אתמול צפיתי בפרק האחרון, פרק הסיום.
נרשמה אכזבה גדולה.
בסוף הכל מסתדר כמו במיטב תוכניות ה"קיטש" המקובלות. משהו קרה ליוצר מעונה שנייה לשעונה השלישית.
ודווקא היה לו שחקן מעולה כמו ג'ניפר קולדריג',
וולטון גוגינס* הנהדר, אבל איכשהו הדמות לא הצליחה לרכז את השאר סביבה מספיק.
עם זאת, הסדרה יצרה כמו סצינות ויראליות בלתי רגילות, החל בשיחה הידועה של ריק [גוגינס] עם פרנק [רוקוול] , הישבן של פטריק שוורצנגר, סצינת הסקס של שני האחים עם הדוגמנית... ועוד
אבל-
1. הגבר המאיים על בלינדה, האלמן של טניה [עונה 2] , גרג האנט,
מתברר כ"מציצן" ותו לא
2. לוכלין המתוק והטהור,
לא מת בסוף
3. שלוש החברות ממשיכות בחברותן,
לאחר לילה נורא שעבר על לורי, ממנו נחלצה בעור שיניה
4.
בלינדה לא נרצחה, על אף הרמז העבה בפתיחה
5. גייטוק הופך לשומר ראש אישי של סאטאלאה ל
אחר שהמיר בודהיזם באלימות
6. גייטוק
גם זוכה בנערה היפה לאחר הקידום
7. וטימוטי, איש העסקים שאיבד הונו,
בוחר בחיי עוני על פני הרג כל משפחתו
8. אהה, לסקסטון אין סקס, פייפר
שהונתה את המשפחה בוחרת בחיי השפע ו-ויקטוריה
נגמלת מהכדורים
**
שכחתי משהו, בטח -
הטריק הכי שחוק, ריק רוצח את אביו, שהוא מאמין שהוא האיש שרצח את אביו עפ"י דברי אמו. אין, פשוט אין אדיפוס מאז סופוקלס ועד פרויד ואחריו לאקאן [סתם] יותר חשוף ממה שקורה בפרק האחרון. וכמובן, המחיר היקר: הרג האהובה, ומוות שלו.
"
מוטיב הים הסוער"
בכל שלוש העונות לים יש תפקיד משמעותי מאוד כמשקף רגשות, כמקור הצרות אך גם כמקום מנוחה אחרון. בסדרה הזו, ובמיוחד בפרק האחרון, בו סצינות שונות מתחילות לאחר צילום הים או גליו בסערה, ברוגע הסמליות נשחקת, ומזכירה כמעט את נוהג צילום הים בסרטי הוליווד הישנים כסמל לסקס פרוע בין האוהבים.
הפרק האחרון ממש נמתח כמו גומי. שעה ועשרים דקות אורכו, ונראה שהאיטיות שאפיינה את שאר הפרקים, המחקר ב"אופי" האדם, סטיותיו, מוסר, בחירות של חיים-מוות מועצמת בפרק הזה.
ואי אפשר לקחת את צילומי הנו, המרשימים, צילומי הקופים, הכבוד הגדול לתאילנד, לקוסומי ולשפה ולתרבות שלה.
- - -
*
וולטון גוגינס
