בדיקת גבולות

[מיטלגמ]

בדיקת גבולות

שלום, לא מזמן גיליתי את הפורום הזה, ואני נהנית לקרוא בו. רציתי להתיעץ - אני אמא לשני ילדים. הגדול בן שלוש ועשרה חודשים, הקטנה בת שנה ועשרה חודשים. הקטנה ילדה מאוד שקטה ונוחה. לפני כשבועיים היא הגיעה לשלב "בדיקת הגבולות". היא עולה על הספה וקופצת, עולה במדרגות לבד וכדו'. כל הערה שלנו כמו "אסור" "אנחנו לא מרשים" גוררת צחוקים מצידה, והמשך הפעולה, כמובן... שמתי לב שאם אני לא מעירה לה כלום, היא מפסיקה לבד. החשש שלי הוא מההיבט החינוכי - האם צריך להעיר, על מנת שתבין את משמעות גבולות המותר והאסור, או שעדיף להתעלם וכך ההתנהגות תיפסק? כמובן שגם עם הגדול עברנו את התקופה, אבל,לצערי, ההרגשה שלי היא שאצלו די "נכשלנו" בהצבת הגבולות. אשמח לתגובות.

 

[לאה_מ]

האם היא תבין אי פעם מה זה "כדור"?

האם היא תבין מה זה "אדום"? האם היא תבין מה זה "לחם"? האם היא תבין מה זה "אני אוהבת אותך"? אז למה שהיא לא תבין מה זה "לא"???? בעיני הטעות היא בדיוק להעיר לא כי אכפת לך, אלא כי את חושבת ש"חייבים להציב גבולות", כמו שאת אומרת, "מההיבט החינוכי". אז אני לא אכנס כרגע לדיון האם צריך בכלל להציב גבולות או לא, אבל לטעמי, הגבולות בדרך כלל כבר שם, ולא צריך לקבוע גבולות מלאכותיים רק בשם העקרון של "הצבת גבולות". את צריכה לשאול את עצמך מה מפריע לך? למה זה מפריע לך? איזו אלטרנטיבה את יכולה להציע? וכמה פעמים ביום את אומרת "לא" או "אסור" או איזו מנגזרותיהם. קחי בחשבון שבתך נמצאת בגיל של יכולות מתפתחות, של רצון עז בעצמאות - סך הכל דברים שאת רוצה לפתח ולקדם, ולכן כדאי לאפשר לה לעשות דברים שהיא רוצה ומסוגלת לעשות לבד (כמו לרדת במדרגות, למשל). אני אתייחס לדוגמא שנתת על קפיצה מהספה כדוגמא בלבד - האם מפריע לך שהיא קופצת מהספה? אם לא - שתקפוץ. אם כן - למה זה מפריע לך? אם זה מפריע לך כי את חוששת שהיא תיפול, אפשר, למשל, לרפד את הרצפה בשמיכה/שטיח/מזרון ולתת לה להמשיך לקפוץ או להתגבר על החשש כי את רואה שהיא דוקא מסתדרת עם זה טוב; אם זה מפריע לך כי את לא רוצה שהיא תעלה עם נעלים על הספה, אפשר לבקש ממנה לחלוץ נעלים לפני שהיא קופצת; אם זה מפריע לך כי "לא קופצים מספות" - כדאי (לדעתי) לחשוב שוב למה, בעצם, לא קופצים מספות, אבל אם את עדיין בדעה שזה גבול נחוץ, אני חושבת שכדאי לנסות למצוא אלטרנטיבה (לקפוץ מהספסל, למשל, או לקפוץ בטרמפולינה). ועל דברים שלא ממש מפריעים לי אני אישית לא מעירה, ובאמת, כמו שאת אומרת, הרבה פעמים ההתנהגות נפסקת (והרבה יותר מהר מאשר היה אילו הייתי נכנסת איתם ל"מלחמת בדיקת גבולות"). ושאלה אחרונה - למה את חושבת שעם הבכור נכשלתם בהצבת הגבולות? במה זה מתבטא?

 

[מיטלגמ]

הצבת גבולות

בודאי שהיא מבינה מה זה "לא". עובדה שזה מעורר אצלה תגובה... מה שמפריע לי זה הסכנה שבמעשה, ולא שום דבר אחר. ואם בדוגמאות שנתתי אפשר "להסתדר" גם בלי הצבת גבולות, ישנן הרבה דוגמאות נוספות, שבהן לדעתי אין מנוס - כמו למשל, ריצה אל הכביש. לגבי הבכור - אני אתן דוגמא. עד לפני כחצי שנה, הוא היה מסוגל לרוץ לכביש, לא משנה כמה הסברנו לו שאסור, וזה מסוכן. יציאה איתו מחוץ לבית היתה עסק די מפחיד, בעיקר כשיש עוד ילדה להשגיח עליה. באמת, לפני חצי שנה המצב השתנה, והוא הפך מאוד זהיר. אבל זה לא נבע מנסיונות ההסברה והחינוך שלנו, אלא כנראה מהסברה בגן. ולכן יש לי מין תחושה של "כישלון". אני לא הצלחתי להטמיע בו את תחושת הסכנה.

 

[דסי אשר]

דעותי של לי ודעותיה של לאה שונות

באופן מהותי בנושא הצבת גבולות. גם דרכי העבודה, ההתיחסות של לאה, כפי שאת מבינה אותםמהדברים שכתבה - שונות לגמרי משלי. אבל, רציתי לומר כמה דברים: אחת הטעויות הנפוצות, אצל המתנגדים למשמעות החיובית בהצבת גבולות, היא ההנחה, כפי שלאה מציגה אותה גם כן- כאילו הצבת גבולות היא המטרה. לא כך הדברים נתפסים בעיני, ואין בי מחשבה על היבט חינוכי-אלא על היבט מעשי, תוצאתיו הן התפתחות וגדילה קוגנטיבית, רגשית וחברתית של הילד. . אם ילד נוסע בבימבה, ובנסיעתו מסוגל לדרוס ילד אחר, כך סתם, כי לא איכפת לו מה קורה סביבו-הרי שאני אגיב, בכל מיני דרכים- שמשמעותם בסופו של דבר= הצבת גבול- עד כאן אתה יכול לעשות מה שמתחשק לך, מעבר לכך- אתה כבר פוגע באחר. או, עד כאן, מעבר לכך אתה מסכן את עצמך. טכניקות ה"עד כאן" מגוונות, כולל עבודה על אמפטיה, מימניות חברתיות(בחברת השווים). והדבר האחר שרציתי לומר/לכתוב. אני רואה הרבה הורים שמספרים לי שהם שמים גבולות, ובפועל אני רואה תוצאות אחרות לגמרי. לפי נסיוני, הילד קולט מההורה משהו אחר לגמרי,שונה ממה שההורה התכוון, ולכן הילד "מותח" עוד, "בודק" עוד ועוד, לא מתייחס וכו'. דוגמת הכביש שהבאת, היא ממש טיפוסית. הילד בהחלט מבין קוגנטיבית שמסוכן ללכת לכביש. הוא יודע ושמע על "סוג הגבול" שהצבת. אבל, אולי מכל מיני סיבות(והילד ואת לא מוכרים לי), הוא הבין שאת לא מספיק חד משמעית באמירה שלך, או אולי- מעשיו קבלו מעמד של "רווח משני" הוא מרוויח מכך שאינו שומע לך=הוא מאד נהנה מלהיות במקום של הילד שמעורר בהלה של אמא שלו- כאשר יוצאים לטיול. אני גם, כמו לאה, לא נכנסת לנושא הצבת הגבולות עצמם- משום שישנם כבר הרבה מאד דיונים כאן בפורום, עם דעות לכאן ולכאן, ו"המומחיות" יוכלו לקשר אותך... דסי תרגעי- את במשפחה גדולה מאד של הורים לילדים.

 

[מיטלגמ]

תודה רבה לשתיכן

על התגובות שלכן. הייתי מאוד שמחה לקבל קישורים לדיונים קודמים בנושא.

 

[vered4]

גישה וצורת הסתכלות

יש כאלה, כמו שציינת, שמצדדים בהצבת גבולות. גם בין אלה שמצדדים בהצבת גבולות יש שוני "בהפעלה של הענין"

. מה זה גבול בעיני? כשיש משהו שברור לי שאני לא מתפשרת עליו, ואז אני "חותכת" בלי ויכוח. בדוגמא שנתת, אחרי הסבר של פעם פעמיים לגבי הכביש, "חותכים ענין"- אין מקום להסברים, פרשנויות והתפתלויות- לוקחים את הילד, גם בכוח, בצורה חד משמעית. בין אלה שמתנגדים להצבת גבולות, יש כאלה שפועלים בצורה שבסופו של דבר גורמת לילד תחושה לא נכונה לגבי "מקומו הפרופורציוני בעולם". מרוב שהם מנסים להיות ליברלים ולהסביר, הילד מקבל תחושה שהוא זה שמנהל את הענינים. לילד כזה, לדעתי, תהיה בעיה. כמו שנשמע לי מהתאור שנתת- הילד בודק אותך, כי את כנראה לא מספיק ברורה וחד משמעית, או שאולי נראה לו שהוא יכול להפעיל אותך בצורה שמתאימה לו. אולי הוא מקנא בגלל האחות החדשה, מנסה למשוך תשומת לב נוספת ממך ומחפש איפה זה פועל הכי טוב. גם כשילד מנסה להיות עצמאי, ורוצה לבד, יש גבול שמתאים לגיל שלו. בדרך כלל אפשר למצוא פשרה בין מה שהוא רוצה לבין מה שאפשרי.

 

[נדיה של ארבעה]

נכשלתם? בגיל 3? זה לא מוקדם

מדי לקבוע דבר כזה? הוא לא בן 17! לגבי בתך, "שרשרת האסור" ידועה לנו היטב. מה שצריך לעשות זה לחזור שוב ושוב על מילה הקסם (אסור) בלי להתעצבן, ולגבות אותה בפעולה (להוריגד אותה מהספה) תני לה לעשות את זה כמה פעמים שהיא רוצה. היא באמת בודקת ככה את הגבול, זה משחק ולא משחק ביחד. אצלנו כולם עוברים את זה, בטח גם הרביעי עוד מעט יתחיל, אבל קצת יורת מוקדם, בגיל שנה +. לא נרשמו נזקים חינוכיים כבדי משקל

לגבי הגדול, אני מציעה לך לשבת ולערוך רשימה של דברים שאתם לא מרשים לו והוא מקשיב לכם בזה (כמו לא לרוץ לכביש, לשבת בכיסא תינוק ברכב, לאכול בכפית ולא בידיים או כל דבר אחר שהצלחתם להקנות לו) אני מבטיחה לך שתראי שהרשימה ארוכה בהרבה ממה שחשבתם.

 

[חנה גונן]

אני דוקא מהליברלים

ואצלי זה תמיד עובד אבל זה תלוי מאוד באופי של הילד ובסיטואציה צריך סבלנות והתמדה. שלך חנה גונן

 

[נדיה של ארבעה]

לא הבנתי...

מה זה מהליברליים?