באמפריה הבריטית זה היה מקובל עד שנות השישים.
גם מניעת זכות הצבעה מחלק מהציבור
מוכרת מדוגמאות אפלות בהיסטוריה.
באמפריה הבריטית זה היה מקובל עד שנות השישים.
במקור זכות הבחירה בבריטניה ניתנה לבעלי אדמות, ואחר-כך הורחבה עד לזכות הצבעה אוניברסאלית. באמפריה לעומת זאת היו דרישות סף qualifications שאדם היה צריך לעבור על מנת להצביע, היו מקומות שהתנאים להצביע בהם כללו הכנסה שנתית מסויימת או השכלה תיכונית או אפילו זיכיון כרייה (במושבות שבהן היו כורי זהב או יהלומים בעלי פיסת קרקע קטנה). אפילו ב1961 חוקה שהגדירה תנאים לקבלת זכות ההצבעה באחת המושבות קיבלה אישור מלונדון. גם בארה"ב היו דרישות סף להצבעה במדינות הדרום עד שנות ה60 ותנועת זכויות האזרח.
ולעניינינו - כיום מקובל שיש במערב זכות הצבעה אוניברסאלית, אך בארה"ב ובריטניה רישום הבוחרים אינו אגרסיבי ולכן מי שלא מקפיד להרשם יכול לאבד את זכות הבחירה במערכת בחירות ספציפית אם אינו רשום במקום שבו הוא יכול להצביע פיזית או אם אינו יכול לקבל טופס בחירות לכתובתו הישנה. בשיטה הבריטית יש טופס שמגיע לכל בית בספטמבר ובו שמות הבוחרים הרשומים בנכס, והדיירים נדרשים לאשר את הקיים או לשנות פרטים.
לו היינו בעידן שבו היה מקובל לדרוש דרישות סף במדינות מערביות, או - לו היה פרלמנט מקומי בפלשתינה א"י שהיה וודאי מתבסס על דרישות כאלו היה אפשר לדבר על דרישת סף הגיונית כמו תעודת בגרות ישראלית או זרה מארץ מגוריו של בעליה. דרישת סף כזו היתה מבחן אינטיליגנציה א-פוליטי שניתן לעזור למי שאינו עומד בה ע"י מערכת להשלמת בגרויות. דרישה כזו היתה עדיפה מדרישה לשירות צבאי שעלולה להראות פשיסטית או להראות כמו כלי להוצאת אזרחיה הערבים של ישראל מהמשחק הפוליטי. אבל - איננו בשלב ההיסטורי הזה כיום.
הדבר היחיד שאפשר לעשות כיום הוא לדרוש הירשמות אלקטרונית ברשת, לכאורה על מנת למנוע מצב בו "כתובות הקבע" שונות מכתובות המגורים האמיתיות של אוכלוסיות כמו סטודנטים שאינן יכולות להצביע בבחירות המקומיות בערי האוניברסיטה אם הם רשומים בבית ההורים, עמדות רשת פתוחות בכל סניף דואר וסיוע לקשישים הנדרשים לעשות זאת והמבין יבין...
