בואו נדבר רגע על עירום גברי במלתחות...
ישבתי הבוקר על ספסל במלתחות חדר הכושר, נעלתי נעליים, וכשהרמתי את הראש התגלה מול עיני, במרחק של 20 ס"מ, חריץ תחת לא קטן ומצדיו שני פלחי טוסיק שישבו בחייהם על כסא או שניים.
...
לא עשיתי מילואים, אי אפשר לקרוא לצבא שעשיתי צבא, ולכן גם אין לי ידע נרחב בנבכי הילכות עירום גברי, פריבילגי, הטרוסקסואלי ישראלי. ושלא יהיה ספק - מדובר בחדר כושר של הייטקיסטים נשואים. כך שלפחות ברמת הפרפורמנס, הם רחוקים מלתפוס את חגיגת האיברים שמתנפנפים שם כציון של חד מיניות גברית.
אותו אדם שהיה מחובר לחריץ התחת שנעמד מולי, עמד שם דקות ארוכות (כך זה לפחות הרגיש, למרות שלא עברו יותר מ-15 שניות) ודיבר עם חבר שלו. גם הוא היה עירום. אגב. ישבתי שם המום, מתחנן לעצמי בראש שהמרחב האישי שלי יטוהר, ובעיקר משותק מהסיטואציה בלי יכולת להוציא מהפה את המילים: אכפת לך להזיז את התחת שלך מהפנים שלי?
במרחק שהוא עמד, אפילו לא יכולתי לקום בלי חשש שתנועה אחת מצידו ואמצא את פניי בלב עכוזו. אני מבין שהבחירה בשימוש במלתחות כרוכה במחיר מסוים. שבולבול או שניים עלולים להופיע בשדה הראייה שלי לרגע. נתמודד.
אבל האם אין גבול?
האם לא ראוי לצפות למודעות מינימלית לסביבה שלך ולמרחב האישי של מי שחולק איתך כמה מקלחות ולוקרים?
אולי יש משמעויות עמוקות יותר לצורך הזה בנפנוף בגוף החשוף סביב חבורת גברים בעלי מאפיינים זהים לשלך, כמו חבורת מנהיגים בימי רומי העתיקה, יושבים יחד במרחצאות וחוגגים את שליטתם באימפריה. אני לא באמת יודע. אני רק יודע שהיום שלי נהרס.
מה דעתכם?
נ.ב.: הכתוב הוא מתוך פוסט שהגיע לפיד שלי בפייסבוק והייתי חייב לשתף.
ישבתי הבוקר על ספסל במלתחות חדר הכושר, נעלתי נעליים, וכשהרמתי את הראש התגלה מול עיני, במרחק של 20 ס"מ, חריץ תחת לא קטן ומצדיו שני פלחי טוסיק שישבו בחייהם על כסא או שניים.
...
לא עשיתי מילואים, אי אפשר לקרוא לצבא שעשיתי צבא, ולכן גם אין לי ידע נרחב בנבכי הילכות עירום גברי, פריבילגי, הטרוסקסואלי ישראלי. ושלא יהיה ספק - מדובר בחדר כושר של הייטקיסטים נשואים. כך שלפחות ברמת הפרפורמנס, הם רחוקים מלתפוס את חגיגת האיברים שמתנפנפים שם כציון של חד מיניות גברית.
אותו אדם שהיה מחובר לחריץ התחת שנעמד מולי, עמד שם דקות ארוכות (כך זה לפחות הרגיש, למרות שלא עברו יותר מ-15 שניות) ודיבר עם חבר שלו. גם הוא היה עירום. אגב. ישבתי שם המום, מתחנן לעצמי בראש שהמרחב האישי שלי יטוהר, ובעיקר משותק מהסיטואציה בלי יכולת להוציא מהפה את המילים: אכפת לך להזיז את התחת שלך מהפנים שלי?
במרחק שהוא עמד, אפילו לא יכולתי לקום בלי חשש שתנועה אחת מצידו ואמצא את פניי בלב עכוזו. אני מבין שהבחירה בשימוש במלתחות כרוכה במחיר מסוים. שבולבול או שניים עלולים להופיע בשדה הראייה שלי לרגע. נתמודד.
אבל האם אין גבול?
האם לא ראוי לצפות למודעות מינימלית לסביבה שלך ולמרחב האישי של מי שחולק איתך כמה מקלחות ולוקרים?
אולי יש משמעויות עמוקות יותר לצורך הזה בנפנוף בגוף החשוף סביב חבורת גברים בעלי מאפיינים זהים לשלך, כמו חבורת מנהיגים בימי רומי העתיקה, יושבים יחד במרחצאות וחוגגים את שליטתם באימפריה. אני לא באמת יודע. אני רק יודע שהיום שלי נהרס.
מה דעתכם?
נ.ב.: הכתוב הוא מתוך פוסט שהגיע לפיד שלי בפייסבוק והייתי חייב לשתף.