Chrismakkah convert
New member
בואו נעשה גם אנחנו- שלוש סדרות משמעותיות.
הפיד בפייסבוק שלי מלא בתגובות של אנשים לפרויקט הזה בקפה+טלויזיה ובא לי גם, אבל לא רוצה לכתוב שם, כשאף אחד שם לא באמת מכיר אותי.. מתחשק לי כאן, אתכם!
אז ככה- 3 הסדרות המשמעותיות ביותר עבורי:
1. בנות גילמור-
התסריט, השנינות, הרפרנסים התרבותיים שעד היום אני לא מבינה את כולם, הרצון לברוח ולעבור לגור בסטארס הולו, את כולם גיליתי לראשונה תוך כדי צפייה בסדרה הזאת. הסדרה עיצבה במידה רבה את הטעם שלי בקולנוע, את הפתיחות שלי בגיל צעיר יחסית לקלסיקות קולנועיות בשחור-לבן. חברה שלי ואני הייתי עושות ערבי סרטים ומוציאות מהאוזן השלישית אך ורק סרטים שאוזכרו בגילמור (ערב הסרטים הראשון כלל את "קזבלנקה" ו"יפה בורוד").
הסדרה גם עיצבה וחיזקה את הקשר שלי עם אחותי. היינו עושות מרתונים מטורפים יחד, עד היום השיחות שלנו מלאות בציטוטים מהסדרה ולא פעם מי ששמע שיחה שלנו מבחוץ העיר שזה נשמע כמו שיחה של רורי ולורליי
.
2. באפי-
אין לי יותר מדי מה לפרט על הסדרה הגאונית הזאת, רק אגיד שזאת הסדרה היחידה שאני מכירה שעשתה את השילוב המושלם בין כל הז'אנרים הקיימים. בבאפי גיליתי שאפשר בפרק אחד לצחוק המון, להתחבא מתחת לשמיכה בפחד ולהרהר ימים אחרי הפרק על איזו סוגיה בהגדרת 'נשיות' ו'גבריות'. זאת סדרה שעשתה חלק מהמהלכים הכי אמיצים שנעשו אי פעם בטלוויזיה, בטח ובטח בסטנדרטים של שנות ה-90.
מעולם לא הזדהיתי כ"כ עם דמות כמו שאני מזדהה עם באפי. הדמות שלה מעצימה אותי ורלוונטית מאוד בחיי היומיום שלי.
וכמובן, פמיניזם וכו'...
3. זהות בדויה-
הסדרה שהכירה לי את מושג ה'קליפהאנגר'. לא אשכח את הימים בהם הייתי הולכת לישון אחרי פרק בערוץ 2 (זה היה מאוחר, כל הבית כבר היה עמוק בשינה) ומחכה כבר לבוקר כדי שאוכל לשתף את בני המשפחה במה שראיתי. פעם אחת אפילו הערתי את אחותי באמצע השינה סתם כדי לצעוק לה "OMG את לא מבינה מה קרה"
. זאת הייתה אובססיה של גיל ההתבגרות, פוסטרים על הקירות והכל....
ואיך אפשר לשכוח שבזכות הסדרה הזאת התגלה בפני עולם ההורדות הקסום (קאזה אז בזמנו)?. לא הייתי מוכנה לחכות שטלעד יביאו את העונה השלישית, וחיפשתי פתרונות. ולאחר כמה הורדות מוטעות של קבצים בשוודית, למדתי את העניין ויכולתי להוריד הכל. זאת הייתה תגלית מרעישה!!.
הפיד בפייסבוק שלי מלא בתגובות של אנשים לפרויקט הזה בקפה+טלויזיה ובא לי גם, אבל לא רוצה לכתוב שם, כשאף אחד שם לא באמת מכיר אותי.. מתחשק לי כאן, אתכם!
אז ככה- 3 הסדרות המשמעותיות ביותר עבורי:
1. בנות גילמור-
התסריט, השנינות, הרפרנסים התרבותיים שעד היום אני לא מבינה את כולם, הרצון לברוח ולעבור לגור בסטארס הולו, את כולם גיליתי לראשונה תוך כדי צפייה בסדרה הזאת. הסדרה עיצבה במידה רבה את הטעם שלי בקולנוע, את הפתיחות שלי בגיל צעיר יחסית לקלסיקות קולנועיות בשחור-לבן. חברה שלי ואני הייתי עושות ערבי סרטים ומוציאות מהאוזן השלישית אך ורק סרטים שאוזכרו בגילמור (ערב הסרטים הראשון כלל את "קזבלנקה" ו"יפה בורוד").
הסדרה גם עיצבה וחיזקה את הקשר שלי עם אחותי. היינו עושות מרתונים מטורפים יחד, עד היום השיחות שלנו מלאות בציטוטים מהסדרה ולא פעם מי ששמע שיחה שלנו מבחוץ העיר שזה נשמע כמו שיחה של רורי ולורליי
2. באפי-
אין לי יותר מדי מה לפרט על הסדרה הגאונית הזאת, רק אגיד שזאת הסדרה היחידה שאני מכירה שעשתה את השילוב המושלם בין כל הז'אנרים הקיימים. בבאפי גיליתי שאפשר בפרק אחד לצחוק המון, להתחבא מתחת לשמיכה בפחד ולהרהר ימים אחרי הפרק על איזו סוגיה בהגדרת 'נשיות' ו'גבריות'. זאת סדרה שעשתה חלק מהמהלכים הכי אמיצים שנעשו אי פעם בטלוויזיה, בטח ובטח בסטנדרטים של שנות ה-90.
מעולם לא הזדהיתי כ"כ עם דמות כמו שאני מזדהה עם באפי. הדמות שלה מעצימה אותי ורלוונטית מאוד בחיי היומיום שלי.
וכמובן, פמיניזם וכו'...
3. זהות בדויה-
הסדרה שהכירה לי את מושג ה'קליפהאנגר'. לא אשכח את הימים בהם הייתי הולכת לישון אחרי פרק בערוץ 2 (זה היה מאוחר, כל הבית כבר היה עמוק בשינה) ומחכה כבר לבוקר כדי שאוכל לשתף את בני המשפחה במה שראיתי. פעם אחת אפילו הערתי את אחותי באמצע השינה סתם כדי לצעוק לה "OMG את לא מבינה מה קרה"
ואיך אפשר לשכוח שבזכות הסדרה הזאת התגלה בפני עולם ההורדות הקסום (קאזה אז בזמנו)?. לא הייתי מוכנה לחכות שטלעד יביאו את העונה השלישית, וחיפשתי פתרונות. ולאחר כמה הורדות מוטעות של קבצים בשוודית, למדתי את העניין ויכולתי להוריד הכל. זאת הייתה תגלית מרעישה!!.