בואו נעשה גם אנחנו- שלוש סדרות משמעותיות.

[Chrismakkah convert]

בואו נעשה גם אנחנו- שלוש סדרות משמעותיות.

הפיד בפייסבוק שלי מלא בתגובות של אנשים לפרויקט הזה בקפה+טלויזיה ובא לי גם, אבל לא רוצה לכתוב שם, כשאף אחד שם לא באמת מכיר אותי.. מתחשק לי כאן, אתכם!

אז ככה- 3 הסדרות המשמעותיות ביותר עבורי:

1. בנות גילמור-
התסריט, השנינות, הרפרנסים התרבותיים שעד היום אני לא מבינה את כולם, הרצון לברוח ולעבור לגור בסטארס הולו, את כולם גיליתי לראשונה תוך כדי צפייה בסדרה הזאת. הסדרה עיצבה במידה רבה את הטעם שלי בקולנוע, את הפתיחות שלי בגיל צעיר יחסית לקלסיקות קולנועיות בשחור-לבן. חברה שלי ואני הייתי עושות ערבי סרטים ומוציאות מהאוזן השלישית אך ורק סרטים שאוזכרו בגילמור (ערב הסרטים הראשון כלל את "קזבלנקה" ו"יפה בורוד").
הסדרה גם עיצבה וחיזקה את הקשר שלי עם אחותי. היינו עושות מרתונים מטורפים יחד, עד היום השיחות שלנו מלאות בציטוטים מהסדרה ולא פעם מי ששמע שיחה שלנו מבחוץ העיר שזה נשמע כמו שיחה של רורי ולורליי

.

2. באפי-
אין לי יותר מדי מה לפרט על הסדרה הגאונית הזאת, רק אגיד שזאת הסדרה היחידה שאני מכירה שעשתה את השילוב המושלם בין כל הז'אנרים הקיימים. בבאפי גיליתי שאפשר בפרק אחד לצחוק המון, להתחבא מתחת לשמיכה בפחד ולהרהר ימים אחרי הפרק על איזו סוגיה בהגדרת 'נשיות' ו'גבריות'. זאת סדרה שעשתה חלק מהמהלכים הכי אמיצים שנעשו אי פעם בטלוויזיה, בטח ובטח בסטנדרטים של שנות ה-90.
מעולם לא הזדהיתי כ"כ עם דמות כמו שאני מזדהה עם באפי. הדמות שלה מעצימה אותי ורלוונטית מאוד בחיי היומיום שלי.
וכמובן, פמיניזם וכו'...

3. זהות בדויה-
הסדרה שהכירה לי את מושג ה'קליפהאנגר'. לא אשכח את הימים בהם הייתי הולכת לישון אחרי פרק בערוץ 2 (זה היה מאוחר, כל הבית כבר היה עמוק בשינה) ומחכה כבר לבוקר כדי שאוכל לשתף את בני המשפחה במה שראיתי. פעם אחת אפילו הערתי את אחותי באמצע השינה סתם כדי לצעוק לה "OMG את לא מבינה מה קרה"

. זאת הייתה אובססיה של גיל ההתבגרות, פוסטרים על הקירות והכל....
ואיך אפשר לשכוח שבזכות הסדרה הזאת התגלה בפני עולם ההורדות הקסום (קאזה אז בזמנו)?. לא הייתי מוכנה לחכות שטלעד יביאו את העונה השלישית, וחיפשתי פתרונות. ולאחר כמה הורדות מוטעות של קבצים בשוודית, למדתי את העניין ויכולתי להוריד הכל. זאת הייתה תגלית מרעישה!!.

 

[LemonLimeLilach]

אני מתלבטת בבחירה

אבל נלך על אלה בינתיים ומקסימום אני אשנה בהמשך.

1. אוביווסלי, זהות בדויה. מעבר לזה שממנה גיליתי את ההורדות בעונה 3, גיליתי גם את הספוילרים! הייתי כל כך חסרת סבלנות אז. באמצע עונה 1 בטלעד כבר קראתי ספוילרים עד סוף העונה הראשונה לפחות (אתן יודעות, שאמא של סידני חיה וכל זה) ונראההההה לי שגם לשנייה אבל לא סגורה על זה. חוץ מזה, גיליתי את הסדרות ה"איכותיות", עד אז הדבר הכי איכותי שראיתי נראה לי שהיה האוסי

וכמובן, הסדרה הזאת ממש חידדה לי המוח, ותוך כדי הפכה סרטי מתח לצפויים נורא. ואז המשכתי הלאה עם ג'ייג'יי עד המוות וחזרה. אה וג'ניפר גארנר!!

כמובן.

2. בחירה מפתיעה אבל שימו לב- קטנטנות. במבט לאחור מסתבר שהסדרה הזאת לימדה אותי שפה ותרבות שלמה כבר מגיל 9. לא קלטתי שאני יודעת ספרדית עד שנים אחרי זה (כשבמקרה הייתה תקלה בויוה והם שידרו פרק של טלנובלה בלי תרגום והבנתי הכל), אבל עכשיו ברור לי שמשם הכל התחיל. ומעבר לזה, כל הדבר הזה של ארגנטינה ודרום אמריקה ועשיתי בזה תואר אחרי זה, וזה עניין ממש משמעותי בחיים שלי ובתקווה שזה יימשך לקריירה. honorable mentions בקטגוריה: המורדים, פדרה קורחה ומונטקריסטו. בטח לא שמעתן על השתיים האחרונות, אבל הן מהדור החדש של הטלנובלות והן נגעו בסיפורים ממש חשובים שלמדתי מהן המון- קורחה הייתה היסטורית על שנות ה-50 ותקופת חואן/אווה פרון, ומונטקריסטו התמקדה בהשפעות של תקופת הדיקטטורה של שנות ה-70 בארגנטינה, נושא סופר חשוב, מעניין ויקר לליבי (ומערב את שני הנושאים הכי מעניינים שיש[

]: פוליטיקה וארגנטינה).

3. דוסון קריק. ושימו לב לסיבות. הסדרה הראשונה שלימדה אותי שלא תמיד הזוג הראשי שהוא soulmates ניצחי הוא גם הזוג הנכון. הסדרה הראשונה שהייתה אמיצה מספיק בשביל לשנות את הזוג הראשי, כי הוא היה לא טוב. הסדרה הראשונה שהביאה אותי לחשוב מחוץ למסגרת של מה שמאכילים אותנו תמיד ומחוץ לדבר הזה של הסיפורי אגדות על איזה סיפור אהבה נכון וגם לשים לב לחלק מהדברים הקריפיים שדמויות גבריות עושות בסדרות ושאנחנו אמורות לראות את זה כרומנטי. הסדרה אולי לא הייתה פורצת גבולות או משהו חשוב (חוץ מהנשיקה ההומוסקסואלית הראשונה בטלוויזיה) אבל זה היה משהו חשוב לי שהייתי צריכה ללמוד ומאז ג'ואי ופייסי אני רואה טלוויזיה בצורה שונה.

subject to change

 

[o0Invisible0o]

זה קשה לי ממש.

יום שני אחרי המבחן אני אשב לכתוב משהו..

 

[Rachel47]

אכן קשה מאוד

1. אז כמובן שנתחיל מזהות בדויה שאכן עשתה את כל מה שאמרתן ויותר, כל סרטי המתח הפכו צפויים, כל הקליפהאנגרים הפכו יד שנייה. היא לימדה אותי לראות דברים בצורה מסויימת שאני מאוד אוהבת ושומרת עליה גם היום וכמובן שהיא לימדה אותי על הורדות. אבל מעבר לכל הדברים הברורים מאליהם האלה, הלוו..היא הכירה לי אתכן! אנחנו וורלדס אפרט ואנחנו עדיין סוג של חבורה די מגובשת, אנחנו יודעת אחת על השניה דברים הרבה מעבר לאיזה דמות בסדרה הכי אהבנו. הפורום הזה בראיה לאחור עובר את כל הדברים בחיים פחות או יותר באותו זמן, היינו בני 16, הלכנו לצבא, עשינו (עושים) תואר ראשון..ובכל אחת מהתקופות האלה הפורום הזה היה כאן, יש כאן בחורות שמכירות אותי יותר טוב מרוב חבריי הקרובים יותר, ואיכשהו אני מרגישה שזה משהו שכן ישאר. כן, זה לא שגרתי, אנחנו לא נפגשות מספיק כמו שהיינו רוצות ואנחנו מאוד מאוד מפוזרות בארץ, וחדר המוזיקה הקלאסית הוא כבר לא אופציה בשבילנו. אבל אני מאוד מאוד גאה במה שבנינו כאן. ואני אוהבת אתכן! וזאת אולי הסיבה העיקרית שהסדרה הזו ממש משמעותית בחיים שלי.

2. צ'אק- לכאורה היא סתמית בעיניי רבים ואין באמת הסבר טוב לעניין הזה. אבל בשבילי היא אחת הסדרות היחידות שכשבכיתי בסוף שלה זה היה מכאב של עקירה של אנשים מהחיים שלי. זה ישמע ממש הזוי ומוזר וילדותי אבל כן, הם נכנסו לי ללב בדרך שהרבה מאוד סדרות לא. אני יודעת שאני באנדם שלוקח סדרות מאוד ללב ומאוד אכפת לו אז כשאני אומרת שבהשוואה לכולן זאת הייתה הרבה הרבה מעבר זה אומר משהו. צ'אק שרה וקייסי עדיין מאוד מאוד חסרים לי שזה מאוד מוזר בשבילי אבל זה המצב.
חוצמזה שהיא סדרה מעולה בעיניי

3. אוטובוס הקסמים (אני רצינית לגמרי פה)- אני רואה המון סדרות ואני יכולה להגיד שחלקן טובות יותר, חלקן פחות, אבל רובן משפיעות עליי באותה מידה בערך (אפילו אם ההשפעה רבה- בכי וצרחות, זה עדיין באותה מידה). הסדרה הזאת היא זו שהראתה לי, בשלב מאוד מאוד מוקדם יחסית, שאני חננה- לא במובן הגיקי (אני כן אבל כל כנס גיקים יוכיח שאני למעשה פקאצה חסרת ידע) אלא במובן החנוני של המילה- של לדעת דברים ולחפש הסברים ולהבין איך דברים עובדים ואז עוד להיות הילדה המעצבנת שמסבירה את הדברים האלה. אני אתן דוגמא שהיא דווקא מסרט אבל תבינו את המצב- כשיצא הסרט האלמנט החמישי (ושודר בטלעד!!) ממש ממש אהבתי אותו (עדיין בטופ 10 שלי) אבל תהיתי למה הם מתכוונים כשהם אומרים אלמנט, בעיקר אחרי הקטע עם 4 האבנים, הבנתי שהם כמובן מתכוונים לזה אבל עניין אותי לדעת איך מגדירים את המילה הזו (שוב, ילדה די קטנה, הייתי בת 9 כשהוא יצא) אז הלכתי לאנציקלופדיה שהייתה לי בבית והתחלתי לקרוא על זה. אז מין הסתם לא ידעתי על אלמנטים ויסודות כימיים וזה פשוט סקרן אותי לקרוא את הערך על זה.
וכמו המקרה הזה הרבה פעמים דברים שנראו בסדרה הזו גרמו לי באמת באמת לחשוב עליהם ולהחליט שזה נושא כל כך מגניב ומאתגר.
בקיצור, תמיד הייתי ותמיד אהיה ביולוגית. אולי לא המוצלחת ביותר, אבל בטוח בטוח המתלהבת מכולם. ההרגשה הזאת של ידע, של הבנה, זה אחד הדברים היחידים שאני באמת נהנית מהם בתואר הזה (לא בכל הקורסים מצליחים לאתגר אותי בצורה כזו אבל ביוכימיה למשל היא דוגמא נפלאה לקורס שמדהים אותי כל שיעור מחדש ולא אכפת לי שהמבחן לא בודק הבנה וידע ומקבלים בסוף 70 כי מסתבר שהציונים הפסיקו להיות חשובים לי מתישהו כשהבנתי שהם על הפנים בכל מקרה אפילו אם אני מבינה את החומר ובוכה מהתרגשות על כל אנזים שמוסיפים לי)

 

[RenanaD]

מסכימה בהחלט!
יואו, חדר המוזיקה הקלאסית. איזה עתיק זה, אלוהים

וחייבת להוסיף "

" על האחרון

 

[RenanaD]

קשה לי לענות על זה...

כי אני סנילית ברמות אחרות

שזה כבר ממש לא מצחיק. דקה אחרי שאני רואה סדרה אני שוכחת מה קרה בה, אז גם לזכור אילו סדרות ראיתי במהלך כל השנים וגם לדרג אותן? זה לא משהו שהמח שלי מסוגל לעמוד בו

מה שכן, אני רוצה להצטרף לזוב"י! ומכל הסיבות שכולן כתבו!

 

[dans girl]

זה על סף הבלתי אפשרי

אקדים ואומר שיש סיכוי שד"ר הו הייתה נכנסת לרשימה אם היית שואלת בעוד שנה, אבל עכשיו בגלל שאני כל כך שקועה בה אני לא יודעת אם אני רוצה לכתוב אותה פה כי אני מוטמעת בה כל כך עכשיו בקטע תקופתי או שהיא באמת כזאת מבריקה. סיכוי סביר שהיא באמת כזאת מבריקה אבל אני לא יודעת עדיין בוודאות כי אין לי עדיין תקופה שבה הסדרה שקעה בתודעה שלי אז אני לא אכתוב את זה פה, אז תקראו לזה 3.5 סדרות משמעותיות כי לגבי דוקטור הוא אני צריכה קצת יותר פרספקטיבה

.

1. השבט - בדיעבד סביר להניח שיהיה לי קשה למצוא בסדרה עצמה דברים שהם אשכרה טובים. המשחק די גרוע. כל הקטע שלה מקורי אבל לפעמים די הזוי והיא די נהרסה לחלוטין לקראת הסוף. אבל עדיין, אני חבה לה המון. מעבר לעובדה שבזכותה נכנסתי לעולם הפורומים והכרתי אתכן (בעקיפין), ומעבר לזה שהיא היוותה לי מפלט וסיפקה לי את החברים שכל כך היו חסרים לי בתקופה שבה הייתי מכורה אליה (אמיתיים ובדיוניים), הסדרה הזאת הייתה הפאנדום הראשון שלי, עוד לפני שידעתי מה זה אובססיה, מה זה פאנדום ומה זה שיפ (בראמבר

). היא אבן פינה כל כך מקובעת באופי שלי שעל אף העובדה שיש סביר להניח לפחות 10 סדרות יותר טובות להכניס פה, היא עדיין לא תוחלף בשום סדרה אחרת. ואני חושבת שבמקום מסוים היא הייתה המקום הראשון שבו הבנתי שאני, כבנאדם, מאוד מוזרה ושונה מהנורמלי. ברור שכל אחד הוא special snow flake (רפרנס ליזי בנט

) אבל יש את טווח הנורמה של אנשים ואף פעם לא הרגשתי שאני ממש נמצאת בו. עד התיכון בכל סביבה ממוסדת שנתקלתי בה הייתי די עוף מוזר - לא מהממש ממש יצורים אבל גם לא ממש נורמלית. והשבט הייתה הסדרה הראשונה שגרמה לי להבין את זה וגם להבין שזה בסדר, ושיש עוד אנשים כמוני. אז זה

.

2. באפי - גם את באפי גיליתי עוד בילדות ואהבתי עד שהיא עברה לערוץ 3 אבל אפילו ששמרתי לה חסד נעורים לא דמיינתי איזה אוצר טלוויזיוני היא באמת. הבניה המופתית של הסדרה, ההעזה של ג'וס והחלוציות שלו ושל הסדרה הם משהו שלחלוטין הייתי מפספסת בילדותי (וסביר שפספסתי במידה מסוימת גם עכשיו כי זה כל כך מבריק), ולימדו אותי מחדש, או אולי לראשונה, איך עושים סדרה כמו שצריך. עוד אחד מעשרות הדברים שאני יכולה להשוות לאוצרות (עם שורוק בוו השניה - בקטע של כמו אוצרות של מוזיאון) - אוצרות היא בד"כ דבר די שקוף למתבונן, אבל אפשר להרגיש שיש משמעות לדבר רק אם היא ממש ממש טובה או ממש ממש רעה. אם תערוכה אצורה טוב זה מעיף אותה למעלה ועושה אותה מדהימה בצורה שהיא הרבה יותר גדולה מסכום חלקיה, ואם היא אצורה ממש גרוע זה פוגם בעבודות עצמן, מבחינה קונספטואלית. באפי היא מהסדרות שהן כל כך גאוניות ופורצות דרך שרואים - רואים שמישהו ישב וחשב על איך לבנות את הפרק, חשב על איך אפשר לחדש ולעשות את זה טוב. איך אפשר להרים סדרה ולהוסיף לה עומק בלי לדחוף לצופים לגרון את מה שהיא רוצה להגיד. באפי היא אחת הסדרות הראשונות שבהן ממש הרגשתי את זה חזק.

3. זהות בדויה - הרוב, או הכל כבר נאמר... לכאורה הייתי חושבת שזה לא ז'אנר שאני אתחבר אליו אם הייתי שומעת מראש על מה מדובר. אבל הסדרה הזאת עשויה כל כך טוב, שהיא פשוט שואבת אותך פנימה מבלי שתהיה לך יכולת להתנגד. נפלאה.

 

[Rachel47]

אצלי זו דווקא זהות בדויה

שהכירה לי את עולם הפורומים
בהתחלה הייד פארק בכלל
ואז דרך האתר של טלעד! הגעתי לפה
אני מניחה שאני חייבת הרבה לטלעד

ואני חייבת להגיד לכן שאם היה לי עוד מקום באפי הייתה נכנסת לשם

 

[Chrismakkah convert]

באפי

 

[Chrismakkah convert]

יא, שכחתי לגמרי מהשבט!

אצלי היא לא תיכנס למקום גבוה ברשימה, אבל היא בעצם הייתה האובססיה הראשונה שלי, ולא זהות בדויה. לא זכרתי את זה!.

 

[o0Invisible0o]

אמ..

אי.אר -
זה מוזר כי אפילו לא סיימתי אותה, הפסקתי בעונה 9! אבל אאל"ט יחד עם 'חברים' היא הייתה המעבר שלי לעולם של הבוגרים. נשארתי על ערוץ הילדים..עד..גיל מאוחר יחסית והשידורים החוזרים של אי.אר (יחד עם חברים) העבירו אותי שלב, התחלתי לראות ערוץ 3!

זאת הייתה הסדרה הראשונה שהתאבססתי עליה באינטרנט ברמה של לראות את כל הראיונות עם השחקנים, לדעת כל מה שאפשר לדעת..וכן, זאת הפעם הראשונה שהצטרפתי לפורום! אומנם הפורומים של ערוצי זהב בזמנו..ולא תפוז. אני אפילו זוכרת שהם בדיוק עברו את השלב העיצובי הזה שהכל היה דמוי שדה תעופה בצבעים כתום ואפור. למה אני זוכרת את זה? לא ברור.
וזאת גם הייתה הפעם הראשונה שפגשתי מישהי מהאינטרנט, בחורה בשם עדי..שמאז ממש לא שמרנו על קשר. היינו מתכתבות באייסיקיו הרבה.

מבחינה חברתית נוספת - גרמתי לחברה הכי טובה שלי לראות את הסדרה גם, כדי שנוכל להתאבסס ביחד ומצאנו חברה נוספת שגם ראתה. היו לנו שיפים שונים ונוח וויילי היה אחד הקראשים הראשונים-משמעותים שלי. הדפסתי תמונות שלו והדבקתי ביומן.

ושוב, יחד עם חברים, שתי סדרות שמיצבו אותי בימי החטיבה העליזים (חה. לא. איזו תקופה נוראית. >< ) בתור מבינה בטלוויזיה, כי הייתי חופרת עליהם באינטרנט ויודעת הכל, מקליטה את כל הפרקים וצופה בהם שוב..וכו'.

מבחינת תוכן - היא הייתה כ"כ שונה ממה שראיתי קודם - היא לא הייתה רק אנשים לבנים או רק שחורים (קוסבי.

) אלא שילוב.
מערכות יחסים השתנו בצורה ריאליסטית - נישואים לא היו לנצח, פרידות לא היו לנצח, זה היה משהו פשוט אחר.
מערכת החוק והרפואה לא הייתה הצודקת והמתפקדת ביותר, הרבה דברים הוסתרו מהחוק לטובת ההומאניות וזה גם היה חדש בשבילי.
חוצמזה שזה גרם לי לרצות ללמוד רפואה וגרם לי להתנדב במד"א..ו..בקיצור, הסדרה הזאת הייתה משמעותית בצורה יוצאת דופן בחיי.

אלי מקביל -
אני לא יודעת, לא ראיתי אותה מאז שהיא שודרה, אל תשפטו אותי.
הסדרה הבוגרת הראשונה שראיתי יחד עם אחיות שלי. כשאני התחלתי לראות אי.אר וחברים אלה היו שידורים חוזרים שבשבילי הם היו הפעם הראשונה, אחיות שלי כבר ראו ולכן לא עניין אותן. אלי מקביל הייתה סדרת בנות (אני לא באמת יודעת, ככה היא הרגישה בזמנו) והיינו יכולות לחפור עליה שעות יחדיו.
ההומור היה שונה, אני לא יודעת..אולי ראיתי בעיקר סיטקומים עד אז? היא הייתה דרמה קומית מרעננת, עם שלט לשירותים, שלט לעקבים ו..דמויות אקצנטריות. אלי מקביל הרגישה כמו האישה שאני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה. כן, כנראה שהיום אני אגיד 'אומג לא לא לא לא!' אבל בזמנו היא הייתה עצמאית, מצליחה (הם היו זוכים כל פעם בבית המשפט! אני זוכרת את זה!) ואישה. חוצמזה, למדתי ממנה הרבה על התרבות ועל השפה האנגלית, הייתי מחפשת כל מה שלא הכרתי, כי זו אני..וכך למדתי למשל מה זה פאם פאטל.

בסדרה הזו דווקא לא השתייכתי לאף קהילה, אבל היה לי את אחיות שלי ובשלב כלשהו בניתי אתר. גם במקרה שלה אני לא בטוחה שצלחתי את הסוף, אולי ראיתי רק פרק אחרון? נהיה ממש מייגע באיזשהו שלב.

בנות גילמור-
ההודעה הזאת יוצאת יותר מדי ארוכה אבל מעבר לכמה שהסדרה עצמה הייתה נפלאה, היא הייתה הסדרה הכי קהילתית מבחינתי - הבנות שהכרתי בפורום היו החברות שלי בזמנו. אני זוכרת שהחברה הכי טובה שהייתה לי שם (ולא, זאת לא הייתה הדס!

) אמרה לי שהיא הולכת להתרחק מהאינטרנט קצת כי ההורים שלה דואגים מהשעות שהיא מבלה מול המחשב..ו..זה היה סוף החברות שלנו.

הכרתי גם חברים סביב הסדרה מחו"ל - זאת הייתה פעם ראשונה שהצטרפתי לפורומים אמריקאיים, פעם ראשונה שקראתי וכתבתי פנפיקים..ניהלתי אתר ישראלי די מצליח של הסדרה, למדתי פוטושופ בנסיונותיי להכין את הרקע הכי יפה מתמונות של לוק ולורליי

ועוד ועוד...

את זוב"י הורדתי מהרשימה רק כי כולכן כבר כתבתן עליה.

אני חושבת שאתן יודעות את חשיבותה בשבילי..

 

[Chrismakkah convert]

איילת, זה ממש מעניין! בעצם אפשר להבין

שהסדרות הכי משמעותיות שלך הן סדרות שראית בטלוויזיה, אבל גרמו לך להכיר יותר ולהשתמש יותר באינטרנט

זה אומר המון על הדור שלנו. כשהיינו צעירות רק התחילו להבין את הקשר הזה בין הטלוויזיה והאינטרנט (פורומים, הורדות) והאינטרט בעיקר קידם את הטלוויזיה.
היום הוא ממש מחליף אותה והופך אותה ללא רלוונטית..

ואלי מקביל נחשבת עד היום פורצת דרך, לא?.

 

[o0Invisible0o]

תכלס.

כשהיינו צעירות אנחנו הבנו את הקשר הזה..אני מרגישה שרוב האנשים עדיין אחרינו, זה עדיין לא מיינסטרים אבל ללא ספק בדרך לשם.

אממ כן, האינטרנט הייתה הדרך שלי לגלות כל מה שאני על הטלוויזיה ואיילת של לפני..אממ..שנתיים כבר? משהו כזה..בכלל לא ידעה שיש באינטרנט משהו מעבר לאפשרות להוריד עוד טלוויזיה. הרבה השתנה.

אני מאמינה שאלי מקביל נחשבת עד היום פורצת דרך אבל זה כמו שהסרט הנורא ואיום של מורנאו שראיתי לפני יומיים נחשב פורץ דרך - זה היה בלתי נסבל! והבנתי שאלי מקביל בצפייה חוזרת זה בלתי נסבל, אבל לא ניסיתי.

לפחות באלי מקביל היו יצוגים חיוביים של נשים ואני זוכרת כמה אהבתי את זה שבכל היריבות של ג'ורג'יה ואלי על בילי לא הייתה יריבות אמיתית, היית בצד של שתיהן ולא הייתה אישה רעה (כמובן שהייתה אישה טיפשה, לא צריך להסחף...אבל היי..זה שיפור!)

וכן, אני חושבת שחלק מרכזי בחוויות הצפייה שלי קשורות לקהילה סביב הסדרה ולחברים שלי סביבה.
סדרות שראיתי ללא קהילה יותר נשכחו או תפסו מקום פחות משמעותי.

 

[Rachel47]

מסכימה לגמרי לגבי הקהילה שסביב הצפייה
אחת הסיבות שאני מצליחה ממש לשמור על צפייה קבועה של סדרות זו הקהילה שהקמנו פה
יש עוד אנשים שרואים איתי סדרות
אבל אני קודם ארוץ לכתוב פה
אח"כ אלך אליהם

ויש את אלה שמיכרתי לדקסטר והם מתקשרים בהיסטריה ב1 וחצי בלילה

 

[RenanaD]

השרשור הנוסטלגי הזה עושה לי חשק לנצל"ש ולחלוק

שבדיוק עכשיו לפני 13 שנים נכנסתי לראשונה לאתר תפוז

ו... במקרה היום גם חגגתי יומולדת עברי 25