"בהתעטף עליו נפשו"

[מיכלה לעתיד]

"בהתעטף עליו נפשו"

בשיר (האהוב עלי מאוד) "כד הקמח" של נעמי שמר נכתב: "אולי בהתעטף עליו נפשו הוא שב ושר". האם הביטוי הזה קיים במקומות אחרים? ומה הפירוש שלו?

 

[THMR]

במקרה, יש במקרא:

בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-ה' זָכָרְתִּי (יונה ב:ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי, רוּחִי-- וְאַתָּה, יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי (תהלים קמב:ד) בשני המקרים המשמעות היא "בהתעלף".

 

[מיכלה לעתיד]

בטוח? איך הוא שב ושר אם הוא מעולף? ../images/Emo4.gif

 

[THMR]

../images/Emo63.gif

זאת המשמעות המקורית של הביטוי במקרא (אפשר לראות את זה גם בתרגומים לאנגלית). מה שעשתה עם זה המשוררת העברייה המודרנית - זה כבר לא באחריות הסופר המקראי...

 

[בוציפלוס]

בדקתי במקומות ואיני מבין מדוע אמרת שפירוש

"בהתעטף" היא בהתעלף. המצב הוא אכן מצב של צרה וצוקה וכך אומר רד"ק בתהילים על אתר: "כמו נפשם בהם תתעטף. וזה לרוב הצרה ידכה ישוח כאלו מתעטף קצתו קצתו והרוח בגוף."

 

[THMR]

התרגום לאנגלית

מאתר mechon-mamre.org משתמש בפועל faint יש לי גם זיכרון עמום מבית הספר שכך אמרה המורה לתנ"ך, אם כי מורות לתנ"ך הן בעיקרון לא המקור שלי...

 

[Scarlight]

אבל למה תרגום של מכון מסוים הוא כן מקור?

 

[בוציפלוס]

תרגום והסבר

ראשית נדמה לי שמדבריו של הפקס לוגמנון (מצטער איני יודע יוונית או באיזה שפה ששמו בא ממנה) עולה כי הטעות נובעת מהזיהוי בין התטעף להתעלף במובן המקראי שלו שהוא להתכסות (כמו מעולף בספירים) ומכאן למשמעות המודרנית של המילה מתעלף - איבוד הכרה. גם באנגלית הפועל to faint אין פירושו רק להתעלף אלא גם להחלש כפי שנדמה שפירוש המילה להתעטף לפנינו. מכל מקום תרגום המלך ג'יימס (King james) התרגום המקובל באנגליה מאז המאה ה-17 מתרגם בתהילים overwhelmed, הnew international version מתרגם שם grows faint. הוולגטה מתרגמת: cum anxius in me fuerit spiritus meus. גם כאן התיאור קשור למילה האנגלית anxious שמבטאת סוג של חרדה, חוסר נוחות וכד' ולא עילפון. ביונה התרגום של הגרסא הבינלאומית מוזר ביותר: When my life was ebbing away, תרגום המלך ג'יימס מתרגם: my soul fainted in me. הוולגטה cum angustiaretur in me anima, הפועל angusto-are פירושה הצטמצם אבל גם נדחק ודומה בחלק מהמשמעויות שלו לביטוי דחק (שעת הדחק וכו'), אין בו מובן של עילפון במשמעות המודרנית למיטב ידיעתי. לבסוף כאמור בעיני מפרשי ימי הביניים טובים לא פחות ואולי יותר מכל המתרגמים לשפות זרות.

 

[סוריאל]

מילה יחידאית

הוא פירוש שמה של הפקס. ובעניין אחר, יש תרגום ויש תרגום. תרגומים מימי הביניים או מאוחרים יותר (כמו התרגומים לאנגלית שהבאת כאן) אינם עדיפים על פרשנים בני התקופה. אבל תרגומים קדומים כמו השבעים (ופחות מכך הוולגטה) עשויים לשמר מסורות עתיקות שנשכחו מאוחר יותר.

 

[בוציפלוס]

תרגומים

ראשית הבאתי גם את הוולגטה. לא הבאתי את השבעים משום שאינני יודע יוונית כלל (לטינית אני יודע מעט). אני השבתי לכותב לפני שהביא תרגום מודרני לחלוטין. מעבר לכך כמובן שאיני חולק. ברור שתרגומים מהעת החדשה המוקדמת מספרים הם חשובים ביותר אבל להבנת העת החדשה המוקדמת ולא להבנת המקרא על רקע תקופתו שלו.

 

[סוריאל]

אתה שוב נחרץ מדי

ודאי שאין להתייחס למקור קדום יותר, כלומר קרוב יותר לתקופה הנחקרת, כמקור אמין יותר; אבל אפשר להניח שהוא משמר ידיעות ומסורות אותנטיות שנשתכחו. זו לא אקסיומה אלא, נומר, השערת מחקר שיש להתייחס אליה בזהירות הראויה; אפילו תרגום השבעים, שהוא הפרשנות הקדומה ביותר למקרא שבידינו (אם נתעלם מפרשנויות פנים-מקראיות), רחוק כמה מאות שנים מזמנם של ספרי המקרא הקדומים. ומובן שכל חיבור מלמד גם על תקופתו. הטענה הזו נכונה ומשמעותית ממש כמו הטענה שהמים רטובים.

 

[בוציפלוס]

הערה

אני לא חוקר מקרא וגם לא קלאיסקה, אני מתעסק בעת החדשה המוקדמת כך שעיקר ענייני בתרגומי מקרא מהתקופה הזו קשור לעניין בתקופה הנידונה. כאן עלי לשאול עד כמה התפיסות המקובלות בתקופה קובעות את התרגום אל מול עד כמה המקור קובע את התפיסות המקובלות בתקופה. יש כאן משחק מאוד עדין ובמידה רבה התהליכים הם הדדיים. למה זה רלבנטי לדיון שלנו? זה רלבנטי משום שבאופן מהופך אפשר להסתכל לפי זה עד כמה פרשנויות מאוחרות באמת מפרשות את הטקסט כפי שהוא ועד כמה הן צובעות אותו בצבעים שלהן. הנחת המוצא שלי היא שככל שהפרשנות קרובה יותר בזמן, מקום, תרבות וכד' למקור היא תהיה טובה יותר. על כן תרגום השבעים טוב בהרבה מהקינג ג'יימס להבנת המקרא. עם זאת מובן שצריך להתייחס לכל פרשנות בזהירות הראויה. הדבר נכון עוד יותר לגבי טקסט כמו המקרא שיש בו אינטרס מובהק לפרשנויות שמתרחקות מהפשט, כבר בתרגום השבעים ובודאי בתרגומים ובפרנויות אחרות כמו מדרשי חז"ל, התרגומים לארמית, הברית החדשה או הולגטה. בכל זה נדמה לי שאני לא מחדש לך הרבה ונראה לי שסך הכל אנחנו די מסכימים.

 

[סוריאל]

כן, למדי

אגב, לאן נעלמת כל כך הרבה זמן?

 

[בוציפלוס]

לא נעלמתי

אני קיים בפורומים אחרים.

 

[hapax legomenon]

בלשון המקרא, התעלף = התעטף

= התכסה. זה עובד לשני הכיוונים, וגם בהשאלה: כשהנפש כביכול מתכסה אז "מתעלפים". 'התעלף' במובן 'התעטף': וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף (בראשית ל"ח, יד) 'התעטף' במובן 'התעלף': בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר (איכה ב', יב)

 

[אדרם ד חולם]

מסתבר שיש שני שרשים נפרדים "עלף"

והבלבול בגלל העלמות הغ והתלכדותה עם ע - כמו גם במקרים אחרים. בערבית غلف = עטף

 

[Scarlight]

הכוונה לחולשה

המשמעות של השורש עט"ף בהקשרים כאלה אינה המשמעות הנהוגה כיום, אלא של חולשה. ראי למשל הפסוקים הבאים: "מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא בַּעֲטֹף לִבִּי בְּצוּר יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי" (תהלים סא, ג) "רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף; וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם" (תהלים קז, ה-ו) "כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם; וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי" (תהלים קמג, ג-ד) "שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב" (איכה ב, יט)