Digi Lista
New member
בהתחלה היינו עשרה...
אני אפרסם את ההמשך למרות שאין הרבה תגובות,אני אשמח שתגיבו אבל אם לא אז לא,אין לי בעיה
למי שפיספס או סתם לא קרא בכוונה אבל עכשיו בא לו לקרוא מוזמן להיכנס לחלקים הקודמים. אני ממשיכה מקווה שיהיה בסדר(מה גם שאני צריכה לדרבן את עצמי להקליד את ההמשך מהמחברת,אחרי שאני אסיים להעתיק לכאן כול מה שכבר מוקלד...)
ראיתם פעם מישהו ללא הבעה בעיניים? ואני לא מדבר על עיוורים, אני מדבר על… הסתכלתם פעם הרבה זמן על קיר? זאת הייתה ההרגשה שלי באותו הרגע בו הבטתי בעיניים שלה!. "ריקה, דיוויס טוב שחזרתם! ומי זאת הילדה שאיתכם?" תהה הנרי, אם הוא רק היה יודע… "היי אני טקאטו!" טקאטו יצא מההלם למראיה של איזומי(אני לא חייב לאהוב אותה, אבל היא יפה ולא יעזור לי כלום! לי ולאיזי…אני כבר מתלפגוש את איזי ולספר לו על המקום הזה, הוא חכם ובטח ימצא תשובות הגיוניות, והוא גם צריך ללמד אותי איפה מכניסים את הקודים במשחק המחשב האהוב עליי, אחרת איך אני אנצח?…). " ריקה?" שאל הנרי "דיווייייייייייייייייייייססססססססססססססססססס" צעקתי הישר לתוך אוזנו. "הנרי…למה הם לא עונים?… אתם ברוגז איתו?…" סוזי הקטנה ניסתה לקחת את הזרתות ולעשות "שולם-שולם לעולם, ברוגז -ברוגז אף פעם", דיוויס וריקה לא שיתפו פעולה. " ריקה הבגדים האלה פחות יפים לך תחזרי למה שלבשת קודם!" תאמינו שזה מה שהטריד את מימי באותם הרגעים?… זה כבר היה יותר מידיי בשבילי ליום אחד, מה כבר עשיתי רע? למה הם עכשיו לא מדברים איתי ועם האחרים? נו, בפעם הראשונה בחיי אין לי עצבים למריבות וחיכוכים(ראיתם את משחק המילים?…)!, אני רוצה להיות שוב בבית- אני וקארי ולא לחזור למקום הזה במילא אין לי כאן משהו מיוחד לעשות. אם הייתי רק יודע כמה מה שחשבתי באותם הרגעים היה רחוק מהמציאות, יותר נכון מהאמת כי גבולות המציאות טושטשו. הנרי נראה שמשקל כבד מונח על כתפיו(חכו עד שתיראו כמה זה נכון!…). " דיוויס אחי ,תענה לי!, ריקה תגידי משהו חד רק תגידי משהו!" "עזוב טאי, הם לא יענו לך" "למה הנרי?" "כי הם לא בדיוק הם עכשיו!" "הם לא בדיוק מה? מי?, אתה לא רואה שזה הם? וזאת איזומי היא מהכיתה שלי!" " זה לא העניין טאי, וזאת לא איזואי שאתה מכיר!" " אני לא מכיר איזואי אני מכיר איזומי!" " טאי, תקשיב שנייה" הנרי לא נראה שלו על אף שהוא הפגין קור רוח. " הקשבתי, אתה מדבר שטויות בכמויות!" " בואו נשמע מה יש לו להגיד" התערב טקאטו "כן" הסכימה מימי "הנרי…" "סוזי, זה לא הזמן" " אולי תנו לו כבר לדבר?" מה יש לטקאטו נגדי?…אולי הוא אוהב את הנרי ורוצה איתו קשר רומנטי…איזה שטויות, על מה אתה חושב בכלל טאי? גערתי בעצמי ללא קול, אבל אני מודה שהמחשבה שחלפה במוחי של הנרי וטקאטו כזוג הייתה מצחיקה. הינה הם עורכים טיול רומנטי בפארק, והינה טקאטו מורח להנרי קרם שיזוף על הגב, והינה הם מתנשקים… המחשבה הזאת כול כך הצחיקה אותי שכבר לא יכולתי להתאפק ופרצתי בצחוק מתגלגל וקולני ולא יכולתי להפסיק, זה היה פשוט קורע!. " ממה אתה צוחק?" מימי בהתה בי "זה לא מצחיק בכלל טאי, הנרי אמר כרגע דברים מאוד רציניים" "אה?" הצלחתי להגניב משפט בין גל הצחוק שתקף אותי "תפסיק כבר לצחוק" " אני מנסה טקאטו, אני מנסה, אני לא שולט על זה, אחחח כמה שזה מצחיק!" "בכול אופן טאי, מה שאמרתי זה שאיזומי או איך שתקרא לה, ריקה ודיוויס שאנחנו רואים מולנו הם לא אלה שפגשנו קודם ואתה התחלת משום מה התפוצצת מצחוק!" בבת אחת הפסקתי לצחוק. שותקתי מרוב הלם!
אני אפרסם את ההמשך למרות שאין הרבה תגובות,אני אשמח שתגיבו אבל אם לא אז לא,אין לי בעיה
