובה החביבה מן הסט, אך הקהל לחץ ודרש לקבל את הבובה בעוד ועוד תכניות. עירית ראתה את אביה בכאבו והציעה לו משהו. בובי נקרא לבוא אל משרדי ההפקה של רחוב שומשום ושם "סודר" בתור המדובב של עוגי, בתחילה רטן וקילל ולא רצה, אך לאחר שהביט בחוזה השמן ולאחר שסודר לו סעיף המבטיח כי כל עודפי העוגיות כולל עוגיות הצ'יפס ועוגיות הקוקוס והרקיקים ילכו אליו וכן סעיף ששיחרר אותו למשחקי שעריים הסכים בובי וחתם על החוזה. תכנית אחת החלה: בובי כרע ברך מאחורי קיר נמוך ושם על ידו את הכפפה עם בובתו של עוגי, הוא ראה את אריק הבובה עם הקושקוש על הראש מתקרב אליו ואמר בטקסט חפשי : "אריק, אני חולה עוגיות, כפרה שלך תעשה לי מערוף ותן לי עוגיה!" "קאט!" אמר הבמאי "כאן לא משתמשים במילים כמו "מערוף" ו"כפרה" בובי צחק והמדובב של אריק אמר: "יש לנו כאן בובי בובה על הכיף כיפאק!" וכך ממשפט למשפט ומעוגיה לעוגיה חלפו עברו המילים הלועזיות מפיו של בובי. באחד מן הימים עמד להיערך שידור חי של רחוב סומסום לכבוד יובל שנים לכהונתו של קיסר יפן הירוהיטו, התכנית הייתה אמורה להיות מצולמת בפני קהל חי ובנוכחות שגריר יפן מוריהיטו נקצ'ימה ובובי ידע לדאבונו כי במקרה או שלא, נפל שידור חי זה ביום משחק מכריע של מכבי שעריים וידיו צר לו מלהושיע ולעודד. בובי זעם וניסה להפר את רוע הגזירה אך לשוא, הוא תיכנן את נקמתו במנשה פפדופולוס ובבמאי הנוקשה וחיכה לשעת כושר. במקור עוגי הבובה היה צריך לעמוד מאחורי חומה נמוכה עם כרובי ובלעם ולשיר שירים על ארצות שונות. המדובב של כרובי היה זמר מבוגר ותמים, חביב וקל להשפעה. טייפ עמד בסמוך, וקלטתו מכוונת לשירים הללו. במקרה או שלא, יד נעלמת שלתה את הקלטת והכניסה אחרת במקומה... הקטע הלך וקרב... בובי כרע ברך ואמר למדובב של כרובי: "מה שאני עושה תעשה אתי, יש שינוי בתכנית" "אתה בטוח בובי?" "כן, הבמאי מסר לי" נשבע בובי. והחגיגה החלה ובמקום שיבקעו שירי עם בקע מהטייפ קולו של בובי במנגינה חנונה של: "אה אהו אהו... נה נה נה שעריים!!!!" ואז הניף עוגי פלצת את דגלה של נבחרת שעריים וכרובי רקד מסביבו לעיני הבמאי ההמום וחסר יכולת הפעולה. ולאחר מכן השמיע הטייפ שירים תימניים של אהרון עמרם ושלשת הבובות רקדו צעד תימני בלי יכולת לראות אם הצעד נכון או לא (רק החלק העליון של הבובות היה חשוף) "איילת חן יבוא דודי ישכרני ובלילה ובלילה..." ולמרבה ההפתעה קם הקהל החי שצפה בצילומי התכנית, עלה אל הבמה ורקד בצעד תימני עם הבובות וגם סחף עמו את הבמאי ההמום שמלמל: "אני לא מאמין! בובה תימנית!" השגריר היפני הצטרף למעגל הרוקדים וחייך וצחקק, הוא לחש לעוזרו: "חגיגה ישראלית משגעת!!!" באותו היום נסקו אחוזי הצפייה ברחוב שומשום והוא זכה ל30 אחוזי רייטינג עד כי עקף את תכניתו של מומו טלפז.
בובי שעריים שובץ כמכ"ש בבט"ר אל עמא השוכן בין הרי חברון להר גדרון, הוא לא ידע את נפשו עוד מהיום הראשון בו שובץ למלאכה זו וגילה כי בעצם המילה מכ"ש אינה משגיח כשרות אלא: מי כמונו שוטפים. עוד ביומו הראשון עלי המטבח ברח שותפו כלאפו הערס מן המטבח והותיר אותו לבד עם כל הכלים וכל הסירים ותלונות החיילים הבאים לאכול את ארוחת ערבם הדלה: "יא ג'חש, מה עשית לנו?" קבל חייל מן הצנחנים "זה מה שיש יא חייל" ענה מוטי בקולו הניחר. רס"ר המטבח בא למחרת בבוקר והרים צעקות על בובי: "יא עצלן! יא חמו עבודה עם בגדים! הכיצד מעז אתה להפקיר פצועים בשטח וללכת לישון!" "איזה פצועים? כולה כלים מלוכלכים" וכך נמשכה העיסקה בין בובי לצה"ל: שבוע קרע את התחת,שבוע ישב בנחת ויכל לעודד את מכבי שעריים במאבקיה ההירואים השואפים לעלות לארצית, וללא הצלחה יתרה. מוטי קיבל פתק קטנטן עטור בפרח ובו מספר מילים, הוא קיפל את הפתק ועלה במעלה הגבעה אל משרדה של עירית. "קיבלת אישור עבודה" בישרה לו משקית הת"ש עירית השדופה והציגה לפניו את הדוקומנט המהוה: "תודה יא מתוקה בובה! אשתי השנייה!" "אתה נשוי בובי?" "כן, אני נשוי למכבי שעריים!" עירית צחקה ואמרה: "יש לך קול של עוגי פלצת" "אבל בהבדל אחד, עוגי רוצה עוגיה אבל מוטי רוצה בחורה!" "עוד מעט תתחיל אתי" נרתעה המשקי"ת. מוטי שמח והחל לשלוח קורות חיים לכל מיני בסטות בשוק רחובות וליקבי ראשון לציון ונס ציונה.. אביה של המשקי"ת עירית, מנשה פפדופולוס, עבד באולפני דיבוב והיה ממפיקי "רחוב שומשום" שבו שיחקו בובות למכביר: היו שם אריק ובנץ, בלעם ובעור, שכם ואדם הקדמון, קיפי ומדוזה וקישקשתא ובסטינקר וגולת הכותרת עוגי פלצת. באחד מן הימים חלה המדובב של עוגי במחלה שסחטה את מיתרי הקול שלו מעל פני האדמה והוא לא יכל לבוא ולשחק את מפלצת העוגיות חובבת המתוקים., בצר לו הוריד המפיק את הבובה החביבה מן הסט, אך הקהל לחץ ודרש לקבל את הבובה בעוד ועוד תכניות. עירית ראתה את אביה בכאבו והציעה לו משהו. בובי נקרא לבוא אל משרדי ההפקה של רחוב שומשום ושם "סודר" בתור המדובב של עוגי, בתחילה רטן וקילל ולא רצה, אך לאחר שהביט בחוזה השמן ולאחר שסודר לו סעיף המבטיח כי כל עודפי העוגיות כולל עוגיות הצ'יפס ועוגיות הקוקוס והרקיקים ילכו אליו וכן סעיף ששיחרר אותו למשחקי שעריים הסכים בובי וחתם על החוזה. תכנית אחת החלה: בובי כרע ברך מאחורי קיר נמוך ושם על ידו את הכפפה עם בובתו של עוגי, הוא ראה את אריק הבובה עם הקושקוש על הראש מתקרב אליו ואמר בטקסט חפשי : "אריק, אני חולה עוגיות, כפרה שלך תעשה לי מערוף ותן לי עוגיה!" "קאט!" אמר הבמאי "כאן לא משתמשים במילים כמו "מערוף" ו"כפרה" בובי צחק והמדובב של אריק אמר: "יש לנו כאן בובי בובה על הכיף כיפאק!" וכך ממשפט למשפט ומעוגיה לעוגיה חלפו עברו המילים הלועזיות מפיו של בובי. באחד מן הימים עמד להיערך שידור חי של רחוב סומסום לכבוד יובל שנים לכהונתו של קיסר יפן הירוהיטו, התכנית הייתה אמורה להיות מצולמת בפני קהל חי ובנוכחות שגריר יפן מוריהיטו נקצ'ימה ובובי ידע לדאבונו כי במקרה או שלא, נפל שידור חי זה ביום משחק מכריע של מכבי שעריים וידיו צר לו מלהושיע ולעודד. בובי זעם וניסה להפר את רוע הגזירה אך לשוא, הוא תיכנן את נקמתו במנשה פפדופולוס ובבמאי הנוקשה וחיכה לשעת כושר. במקור עוגי הבובה היה צריך לעמוד מאחורי חומה נמוכה עם כרובי ובלעם ולשיר שירים על ארצות שונות. המדובב של כרובי היה זמר מבוגר ותמים, חביב וקל להשפעה. טייפ עמד בסמוך, וקלטתו מכוונת לשירים הללו. במקרה או שלא, יד נעלמת שלתה את הקלטת והכניסה אחרת במקומה... הקטע הלך וקרב... בובי כרע ברך ואמר למדובב של כרובי: "מה שאני עושה תעשה אתי, יש שינוי בתכנית" "אתה בטוח בובי?" "כן, הבמאי מסר לי" נשבע בובי. והחגיגה החלה ובמקום שיבקעו שירי עם בקע מהטייפ קולו של בובי במנגינה חנונה של: "אה אהו אהו... נה נה נה שעריים!!!!" ואז הניף עוגי פלצת את דגלה של נבחרת שעריים וכרובי רקד מסביבו לעיני הבמאי ההמום וחסר יכולת הפעולה. ולאחר מכן השמיע הטייפ שירים תימניים של אהרון עמרם ושלשת הבובות רקדו צעד תימני בלי יכולת לראות אם הצעד נכון או לא (רק החלק העליון של הבובות היה חשוף) "איילת חן יבוא דודי ישכרני ובלילה ובלילה..." ולמרבה ההפתעה קם הקהל החי שצפה בצילומי התכנית, עלה אל הבמה ורקד בצעד תימני עם הבובות וגם סחף עמו את הבמאי ההמום שמלמל: "אני לא מאמין! בובה תימנית!" השגריר היפני הצטרף למעגל הרוקדים וחייך וצחקק, הוא לחש לעוזרו: "חגיגה ישראלית משגעת!!!" באותו היום נסקו אחוזי הצפייה ברחוב שומשום והוא זכה ל30 אחוזי רייטינג עד כי עקף את תכניתו של מומו טלפז.
