פה רק לרגע
New member
בדרך למאגר.
הולכת בשביל, אבנים לבנות, חצץ. בצד נמצאת הרפת, הריח שלא היית רגילה. ככה זה, פעם ראשונה במושב. השדה נקצר כבר אז, ושאריות שלו עוד מתכופפות ברוח. כמו מצדיעות לי לבדי. שואלות היכן היא? - לא היום. אני משיבה, עברו רק יומיים ורק עוד שלושה שבועות אראה אותה שוב. זוגות אנשים מטיילים, עוברים לידי, אומרים שלום בנעימות. אני עדיין לא מכירה את כולם, אבל אומרת שלום, כמו תמיד. והכל כמו שהיה, עדיין המלונים זרוקים בשטח, עדיין ציפורים מצייצות, עדיין מסלול ההמראה ממול בוהק, עדיין המאגר מלא במים. עדיין הלב דופק כל כך מהר וחזק. ורק דבר אחד שונה, את לא פה, עומדת כרגיל רק בצד שמאל. מחייכת אלי, מסתכלת עם העיניים היפות שלך. אני מחכה לך, מתגעגעת. איך בזמן כל כך קצר לקחת כל כך הרבה ממני. אפילו דברים שהיו לידי כל הזמן. אפילו את הדרך למאגר.
הולכת בשביל, אבנים לבנות, חצץ. בצד נמצאת הרפת, הריח שלא היית רגילה. ככה זה, פעם ראשונה במושב. השדה נקצר כבר אז, ושאריות שלו עוד מתכופפות ברוח. כמו מצדיעות לי לבדי. שואלות היכן היא? - לא היום. אני משיבה, עברו רק יומיים ורק עוד שלושה שבועות אראה אותה שוב. זוגות אנשים מטיילים, עוברים לידי, אומרים שלום בנעימות. אני עדיין לא מכירה את כולם, אבל אומרת שלום, כמו תמיד. והכל כמו שהיה, עדיין המלונים זרוקים בשטח, עדיין ציפורים מצייצות, עדיין מסלול ההמראה ממול בוהק, עדיין המאגר מלא במים. עדיין הלב דופק כל כך מהר וחזק. ורק דבר אחד שונה, את לא פה, עומדת כרגיל רק בצד שמאל. מחייכת אלי, מסתכלת עם העיניים היפות שלך. אני מחכה לך, מתגעגעת. איך בזמן כל כך קצר לקחת כל כך הרבה ממני. אפילו דברים שהיו לידי כל הזמן. אפילו את הדרך למאגר.
כתבת מקסים.