After midnight
New member
בדיקת מציאות
אז מה היה לנו השבוע? גרי ראפטי השתעמם למוות ברחוב בייקר והחליט לשתף את העולם בהתלבטויותיו על אורבניות דקדנטית באופן הכי מלודי שהוא מכיר, הבלו אויסטר קאלט הביאו בראש בשילוב של גיטרות ענוגות ופעמוני פרות, ג'יימס בראון בביצוע אה לה אבי ביטר בכה את בכיין של הנשים המדוכאות באשר הן שם, ריי דיוויס התביכן על מר גורלו הכלכלי והתפייט על האצולה הנהנתנית, סטיב סטיילס וניל יאנג מצידם עשו את המהפכה הכי מלודית ולא מפחידה שהם יכולים וכמובן, איאן אנדרסון חילל בחליל וג'ורג הריסון סיפר בדיחה עם גיטרה... האלו!!, זה פאקינג רוק אנד רול וזה פשוט, למה הראש המויבך הזה, מה לנו ולכל המלודיה העדינה הזאת? לוקחים גיטרה, לוקחים תופים, לוקחים באס, מצטיידים באיזה אקורד שנים שהבאת מהבית ואפשר להתגלגל עם זה. לא צריך תואר במוסיקה בשביל זה ולא צריך ראש מתוחכם, אפילו ג'וני לי הוקר הבין את זה לפני 60 שנה וגם דביל כמו סיד ווישס הבין את זה אחרי שהסבירו לו מספיק טוב, רוק אנד רול, זה קצר, מלוכלך ועם המון רגש. פעם לפני המון שנים, כשהמוני המעריצים עד לא נטשו אותם (והם נשארו עם הגרעין הקשה שכולל בספירה האחורנה, אותי, LadyG, jfly, ציףציף ועוד קבוצה קטנה של חצי מיליארד איש, אבל ככה אנחנו אוהבים את זה, קבוצה קטנה ומגובשת..) ולפני שהיו מלכי הרוק הביססי והסוער, הרולינג סטונס היו המלכים הבילתי מעוררים של הרוק הזה, בעצם, אחרי הכל, שום דבר לא השתנה מאז, אפילו לא הגיל של ג'אגר וריצ'רדס אולי המעריצות הזדקנות והחזיות שנזרקות לבמה הם במידה אחת גדולות יותר (שלא לדבר על התחתונים...). Under My Thumb היה אולי שיא בתוך אלבום מופלא שהוא בעצם כולו קריאת תרנגול של ה Rooster (איזה מזל שלסטונס יש שיר בשם הזה, כך אפשר להמנע מלקרוא למיק הזקן cock למרות שהוא בטח היה מעדיף את זה) הכי אדום והכי גדול בשכונה, יחד עם Stupid Girl ו Out of Time הוא מהווה את צעקת הגבר גבר האולטימטיבית שהסטונס (כמו האנימלס, היארדבירדס ושאר נטולי הפיגמנטים עם המבטא המצחיק מהאי הקטן של הוד מעלתה) למדו מטיפוסים ציבעוניים כמו ג'ון לי הוקר וג'יימס בראון, פתאום, במקום לרצות להיות אריסטוקרים מעודנים שאוכלים את הפואה גרה שלהם ממגשים שהעבד ההודי טרח עבורם שנים ובקום לחלום על נשים מהוגנות שימררו להם את החיים, הג'אגרים והריצ'רדסים רצו להיות גברים אמיתיים ולא התביישו להחצין את זה, לצעוק את זה ולהראות את זה והעולם, שתה את זה עד הסוף ורק ביקש עוד. מעל לכל דבר אחר שאפשר להגיד על הסטונס, על Under My Thumb ומהפכת הבלוז של בריטניה ב 66, שהסטונס היו ממחולליה, השיר הזה הוא דוגמא לרוק אנד רול מזיע, מלוכלך סוער והכי רחוק מ PC או מיומרה אומנותית שאפשר להגיע. סתם כיף ותענוג גדול, תבלו. The Rolling Stones- Under My Thumb Aftermath 1966 מילים ולחן: ג'אגר וריצ'רדס.
אז מה היה לנו השבוע? גרי ראפטי השתעמם למוות ברחוב בייקר והחליט לשתף את העולם בהתלבטויותיו על אורבניות דקדנטית באופן הכי מלודי שהוא מכיר, הבלו אויסטר קאלט הביאו בראש בשילוב של גיטרות ענוגות ופעמוני פרות, ג'יימס בראון בביצוע אה לה אבי ביטר בכה את בכיין של הנשים המדוכאות באשר הן שם, ריי דיוויס התביכן על מר גורלו הכלכלי והתפייט על האצולה הנהנתנית, סטיב סטיילס וניל יאנג מצידם עשו את המהפכה הכי מלודית ולא מפחידה שהם יכולים וכמובן, איאן אנדרסון חילל בחליל וג'ורג הריסון סיפר בדיחה עם גיטרה... האלו!!, זה פאקינג רוק אנד רול וזה פשוט, למה הראש המויבך הזה, מה לנו ולכל המלודיה העדינה הזאת? לוקחים גיטרה, לוקחים תופים, לוקחים באס, מצטיידים באיזה אקורד שנים שהבאת מהבית ואפשר להתגלגל עם זה. לא צריך תואר במוסיקה בשביל זה ולא צריך ראש מתוחכם, אפילו ג'וני לי הוקר הבין את זה לפני 60 שנה וגם דביל כמו סיד ווישס הבין את זה אחרי שהסבירו לו מספיק טוב, רוק אנד רול, זה קצר, מלוכלך ועם המון רגש. פעם לפני המון שנים, כשהמוני המעריצים עד לא נטשו אותם (והם נשארו עם הגרעין הקשה שכולל בספירה האחורנה, אותי, LadyG, jfly, ציףציף ועוד קבוצה קטנה של חצי מיליארד איש, אבל ככה אנחנו אוהבים את זה, קבוצה קטנה ומגובשת..) ולפני שהיו מלכי הרוק הביססי והסוער, הרולינג סטונס היו המלכים הבילתי מעוררים של הרוק הזה, בעצם, אחרי הכל, שום דבר לא השתנה מאז, אפילו לא הגיל של ג'אגר וריצ'רדס אולי המעריצות הזדקנות והחזיות שנזרקות לבמה הם במידה אחת גדולות יותר (שלא לדבר על התחתונים...). Under My Thumb היה אולי שיא בתוך אלבום מופלא שהוא בעצם כולו קריאת תרנגול של ה Rooster (איזה מזל שלסטונס יש שיר בשם הזה, כך אפשר להמנע מלקרוא למיק הזקן cock למרות שהוא בטח היה מעדיף את זה) הכי אדום והכי גדול בשכונה, יחד עם Stupid Girl ו Out of Time הוא מהווה את צעקת הגבר גבר האולטימטיבית שהסטונס (כמו האנימלס, היארדבירדס ושאר נטולי הפיגמנטים עם המבטא המצחיק מהאי הקטן של הוד מעלתה) למדו מטיפוסים ציבעוניים כמו ג'ון לי הוקר וג'יימס בראון, פתאום, במקום לרצות להיות אריסטוקרים מעודנים שאוכלים את הפואה גרה שלהם ממגשים שהעבד ההודי טרח עבורם שנים ובקום לחלום על נשים מהוגנות שימררו להם את החיים, הג'אגרים והריצ'רדסים רצו להיות גברים אמיתיים ולא התביישו להחצין את זה, לצעוק את זה ולהראות את זה והעולם, שתה את זה עד הסוף ורק ביקש עוד. מעל לכל דבר אחר שאפשר להגיד על הסטונס, על Under My Thumb ומהפכת הבלוז של בריטניה ב 66, שהסטונס היו ממחולליה, השיר הזה הוא דוגמא לרוק אנד רול מזיע, מלוכלך סוער והכי רחוק מ PC או מיומרה אומנותית שאפשר להגיע. סתם כיף ותענוג גדול, תבלו. The Rolling Stones- Under My Thumb Aftermath 1966 מילים ולחן: ג'אגר וריצ'רדס.
